קנצ'נג'ונגה
ה-קנצ'נג'ונגה (או בשמו המקומי, בשפת לימבו: SewaLungma) עם 8586מ' הוא ההר השלישי בגבהו בעולם מתוך 14 הפסגות שמעל 8000 (אחרי האברסט, בגובה 8848מ' וה-K2, בגובה 8611מ').
הוא נמצא במדינת סיקים שבהודו, באזור הדרומי של ההימלאיה ההודית והוא ההר הגבוה ביותר בהודו. הפסגה נמצאת בקואורדינטות: 27°42′09″ צפון, 88°09′01″ מזרח.
הקנצ'נג'ונגה נחשב כהר הגבוה בעולם עד שנת 1852. במסגרת המיפוי הטריגונומטרי הגדול של תת היבשת ההודית, שהחל בשנת 1949, מופה גם רכס ההימלאיה ובשנת 1852 התברר שהאברסט (שבמסגרת המיפוי סומן כ"פסגה XV") גבוה ממנו. הקאנצ'נג'ונגה נדחק למקום השלישי רק בהמשך הסקר, כשבשנת 1866 מופה גם רכס הקרקורם בפקיסטן והתברר כי גם ה-K2 גבוה ממנו.
משמעות השם קנצ'נג'ונגה היא "חמשת אוצרות השלג". הכוונה כמובן לחמשת הפסגות של ההר, שארבע מהן גבוהות יותר מ-8450מ' מעל פני הים. האוצרות מתייחסים לאוצרות שהעניקו האלים לבני האדם והם: זהב, כסף, אבני חן, תבואה וספרי קודש.
פסגת הקנצ'נג'ונגה נכבשה בפעם הראשונה ב-25 במאי, 1955, על ידי ג'ורג' באנד, ג'ו בראון וטוני סטרית'ר (מבריטניה) ונורמן הרדי (ניו זילנד). חברי המשלחת הבריטית, המטפסים הראשונים שהגיעו לפסגה, כיבדו את המסורת המקומית, שעל פיה פסגת ההר היא מקודשת, נמעו מלדרוך על הפסגה ולא עמדו ממש עליה אלא רק כמה מטרים ממנה. מטפסים אחרים שהגיעו לפסגת הקנצ'נג'ונגה שמרו על המסורת הזו גם הם.
לקנצ'נג'ונגה חמש פסגות:
- הפסגה הראשית, שגבהה, כאמור, 8586מ'.
- הפסגה המערבית יאלונג קאנג' (שם מקומי - Yalung Kanj), שגבהה 8505מ'.
- הפסגה המרכזית, 8482מ'.
- הפסגה הדרומית, 8494מ'.
- קאנג'באצ'ן (שם מקומי - Kangbachen), שגבהה 7903מ'.
משלחות ראשונות ונסיונות ראשונים
בשנת 1852 נקבע כי הקנצ'נג'ונגה אינו ההר הגבוה ביותר בעולם, כפי שחשבו עד אז.
בשנת 1899 היו המטפס והחוקר הבריטי דאגלאס פרשפילד, יחד עם הצלם האיטלקי ויטוריו סלה, הראשונים שהשלימו הקפה שלמה של ההר. הם חצו את הגבול באופן בלתי חוקי, והיו המטפסים הראשונים שראו את הפייס המערבי האדיר של הקנצ'נג'ונגה.
בשנת 1905 הגיע אליסטר קראולי (Aleister Crowley): מטפס, שחקן שח, סופר ומתעניין בתורת הנסתר. קראולי הגיע עם משלחת שלמה של סבלים ומטפסים, והציב את מחנה הבסיס שלו על קרחון היאלונג בנפאל. המשלחת הגיעה עד לגובה של 6500מ' והקימה שם מחנה. חלק מן המטפסים והסבלים, שעל פי הדיווחים היו יחפים וחזרו והחליקו על משטחי הקרח, התעקשו לרדת למחנה נמוך יותר, בגובה 6250מ'. בדרך, אחד הסבלים החליק בשלג וגרם למפולת שלגים שלקחה איתה שלושה סבלים ואת רופא המשלחת, דר' אלקסיס פאש (Alexis Pache). למרות שקריאותיהם לעזרה נשמעו, קראולי, שוב, על פי הדיווח, סירב לשלוח עזרה, ונשאר לשתות תה באוהל שלו. הוא צוטט כמי שאמר: "לא היתה לי הרבה מוטיבציה לעזור, תאונה כזו היא מסוג הדברים שאין לי אליהם סימפטיה כלל". המשלחת, בכל מקרה, לא הגיעה גבוה יותר על ההר.
בשנת 1929 הוביל פול באואר (Paul Bauer) משלחת גרמנית בעונה שלאחר המונסון. הוא החליט לנסות את העמוד הצפון מזרחי, שמתחיל מקרחון הזמו (Zemu Glacier) בחבל הסיקים, בהודו. הקבוצה נתקלה במזג אויר גרוע ולאחר מספר לילות של לינה במערות שלג שחפרו המטפסים, הם הגיעו לגובה 7400מ'. זה היה הכי גבוה על הקנצ'נג'ונגה שהגיעו עד אז. סופה בת חמישה ימים קברה את מרבית הציוד שלהם והם נאלצו לסגת.
