הבדלים בין גרסאות בדף "מאמץ אנאירובי"
(דף חדש: '''מאמץ אנאירובי''' הוא מאמץ המתבסס על מאגרי אנרגיה הנמצאים בשרירים, ולא על חמצן מן הנשימה. מכיוון שמאגר...) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מאמץ אנאירובי''' הוא מאמץ המתבסס על מאגרי אנרגיה הנמצאים בשרירים, ולא על חמצן מן הנשימה. מכיוון שמאגרים אלה אינם גדולים, מאמץ אנאירובי הוא מאמץ לזמן קצר של פעילות בעצימות גבוהה. [[כוח מתפרץ]] מבוסס על מאמץ אנאירובי, וכך גם בעיות בולדרינג ומסלולים קצרים. מקובל שמאמץ אנאירובי עשוי להתמשך על פני מספר דקות, ולאחריהם מופעלת [[מאמץ אירובי|המערכת האירובית]]. | '''מאמץ אנאירובי''' הוא מאמץ המתבסס על מאגרי אנרגיה הנמצאים בשרירים, ולא על חמצן מן הנשימה. מכיוון שמאגרים אלה אינם גדולים, מאמץ אנאירובי הוא מאמץ לזמן קצר של פעילות בעצימות גבוהה. [[כוח מתפרץ]] מבוסס על מאמץ אנאירובי, וכך גם בעיות בולדרינג ומסלולים קצרים. מקובל שמאמץ אנאירובי עשוי להתמשך על פני מספר דקות, ולאחריהם מופעלת [[מאמץ אירובי|המערכת האירובית]]. | ||
| − | המערכת המספקת את האנרגיה למאמץ אנאירובי משתמשת באנרגיה האגורה במולקולות של ATP (אדנוזין-טרי-פוספט) לתדלוק פעילות השריר | + | המערכת המספקת את האנרגיה למאמץ אנאירובי משתמשת באנרגיה האגורה במולקולות של ATP (אדנוזין-טרי-פוספט) לתדלוק פעילות השריר. בתהליך האנאירובי ניתן ליצר ATP תוך פירוק גלוקוז ללא צורך בהשתתפות חמצן וללא מגבלות הנובעות ממערכת הנשימה וזרימת הדם, או מ[[סיבולת]] נמוכה. |
| − | מערכת ATP-CP (קריאטין פוספט): בשלב הראשון יש שימוש ב-ATP (אדנוזין-טרי-פוספט) חופשי המצוי בשרירים. לאחר מיצוי מקור זה, לאחר מספר שניות, יש שימוש בקריאטין פוספט (CP) כמקור אנרגיה. על ידי פירוק הקשר עתיר האנרגיה שבין הקריאטין לפוספט (זרחן) ויצירת ATP. פעילות זאת נעשית ללא שימוש בחמצן. | + | מערכת ATP-CP (קריאטין פוספט): בשלב הראשון יש שימוש ב-ATP (אדנוזין-טרי-פוספט) חופשי המצוי בשרירים. לאחר מיצוי מקור זה, לאחר מספר שניות, יש שימוש בקריאטין פוספט (CP) כמקור אנרגיה. קריאטין פוספט CP מצוי בשרירים בריכוז הגבוה פי 3 מריכוז ATP. על ידי פירוק הקשר עתיר האנרגיה שבין הקריאטין לפוספט (זרחן) ויצירת ATP. פעילות זאת נעשית ללא שימוש בחמצן. התגובה מתרחשת בשריר במהירות רבה. CP שב ומצטבר בשעת התאוששות ממאמץ או בשעה שעצימות המאמץ פוחתת. |
| − | מערכת זו נותנת אנרגיה לטווח קצר של 8-10 שניות. משתמשים בה בפעילויות עצימות הדורשות אנרגיה מיידית כמו: ריצת 60 מטר, קפיצה וכו', ובטיפוס ב[[צעדים דינאמיים]] ובבעיות [[בולדרינג]]. מערכת זו אינה דורשת נוכחות חמצן לשם הפקת ה-ATP. | + | מערכת זו נותנת אנרגיה לטווח קצר של 8-10 שניות. משתמשים בה בפעילויות עצימות הדורשות אנרגיה מיידית כמו: ריצת 60 מטר, קפיצה וכו', ובטיפוס ב[[צעדים דינאמיים]] ובבעיות [[בולדרינג]]. מערכת זו, כאמור אינה דורשת נוכחות חמצן לשם הפקת ה-ATP, והזמן הדרוש ל[[התאוששות]] ממאמץ מרבי קצר ולחידוש מהגרי ATP וה-CP קצר יחסית של מספר דקות. |
