בולדרינג
בולדרינג (bouldering) הוא טיפוס על בולדרים (boulder: סלע גדול שאינו במקומו, שנפל או התגלגל מן המצוק).
בארץ יש הרבה בולדרינג שהוא למעשה טיפוס על מצוקים נמוכים או טיפוס על מסלולים עד לגובה שבו עדיין בטוח לקפוץ...
בולדרינג היה במקור שיטת אימון לטיפוס סלע, ועם השנים התפתח והפך למה שהוא כיום: ספורט בפני עצמו, עם תחרויות, ציוד ייעודי תכניות אימונים וספורטאים מכורים לעניין.
בניגוד לטיפוס רגיל, בבולדרינג אין כמעט שימוש בציוד אבטחה כמו רתמות, חבלים, אמצעי חיכוך וטבעות. איבטוח בבולדרינג נקרא ספוטינג. מערכת האבטחה יכולה להיות מורכבת מכל אחד משני מרכיבים: מאבטח (spotter) ומזרון (crashpad). תפקידו של המאבטח הוא לדאוג שנחיתה תסתיים על המזרון ועל הרגליים (במיוחד אם מפספסים את המזרון או כשאין מזרון).
בבולדרינג הדגש הוא על טכניקה וכוח מתפרץ (power), ופחות על סיבולת שריר (endurance) כמו במסלולי טיפוס ארוכים. בהתאם לכך גם לא נהוג לדבר על "מסלולי" בולדרינג אלא על "בעיות" בולדרינג. בבולדרינג מתאמנים הרבה על צעדים דינאמיים ועל תנועה דינאמית בכלל. מטפסים שמתמקדים בבולדרינג טוענים שזהו אופי הטיפוס הטהור והמזוקק ביותר, שכן אין בכלל התעסקות בציוד אלא רק בתנועה. כמובן שאחרים טוענים שההתמודדות עם הגובה ואורך המסלול הם העיקר ולכן בולדרינג אינו טיפוס כלל.
בשנים האחרונות מתפתח תת-ענף של בולדרינג על בעיות בולדרינג ארוכות, שנקרא היי-בול (קיצור של high boldering), שבו יש מן הסתם יותר משמעות לכוח-סיבולת (power-endurance) מכיוון שרצפי התנועה ארוכים יותר. יש הבדל דק בין היי-בול לבין טיפוס סולו.
עוד וריאציה מוכרת היא בילדרינג (buildering, מלשון buildings) - טיפוס על מבנים ובניינים.
==קישורים חיצוניים==ֿ מאמר על התפתחות הבולדרינג המודרני
מאמר מעניין על בולדרינג בעבר ובהווה
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
