בולטים
בולט הם עגינה קבועות בסלע. למעשה אלו דיבלים חזקים מאד (במקור - לבטון) המוחדרים אל חור שנקדח מראש, ועליהם מורכבות 'אזניים' המתאימות להקלפה של טבעת. הבולט נאחז בדפנות החור באמצעים מכאניים (התרחבות ולחץ) או כימיים (דבק).
בולטים הולכים ונעשים נפוצים בעולם, במיוחד באיזורי טיפוס ספורטיבי עם מסלולים קצרים וקשים, יחסית, אך גם על מסלולים ארוכים ופופולריים. דוגמה טובה לכך הם אתרי טיפוס באירופה, בספרד באיטליה ובדרום צרפת, בהם יש מסלולים ארוכים (כמה מאות מטרים), בכל הרמות (5-8c) המצויידים בכל העגינות הדרושות.
תוכן עניינים
סוגי בולטים
נהוג לחלק בולטים לשני סוגים עיקריים: בולטים מכאניים ובולטים כימיים.
בולטים מכאניים
פעולתם של בולטים מכאניים מבוססת על מערכת מכאנית פשוטה של בורג או מוט המוכנס אל אום או קדח קוני ומרחיבים את הדיבל בתוך הסלע כמתואר בציור.
יש מספר רב של סוגים של בולטים מכאניים. בולטים המתאימים לקדיחה ביד, הם קצרים ובקוטר קטן ואינם מיועדים לשימוש רב פעמי, אלא רק לשימוש בזמן פתיחת המסלול, בהובלה. אלה בולטים שאינם קבועים עמוק בסלע, והם חלשים למדי באופן כללי.
בולטים ארוכים, בעלי בורג ו/או אום, מיועדים לשימוש רב פעמי ולזמן ארוך. בולטים כאלה ניתן לעיתים לשלוף, וזהו גם חיסרון כי ניתן לגנוב אותם, ובטח שאת האזניים שלהם. באופן כללי לא מומלץ להשתמש בבולטים בקוטר קטן מ-10מ"מ, ובאורך קטן מ-5ס"מ.
יש בולטים מכאניים ללא הברגה (LongLife של Petzl, למשל) הנקבעים בסלע על ידי דפיקה בפטיש.
בולטים כימיים
בולטים כימיים מוכנסים אל תוך הקדח בליווי דבק כימי חזק המתאים לכך. בולטים כימיים דורשים זמן ארוך בין הרגע בו מכניסים את הבולט ובין הזמן שהוא בטוח לשימוש כעגינה. זהו הזמן הדרוש לדבק להתייבש (24 שעות עד מספר ימים, על פי סוג הדבק). לעומת זאת, בולטים כאלה מתאימים גם לסלע שביר ורך, כדוגמת אבן חול, שכן הדבק עצמו מחזק את הסלע שסביב העגינה.
קורוזיה בבולטים
קורוזיה, בעברית "שיתוך". קורוזיה של ברזל קרויה "חלודה". זוהי תופעה מעניינת החשובה, בגלל ההשפעה הרבה שיש לה על חוזק של בולטים. מסתבר, שקיימים מספר סוגי קורוזיה, שלושה, ליתר דיוק, והם יתוארו כאן בקצרה. הסבר מורחב נמצא כאן:
1. קורוזיה כימית (Chemical Corrosion). זוהי בעצם תופעה שבה החומר המרכיב את הבולט, פלדה בדרך כלל, מתרכב עם חומרים הנמצאים סביבו.
באיזורים גשומים כדאי בכל מקרה, אם בוחרים בבולטים מכאניים, להשתמש בבולטים (ואוזניים) מפלדה בלתי מחלידה (נירוסטה).
2. קורוזיה גלוואנית (Galvanic Corrosion). זרם חשמלי חלש גורם לחיבור (כמו ריתוך חשמלי, רק בין שני חומרים שונים, וחלש הרבה יותר מכל אחד מהם) בין שני החלקים ולהחלשה ניכרת של הבולט. את זה ניתן לפתור על ידי הימנעות משימוש בבולטים שאינם מיועדים לטיפוס (בולטים תעשייתיים ולבניין). בולטים מכאניים לטיפוס עשויים מאותו החומר בדיוק. בולטים כימיים עשויים לרוב חלק אחד ובהם הבעיה אינה קיימת. בדומה, יש להשתמש בבולט ובאוזן המיועדים לשימוש יחד ולא סתם בכל אוזן על כל בולט.
