יעילות האימון
יעילות האימון מוגדרת כיחס בין כמות הזמן (והמאמץ) המושקעת באימון, לבין השיפור בביצועים כתוצאה מכך. יעילות האימון נקבעת במידה רבה כתוצאה מאיבחון של החולשות העיקריות של המטפס והתמקדות בשיפור שלהן. עניין זה מתואר בפירוט במאמר על עיקרון החוליה החלשה.
אחד המאפיינים הברורים של ספורט הטיפוס הוא שטיפוס דורש מגוון רב של מיומנויות פיזיות ומנטאליות. מקובל שיש מספר קטן של מיומנויות (והקיצוניים יאמרו - אחת בלבד בכל רגע נתון) שהן המגבילות את רמת הטיפוס. ככל שתכנית האימון תהיה ממוקדת בגורמים המגבילים הללו - כך האימון יהיה יותר יעיל.
היעילות מתבטאת בכך שכל שיפור, אפילו זעיר בגורם המגביל - תביא לשיפור ניכר ברמת הטיפוס וביכולת המטפס. שיפור בגורמים האחרים, שאינם מגבילים - יביאו לשיפור זעום ביכולת, ולכן אימון בהם היה לא יעיל.
נקודה נוספת היא שבדברים שאנו טובים בהם ממילא - נדרש מאמץ גדול להביא לשיפור. זהו עקרון התמורה הפוחתת. מכאן שבדברים שבהם אנחנו גרועים (יחסית) זמן קצר ואימון ממוקד יביאו לתוצאות מהירות ומורגשות.
ולסיום - מכיוון שאנחנו לא אוהבים להתאמן על הדברים שבהם אנחנו גרועים - יש לנו נטייה להמשיך ולעבוד על אותם הדברים ובכך לדפוק לגמרי את יעילות האימון.
קריאה נוספת
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
