תחנות ו־תחרויות: הבדלים בין דפים

מתוך Climbing_Encyclopedia
(הבדלים בין דפים)
קפיצה לניווטקפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן "'''תחנה''' (באנגלית: '''belay''' ,stance, station, pitch בצרפתית: relais) היא למעשה כינוי לעגינה טובה במיוחד, המשמשת לאיבטוח בהובלה ובטופ-רופ או לגלישה. הרעיון בתחנה הוא שזו עגינה המסוגלת בכל מקרה לעמוד בפני עצמה בשימוש המיועד, ואינה זקוקה לגיבוי נוסף. לכן, תחנות בנו..."
 
יצירת דף עם התוכן "'''תחרויות טיפוס''' הן אירועי ספורט המעמתים את יכולת המתחרים בטיפוס ספורטיבי בהובלה, טופ-רופ או בולדרינג ובוחנים את רמתם של המתחרים בכוח מתפרץ, כוח סיבולת, מהירות, קריאת מסלול והיבטים נוספים. ==היסטוריה== '''תחרויות טיפוס''' התחילו בשנות הארבעים ש..."
 
שורה 1: שורה 1:
'''תחנה''' (באנגלית: '''[[belay]]'''
'''תחרויות טיפוס''' הן אירועי ספורט המעמתים את יכולת המתחרים ב[[טיפוס ספורטיבי]] ב[[הובלה]], [[טופ-רופ]] או [[בולדרינג]] ובוחנים את רמתם של המתחרים ב[[כוח מתפרץ]], [[כוח סיבולת]], מהירות, קריאת מסלול והיבטים נוספים.
,stance, station, pitch בצרפתית: relais) היא למעשה כינוי לעגינה טובה במיוחד, המשמשת ל[[איבטוח]] ב[[הובלה]] וב[[טופ-רופ]] או ל[[גלישה]]. הרעיון בתחנה הוא שזו עגינה המסוגלת בכל מקרה לעמוד בפני עצמה בשימוש המיועד, ואינה זקוקה לגיבוי נוסף. לכן, תחנות בנויות בדרך כלל מ[[עגינות|עגינה]] מאסיבית כמו [[שימוש בעצים כעיגונים בעבודת חבל|עץ]] או בולדר, או מחיבור של שתי [[אבני עיגון]] או יותר, עם חיבור שנותן [[חלוקת משקל]] וגיבוי בין כל ה[[עגינות]]. כדי להבין היטב את הדרישות מתחנות, חשוב לדעת לנתח את המערכת, לאתר [[נקודה קריטית|נקודות קריטיות]] ולבטלן במידת הצורך.
==היסטוריה==
==דרישות מתחנה==
'''תחרויות טיפוס''' התחילו בשנות הארבעים של המאה העשרים בבריה"מ (לשעבר) אלה היו בעיקר תחרויות מהירות והיו פתוחות למטפסים מברית המועצות בעיקר. הענף תפס תאוצה לאחר שבשנת 1985 אסף עיתונאי ספורט איטלקי בשם עימנואל קסארה (Emanuele Cassarà) את המטפסים הטובים באירופה וערך תחרות על מצוק טבעי בעמק סטרטה (Valle Stretta), לא רחוק מהעיר טורינו. בתחרות זו ניצח הגרמני סטפן גלובץ' (Stefan Glowacz). שם התחרות היה "'''Sportroccia'''", כלומר - סלע ספורטיבי.
תחנה היא עגינה בטוחה לחלוטין. יש חמש דרישות עיקריות על פיהן אנו בוחנים תחנה. תחנה אידיאלית תקיים את כולן. רוב התחנות בעולם אינן כאלו, אבל מקיימות את הדרישות החשובות לסיטואציה. אנחנו מדברים על:
# יתירות (גיבוי)
# בטיחות
# חלוקת עומס
# אי התארכות
# יעילות (או [[מהירות]]).
===יתירות===
בתחנה, בכל מקרה בו יש צורך, תהיה יותר מעגינה אחת שתוכל לשאת את העומס הנדרש. המקרים בהם אין צורך בעגינה נוספת הם המקרים בהם אין אפשרות לשיקול דעת מוטעה מצד בונה התחנה ([[שימוש בעצים כעיגונים בעבודת חבל|עץ גדול]], גשר ענק וכו).
===בטיחות===
המונח בטיחות כאן מתייחס לעומס המקסימאלי אותו תאלץ התחנה לשאת. נרצה שכל אחת מן העגינות בתחנה, לבדה, בעצמה, תוכל לשאת את העומס הזה. הרעיון הוא שלמרות שתמיד מתכוונים שכל אחת מן העגינות תהיה מספיק טובה לבדה, קורה לפעמים שעגינות נשלפות. מכיוון שעל פי עקרון ה'''יתירות''' יש לפחות עוד עגינה במערכת, הרי שהעגינה הגרועה מגובה. אבל במקרה כזה, על העגינה שנותרה לשאת את כל העומס.
===חלוקת עומס===
חלוקת עומס היא התכונה המחברת את שתי הדרישות הקודמות, '''יתירות''' ו'''בטיחות''', למערכת אחת שלמה. לא זו בלבד שכל עגינה יכולה לשאת את כל העומס וכל עגינה מגבה את כל האחרות, חלוקת המשקל מורידה את העומס על כל אחת מן העגינות (מחלקת אותו) וכך מקטינה את הסיכוי שאחת מהן תישלף. אם חשבנו שכל עגינה יכולה לשאת 1000ק"ג, וטעינו בהערכת אחת העגינות, במערכת עם חלוקת משקל רק טעות גדולה מאוד (עגינה המחזיקה בפועל 333ק"ג) תביא לשליפת עגינה.


