גיאולוגיה של אתרי הטיפוס בישראל

מרביתם של אתרי הטיפוס הישראלים הם על סלעי גיר. אמנם יש קצת סלעים אחרים בארץ - אבל הם בטלים בשישים.

רמת הגולן

הסלע ברמת הגולן הוא ברובו בזלת (מלבד קצת גיר בחלק הדרומי של הרמה, כמו במפל הלבן של נחל אלעל, למשל). מצוקי הבזלת של רמת הגולן בנויים משני סוגים של "שכבות", המופיעות לסירוגין:

1. בזלת מוצקה בעובי של עד מספר מטרים, שהן שאריות של בזלת, שהתמצקה מלבה שמקורה בהתפרצויות געשיות. הלבה המותכת זרמה על פני השטח והתמצקה, והותירה סלעי בזלת.
2. אדמה מאובנת שנוצרה מבליה של סלעי הבזלת שכיסו את פני השטח והפכו לאדמה. שכבות אלו מתפוררות ואינן מתאימות לטיפוס כלל.

המקטעים היחידים המתאימים, פחות או יותר, לטיפוס ברמת הגולן הם מקטעים של סלע נקי מעל בריכות מים בנחלים הזורמים. מעל הבריכות הגדולות בנחל יהודיה וזויתן ניתן למצוא טרברסות יפות ובעיות בולדרינג.

עין פארה, מצוק היונים, גיתה

סלעי גיר מתצורת בע'נה

תמנע

מצוקי עמודי שלמה מצויים בצידו הדרום מערבי של הר תמנע. הר תמנע בנוי סלעים מגמתיים אך על מדרונותיו מצויים גם סלעי אבן חול כמו אלו שבונים את עמודי שלמה. המצוק בנוי מאבן חול של תצורת עמודי שלמה מגיל קמבריום (560 מ"ש). זוהי אבן חול חומה גסה לא ממוינת ולא בוגרת (כלומר מכילה פרט לגרגרי קוורץ גם גרגרים של מינרלים שאינם עמידים לבליה) שגודל גרגריה מגוון ויכול להיות מוגדר אף כמיקרו קונגלומראט. באבן החול של תצורת עמודי שלמה משובצים חלוקים מעוגלים היטב של קוורץ המכונים גם "ביצי קוורץ", "ביצי יונים" או "ביצי שלמה". אבן החול שקעה במערכת ניקוז נרחבת ובה נחלים בעלי אנרגית זרימה גבוהה. הסלע מסיבי ומאופיין ע"י בלית טפוני (בליה מדברית-מלחים פוגעים בסלע באזורים לא שטופים) שיוצרת כוכים, גגות, גשרים וקליפות. הסלע גם מאופיין בסדקים ארוכים. בחלק מן המסלולים הדרך לבסיס המצוק היא ע"ג הסלעים המגמתיים.

מצוקי מדבר יהודה וצפון הנגב

בקבוצה זו נמצאים כל המפלים שמטפסים בערוצי נחלים (נחל קומראן, נחל תמרים), מצוקים מחוץ לנחלים (כמו צומת הערבה) ובולדרים רבים (נחל נקרות, נחל ערוגות ועוד).

הרי אילת

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...