בשנת 1930 הגיעה משלחת בינלאומית בראשות ג'ורג' דיינרפורת' (George Dyhrenfurth) הבריטי, שכללה את אולי וילנד (Uli Wieland) הגרמני, ארוין שניידר (Erwin Schneider) האוסטרי ופרנק סמיית' (Frank Smythe) הבריטי. הם התכוונו, ובאופן מפתיע קיבלו אישור, לטפס מכיוון צפון מערב, מכיוון נפאל. הנסיון נכשל עקב תנאי מזג אוויר ותנאי שלג גרועים. שניידר ואחד הסבלים נסחפו על ידי מפולת שלגים, שניידר ניצל באורח פלא, אך הפורטר אבד במפולת. הם ערכו נסיון שני על אותו פייס, הפייס הצפון מערבי, אך תנאי השלג היו כלכך גרועים עד שהם נאלצו לחזור. פרנק סמיית' פרסם מאוחר יותר באותה שנה את ספרו "ההרפתקה של 1930 בקנצ'נג'ונגה" (The 1930 Kangchenjunga Adventure).
פול באואר הגיע שוב בראשות משלחת גרמנית שניה בשנת 1931. משלחת זו ניסתה, שוב, את העמוד הצפון מזרחי אך הובסה על ידי מזג אוויר גרוע, בריאות ירודה, תאונות ומיתות. באואר עצמו נאלץ לפרוש מן המשלחת עקב מחלה, ושרפה וסבל מתו על ההר. הם הגיעו קצת יותר גבוה מן הנסיון הקודם, של 1929 לפני שפנו לאחור.
בשנת 1954 סרקה משלחת מחקר את מורדותיו הדרום מערביים של ההר. את המשלחת הוביל ג'ון קמפ (John Kempe) ואליו חברו ג'יי. וו. טאקר (J. W. Tucker), רון ג'קסון (Ron Jackson), טרוור ה. ברהם (Trevor H. Braham) , ג'י. סי. לואיס (G.C. Lewis) והרופא דר' ד. ס. מתיוס (D.S. Mathews). המיפוי המדוייק של ההר שערכו, הוביל להצלחה של המשלחת הבריטית של 1955.
First Ascent
פסגת הקנצ'נג'ונגה נכבשה בפעם הראשונה ב-25 במאי, 1955, כשג'ו בראון (Joe Brown) וג'ורג' באנד (George Band) מבריטניה, עמדו על (או למעשה, ליד) פסגת הקנצ'נג'ונגה. יום אחריהם הגיעו נורמן הרדי (Norman Hardie, מניו זילנד) וטוני סטרית'ר (Tony Streather, מבריטניה) אל הפסגה. חברים במשלחת היו גם רופא המשלחת ג'ון קלג (John Clegg), מוביל המשלחת צ'ארלס אוונס (Charles Evans), ואחרים. המשלחת הוכיחה כי המסלול של אליסטר קראולי, בו ניסה לטפס בשנת 1905, ונבחן שוב בשנת 1954, אכן הוביל לפסגה. המשלחת הקימה שישה מחנות על ההר מעל מחנה הבסיס. סה"כ שהתה המשלחת כעשרה ימים על ההר, בין ה-18 וה-28 במאי 1955.
הצלחות אחרות
נשים על הקנצ'נג'ונגה
האישה היחידה אי פעם שהיתה על פסגת הקנצ'נג'ונגה היא ג'ינט האריסון (Ginette Harrison), שעשתה זאת ב-18 במאי, 1998. ואנדה רוטקייביץ', שהיתה האישה הראשונה על פסגת ה-K2, מתה על הקנצ'נג'ונגה ב-12 או 13 במאי, 1992.
סטטיסטיקות
מסלולים
המסלול של אליסטר קראולי
המסלול של אליסטר קראולי, שניסה לטפס בו בשנת 1905, ונבחן שוב במשלחת הסקר של שנת 1954, אכן הוביל לפסגה, כפי שהוכיחה המשלחת של 1955.
המסלול מתחיל בקרחון היאלונג (Yalung Glacier), מדרום מזרח של ההר, עולה על הפייס של יאלונג, שגובהו כשלושת אלפי מטרים. הפיצ'ר המרכזי על הפייס הוא "המדף הגדול" (the Great Shelf""), אזור מתון ונרחב בגובה 7500מ' מעל פני הים, המכוסה בקרחון תלוי. המסלול עובר ברובו על שלג וקרחונים, וחוצה מפל קרח אחר. לפעמים עובר הקטע האחרון, על קו הרכס, על קטעי סלע מעטים. המשלחת המקורית הקימה שישה מחנות על ההר מעל מחנה הבסיס: שניים מתחת למדף הגדול, שניים עליו ושניים מעליו.
קישורים חיצוניים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