3. קורוזיה של מאמץ (Stress Induced Corrosion).סוג זה של קורוזיה נפוץ במיוחד באתרי טיפוס הקרובים לים. האוויר רווי ברסס של הגלים ומכיל כמות גדולה של יוני נתרן וכלור החודרים אל תוך המתכת באיזורי המאמץ שלה ומחלישים אותה. בתאילנד, ספרד, צרפת ואיטליה, וגם בצוקים הקרובים לים בארה"ב קרו מספר תאונות בהן נשברו אזניים של בולטים מכאניים בגלל קורוזיה של מאמץ.
מעניין לציין כי שימוש בבולטים כימיים פותר במידה רבה את שלושת סוגי הקורוזיה: הדבק, מבודד במידה רבה בין הסלע לחומר של הבולט, ואם הוא מפלדה בלתי מחלידה, אין כמעט קורוזיה כימית. הסוג הטוב של בולט כימי עשוי כולו מחתיכה אחת ואינו סובל מן הסתם משיתוך גלוואני. כמו כן, על אותו סוג בולט לא פועל לעולם מאמץ אלא בשעת בלימת נפילה או בשעת גלישה, ואין בו קורוזיה של מאמץ.
יתרון נוסף של בולטים כימיים הוא הבטיחות! בולט כימי תמיד מחזק את הסלע בו הוא תקוע, הדבק מדביק גם חריצים, סותם כיסי אוויר וכו'. ועוד משהו, כמעט על כל הבולטים הכימיים אפשר לגלוש בלי להשאיר עוד ציוד, בניגוד לאוזניים של הבולטים המכאניים.
אז למה לא להשתמש תמיד בבולטים כימיים? כמה בעיות:
א – הם מאד יקרים, בערך פי שלושה יותר מבולטים מכאניים זולים (ופי שניים מהיקרים).
ב – אי אפשר להוציא אותם, בלי לשבור את כל הסלע, זאת אומרת.
ג – לדבק לוקח המון זמן להתייבש, יממה לפחות ברוב סוגי הדבק, לפני שהבולט בטוח לשימוש. ואנחנו רוצים לגמור לבלט, ומייד לטפס.
בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בכל הנושא של הנדסת חומרים ולכן ההיבטים הטכניים של התקנת ושימוש בבולטים מסוגים שונים משתנים כל הזמן. הבעיה היא שהחברות המובילות בתחום אינם מייעדות את הדבקים ואת הבולטים לצורך טיפוס (בהחלט כן לצורך עיגונים שונים בסלעים שנדרשים לבנייה) ולפעמים קשה להפיק מהם את המידע שמעניין אותנו והסטנדרטים שהם עובדים לפיהם שונים (צריך הרבה תרגום).
בכל מקרה לאחרונה יש דבקים שאינם דורשים זמן התייבשות ארוך (של שעות רבות) אלא קצר בהרבה (חצי שעה עד שעה). בזמן זה הדבק מספיק להתקשות כך שניתן להעמיס על הבולט עומס משמעותי (כ- 75% מהעומס הסופי).
העלויות משתנות מאוד על פי החומרים בהם משתמשים. כך למשל: אוזן לבולט של petzl עולה כ-10₪ בעוד שסתם בורג (בולט) מגולוון 10 מ"מ ואורך 90 מ"מ עולה כ-3.5 ₪ ובורג מנירוסטה עולה כ-15₪. בולט כימי מיחידה אחת עולה כ-12₪. גם מחירי הדבק משתנים בין פוליאסטר וסוגים שונים של אפוקסי.
קישורים חיצוניים
- מאמרים על בילוט, מאתר ההתאחדות האמריקנית לטיפוס בטוח, משם גם חלק מן התמונות
- כשל בבולטים על מצוקים סמוכים לים
- בילוט באבן חול
- תמונות של בולטים גרועים
- חומר כללי על בולטים ובילוט
- מאמר (מאתר על מערנות, אבל מה זה משנה?) על חוזק של בולטים שונים, בסוגי סלע שונים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...