הבדלים בין גרסאות בדף "עיקרון החוליה החלשה"
| שורה 10: | שורה 10: | ||
ניתן כמה דוגמאות: | ניתן כמה דוגמאות: | ||
*מטפס חזק מאד שיכול [[קמפוס בורד|לקמפס]] על ג'אגים בשלילי, אבל ללא [[עבודת רגליים]] מדוייקת, לא יוכל לטפס מסלולי [[פייס]] עדינים אם הוא יתאמן על כוח ויתחזק עוד יותר. | *מטפס חזק מאד שיכול [[קמפוס בורד|לקמפס]] על ג'אגים בשלילי, אבל ללא [[עבודת רגליים]] מדוייקת, לא יוכל לטפס מסלולי [[פייס]] עדינים אם הוא יתאמן על כוח ויתחזק עוד יותר. | ||
| − | *מטפס עם סיבולת טובה וטכניקה טובה (שיכול לטפס | + | *מטפס עם סיבולת טובה וטכניקה טובה (שיכול לטפס מסלולים ב[[דירוג]] 6b כל היום, למשל) לא יוכל לעשות בעיית [[בולדרינג]] עם שלושה צעדים קשים מאד, אם יאמץ תוכנית אימון שתשפר לו את הסיבולת ואת עבודת הרגליים. הוא צריך כוח מתפרץ, כנראה. |
מרבית המטפסים יטענו שהם חלשים מדי כדי לטפס מסלול קשה. זה לא נכון ברוב המקרים. הראיה היא, שאימון כוח מביא לעליה ברמת הטיפוס בהתחלה, אבל מגיע לישורת מהר מאוד. | מרבית המטפסים יטענו שהם חלשים מדי כדי לטפס מסלול קשה. זה לא נכון ברוב המקרים. הראיה היא, שאימון כוח מביא לעליה ברמת הטיפוס בהתחלה, אבל מגיע לישורת מהר מאוד. | ||
גרסה מ־04:32, 5 באוגוסט 2008
עיקרון החוליה החלשה הוא עיקרון באימון שמתמקד במציאת היכולת שמגבילה ביותר את הביצועים הכלליים ואימון לשיפור של יכולת זו. העיקרון הזה משמעותי במיוחד באימון בסוגי ספורט בהם הביצועים מושפעים ממספר רב של גורמים כמו אמנויות לחימה, סיוף, רכיבה טכנית באופניים, אתלטיקה קלה (מכשירים) ועוד. הרעיון, כמובן, הוא ששרשרת היא חזקה רק כמו החוליה החלשה ביותר שבה.
בטיפוס, במיוחד, משפיעים על היכולת גורמים רבים. ניתן לחלק אותם למספר קבוצות:
- גורמים פיזיים: כוח מתפרץ (power), כוח סיבולת (power endurance), סיבולת שריר (endurance), כוח מגע (contact strength) וכוח אחיזה (grip) וגם טונוס בפלג הגוף העליון ובשרירי הליבה, יציבה וגמישות.
- גורמים מנטאליים: ריכוז, יכולות אנאליטיות, תפיסה מרחבית, בטחון עצמי, דמיון וזיכרון לטווח קצר וארוך.
- תכונות המשלבות בין שני ההיבטים הללו: שיווי משקל, דיוק בתנועה, מודעות גופנית ותחושה קינסטאטית, קואורדינציה, הישגיות ושליטה בפחד.
עיקרון החוליה החלשה טוען שיש גורם אחד, שבו המטפס חלש יותר והוא זה שמגביל אותו ברמת הטיפוס. המשמעות העמוקה יותר של הטענה היא, שאם המטפס יתאמן לשיפור של תכונה אחרת, זה לא יביא לשיפור ביכולת הכללית (או יביא לשיפור מזערי). אימון יעיל (שיביא לתוצאות מירביות בזמן מזערי) יהיה כזה שיעבוד בכל רגע נתון על התעונה החלשה ביותר של המטפס. ניתן כמה דוגמאות:
- מטפס חזק מאד שיכול לקמפס על ג'אגים בשלילי, אבל ללא עבודת רגליים מדוייקת, לא יוכל לטפס מסלולי פייס עדינים אם הוא יתאמן על כוח ויתחזק עוד יותר.
- מטפס עם סיבולת טובה וטכניקה טובה (שיכול לטפס מסלולים בדירוג 6b כל היום, למשל) לא יוכל לעשות בעיית בולדרינג עם שלושה צעדים קשים מאד, אם יאמץ תוכנית אימון שתשפר לו את הסיבולת ואת עבודת הרגליים. הוא צריך כוח מתפרץ, כנראה.
מרבית המטפסים יטענו שהם חלשים מדי כדי לטפס מסלול קשה. זה לא נכון ברוב המקרים. הראיה היא, שאימון כוח מביא לעליה ברמת הטיפוס בהתחלה, אבל מגיע לישורת מהר מאוד.
תכנית אימונים יעילה, על פי עיקרון החוליה החלשה, מתחיל באיבחון מעמיק של יכולות המטפס ובחירה בתחום בו הוא חלש ביותר.
הטבלה הבאה מציינת באופן מפורט (מפורט מדי) לכל מרכיב התורם לרמת הטיפוס, סימפטומים המראים שיש חולשה במרכיב זה (אין זה תחליף לאיבחון ובניית תכנית אימונים על ידי מאמן אישי).