| + | לכן ניתן להסביר את מס' הניסיונות האפשרי באימון בולדרינג למשל. | ||
מערכת הגליקוליזה: בשלב השלישי, מתחיל פירוק של הגליקוגן (סוכר) שבכבד ובשרירים הפועלים כמקור אנרגיה ליצירת ATP. גם פעילות זאת נעשית ללא שימוש בחמצן. | מערכת הגליקוליזה: בשלב השלישי, מתחיל פירוק של הגליקוגן (סוכר) שבכבד ובשרירים הפועלים כמקור אנרגיה ליצירת ATP. גם פעילות זאת נעשית ללא שימוש בחמצן. | ||
פירוק הגליקוגן בתהליך האנאירובי גורם לעייפות וזאת מאחר ובשריר מצטברת חומצת חלב הגורמת להתכווצויות של השריר, לכאבים ולעייפות. פעילות אנאירובית מחזקת את מסת השריר, צפיפות העצם, פיתוח הכוח, גמישות המפרקים ומסייעת באופן לא ישיר לשריפת שומן. מערכת זו מהווה את מקור האנרגיה העיקרי למאמצים בעצימות גבוהה שאורכם מספר דקות. | פירוק הגליקוגן בתהליך האנאירובי גורם לעייפות וזאת מאחר ובשריר מצטברת חומצת חלב הגורמת להתכווצויות של השריר, לכאבים ולעייפות. פעילות אנאירובית מחזקת את מסת השריר, צפיפות העצם, פיתוח הכוח, גמישות המפרקים ומסייעת באופן לא ישיר לשריפת שומן. מערכת זו מהווה את מקור האנרגיה העיקרי למאמצים בעצימות גבוהה שאורכם מספר דקות. | ||
| + | |||
| + | בפירוק הגלוקוז וייצור של ATP, נוצרים תוצרי לוואי, בעיקר חומצת חלב המצטברים בשרירים ומעמיסים על מערכת הדם, שצריכה לפנות אותם. עלייה בחומציות פוגעת גם במנגנון הכיווץ של השרירים ומפחיתה את יעילותם. ככל שהמאמץ עצים יותר, קצב פרוק הגלוקוז עולה, ייצור החומצה הפירובית עולה, וכך גם קצב ייצור חומצת החלב. הצטברות זו מתבטאת בהרגשה של עייפות בשרירים מייד לאחר מאמץ עצים (לא [[פימפום]]. | ||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
| − | |||
תרמו לדף זה: [[משתמש:מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | תרמו לדף זה: [[משתמש:מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | ||
[[קטגוריה: טכניקות ומיומנויות]][[קטגוריה: טיפוס סלע]][[קטגוריה: הגדרות]][[קטגוריה: טיפוס ספורטיבי]][[קטגוריה: כללי]][[קטגוריה: בולדרינג]][[קטגוריה: אימון]] | [[קטגוריה: טכניקות ומיומנויות]][[קטגוריה: טיפוס סלע]][[קטגוריה: הגדרות]][[קטגוריה: טיפוס ספורטיבי]][[קטגוריה: כללי]][[קטגוריה: בולדרינג]][[קטגוריה: אימון]] | ||
גרסה מ־05:57, 6 באוגוסט 2008
מאמץ אנאירובי הוא מאמץ המתבסס על מאגרי אנרגיה הנמצאים בשרירים, ולא על חמצן מן הנשימה. מכיוון שמאגרים אלה אינם גדולים, מאמץ אנאירובי הוא מאמץ לזמן קצר של פעילות בעצימות גבוהה. כוח מתפרץ מבוסס על מאמץ אנאירובי, וכך גם בעיות בולדרינג ומסלולים קצרים. מקובל שמאמץ אנאירובי עשוי להתמשך על פני מספר דקות, ולאחריהם מופעלת המערכת האירובית.