שימו לב. באנגלית מקובל המונח Equalization. התרגום המדוייק יהיה למעשה - השוואת עומסים, אבל השוואת עומס מדוייקת אינה חשובה מאד אם העיגונים הם מעולים. וככל שהם יותר קשים להערכה - השוואת העומס (כלומר - חלוקה מדוייקת) היא חשובה יותר. לכן - ״חלוקת עומס״ היא מונח יותר כללי ומתאים ליותר מצבים.
בשנת 1986 נערכו כבר שתי תחרויות. הראשונה בארקו (Arco) שבאיטליה, על סלע טבעי, ובה ניצחו הצרפתים [[פטריק אדלנג'ה]] (Patrick Edlinger) ו[[קתרין דסטיבל]] (Catherine Destivell). כ-10000 צופים הגיעו לצפות במקצה הגמר ואת התחרות צילמו שבעה ערוצי טלויזיה שונים (ועוד עיתונאים, כמובן). התחרות השניה היתה ליד העיר ליון שבצרפת, על [[קיר טיפוס מלאכותי|קיר מלאכותי]]. תחרות זו היתה קטנה בהרבה, אבל היום ברור לנו כי היא הראתה את הכיוון בו העניינים עמדו להתפתח. בשלב זה היה ברור, גם לספקנים, שתת-ענף חדש זה של טיפוס מעורר עניין רב גם בקהילת המטפסים, וגם בקהילת הלא-מטפסים.


* הערה: בעבר היה נהוג, ויש כאלה המלמדים כך גם כיום, בטעות, לומר כי תחנה צריכה להיות 100%. כלומר, אם היו לנו שלושה עיגונים פחות או יותר זהים כל עיגון מספיק שיחזיק 33%. במקרה כזה קל לראות כי אומנם יש חלוקת עומס אך אין גיבוי כלל. במקרה שעיגון נשלף יישארו שני עיגונים שמלכתחילה אמורים להחזיק רק 66%, וכעת צריכים לשאת 100% מהמשקל וברור ששניהם יקרסו.
בשנת 1988 הוקם גוף פנימי של UIAA שתפקידו היה לטפל בענף ה[[טיפוס ספורטיבי|טיפוס הספורטיבי]]. די מהר פותחה שיטת סבב התחרויות המוכרת כיום ונערכו תחרויות הגביע העולמי (World Cup). ומשם התפתחו הדברים במהירות. תחילת שנות התשעים של המאה העשרים ראו מספר גדול של תחרויות בכל שנה, כולל ביקורים בארה"ב וביפן, שהיו מחוץ לאירועים המרכזיים. אליפות העולם (World Championship) הראשונה נערכה בפרנקפורט, גרמניה בשנת 1991. אליפות העולם הראשונה לנוער נערכה בשנת 1992.