המערכת המספקת את האנרגיה למאמץ אנאירובי משתמשת באנרגיה האגורה במולקולות של ATP (אדנוזין-טרי-פוספט) לתדלוק פעילות השריר. בתהליך האנאירובי ניתן ליצר ATP תוך פירוק גלוקוז ללא צורך בהשתתפות חמצן וללא מגבלות הנובעות ממערכת הנשימה וזרימת הדם, או מסיבולת נמוכה.
מערכת ATP-CP (קריאטין פוספט): בשלב הראשון יש שימוש ב-ATP (אדנוזין-טרי-פוספט) חופשי המצוי בשרירים. לאחר מיצוי מקור זה, לאחר מספר שניות, יש שימוש בקריאטין פוספט (CP) כמקור אנרגיה. קריאטין פוספט CP מצוי בשרירים בריכוז הגבוה פי 3 מריכוז ATP. על ידי פירוק הקשר עתיר האנרגיה שבין הקריאטין לפוספט (זרחן) ויצירת ATP. פעילות זאת נעשית ללא שימוש בחמצן. התגובה מתרחשת בשריר במהירות רבה. CP שב ומצטבר בשעת התאוששות ממאמץ או בשעה שעצימות המאמץ פוחתת.
מערכת זו נותנת אנרגיה לטווח קצר של 8-10 שניות. משתמשים בה בפעילויות עצימות הדורשות אנרגיה מיידית כמו: ריצת 60 מטר, קפיצה וכו', ובטיפוס בצעדים דינאמיים ובבעיות בולדרינג. מערכת זו, כאמור אינה דורשת נוכחות חמצן לשם הפקת ה-ATP, והזמן הדרוש להתאוששות ממאמץ מרבי קצר ולחידוש מהגרי ATP וה-CP קצר יחסית של מספר דקות. לכן ניתן להסביר את מס' הניסיונות האפשרי באימון בולדרינג למשל.
מערכת הגליקוליזה: בשלב השלישי, מתחיל פירוק של הגליקוגן (סוכר) שבכבד ובשרירים הפועלים כמקור אנרגיה ליצירת ATP. גם פעילות זאת נעשית ללא שימוש בחמצן. פירוק הגליקוגן בתהליך האנאירובי גורם לעייפות וזאת מאחר ובשריר מצטברת חומצת חלב הגורמת להתכווצויות של השריר, לכאבים ולעייפות. פעילות אנאירובית מחזקת את מסת השריר, צפיפות העצם, פיתוח הכוח, גמישות המפרקים ומסייעת באופן לא ישיר לשריפת שומן. מערכת זו מהווה את מקור האנרגיה העיקרי למאמצים בעצימות גבוהה שאורכם מספר דקות.
בפירוק הגלוקוז וייצור של ATP, נוצרים תוצרי לוואי, בעיקר חומצת חלב המצטברים בשרירים ומעמיסים על מערכת הדם, שצריכה לפנות אותם. עלייה בחומציות פוגעת גם במנגנון הכיווץ של השרירים ומפחיתה את יעילותם. ככל שהמאמץ עצים יותר, קצב פרוק הגלוקוז עולה, ייצור החומצה הפירובית עולה, וכך גם קצב ייצור חומצת החלב. הצטברות זו מתבטאת בהרגשה של עייפות בשרירים מייד לאחר מאמץ עצים (לא פימפום.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