יתרה מזאת, הטענה כי יש יכולת להעריך עיגון באחוזים היא די מגוחכת, כי אין לנו כלים לדעת מה חוזקו האמיתי של עיגון וממילא אין אפשרות לדעת מהו שליש החוזק. בקושי אנו יודעים להעריך האם העיגון מספיק חזק ובטוח לצורך מסויים או לא.
בשנת 1997 שונה מעט המבנה. הוקם ה-ICC בתוך ה-UIAA ומאז הוא גוף עצמאי המטפל בענף הטיפוס התחרותי. ושנה אחר כך נקבעה השיטה המקובלת היום לתחרויות [[בולדרינג]]. משנת 2000 ועד היום יש סבבי תחרויות מקומיים, ארציים ובינלאומיים והספורט זוכה לפופולאריות רבה.


===אי התארכות===
בארץ מתקיימות תחרויות משנת 1989. התחרות הראשונה נערכה ב[[קיר איילת]], ומיד אחריה נערכה תחרות נוספת במגדל העמק, על הקיר שמאוחר יותר הועבר לרמת ישי - "[[קיר שגיא]]".  
זוהי דרישה משמעותית במצבים בהם העגינות הן כאלה שיוכלו לשאת את העומס, אך [[עומס דינאמי]] (מכה) יגדיל במידה ניכרת את סיכויי הכשל שלהן. התארכות משמעותה שבמקרה של שליפה של עגינה לא יקבלו העגינות האחרות את העומס באופן דינאמי. אי התארכות היא קריטית מהרים גבוהים, בתחנות על [[אבני עיגון]], גשרים על סלע לא טוב כמו ב[[וואדי ראם]] וכו׳. פתרונות טובים לאי התארכות הם שימוש ב[[קורדלט]], ב[[קוואד]] או בשתי רצועות באורכים מתאימים.


אי התארכות היא פחות משמעותית מגיבוי, למשל, בתחנות הנבנות על [[בולטים]], גשרים גדולים ועצים גדולים...
בשנת 2001 הוקם איט"ס, והוסמך על ידי המועדון האלפיני הישראלי לעסוק בשמו מול רשויות הספורט בארץ בכל היבטי הטיפוס התחרותי בישראל.


===יעילות===
בשנת 2007 החליטו ב-UIAA שיש מקום לגוף נפרד לחלוטין, שיטפל בתחרויות טיפוס והוקם ה-IFSC במקום ה-ICC.
בניית התחנה צריכה להיות מהירה ויעילה, עד כמה שאפשר בלי לוותר על אף אחת מארבע הדרישות הקודמות. למשל, אם יש עץ גדול, או [[קרן]] שאפשר להקיף - זה יותר מהר מלקדוח ולשים בולט... אם אפשר לשים [[קאם]] או רוק - זה יותר מהר ויותר חזק (בדרך כלל) מלשים [[ברגי קרח]].  


===באנגלית===
==סוגי תחרויות==
באנגלית נהוג לתת בהם סימנים. שני סימנים מקובלים הם ERNEST או SERENE. הרעיון של ראשי תיבות הוא לעזור לנו לזכור את הדרישות מתחנה טובה, על פי סדר החשיבות של התכונות. ברור שאפשר להתווכח על סדר החשיבות - ולכן יש כמה אפשרויות. נפרט את ראשי התיבות:
שלושה ענפי תחרויות טיפוס קיימים כיום:
====ERNEST====
=== קושי (difficulty)===
* E – Equalized – חלוקת עומס.
[[תמונה: diff comp.jpg|left|250px]]
* R – Redundant – יתירות.
* NE – No Extension – אי התארכות.
* S – Strong (or Solid) – חוזק (למעשה - בטיחות).
* T – Timely – יעילות.
====SERENE====
* S – Strong (or Solid) – חוזק.
* E – Equalized – חלוקת עומס.
* R – Redundant – יתירות.
* E – Efficient – יעילות.
* NE – No Extension – אי התארכות.


=ההבדל בין עגינה ותחנה=
מדובר בתחרות בה מתחרים המטפסים אחד כנגד השני כאשר המטרה הנה להגיע כמה שיותר גבוה על מסלול נתון, אשר נבנה על קיר מלאכותי.
ההבדל העיקרי הוא שכל תחנה יכולה להיות עגינה, אבל לא כל עגינה יכולה לשמש כתחנה. ניתן להשוות על פי חמש התכונות שהוזכרו למעלה.


=סוגי תחנות - על פי שימוש=
בונה המסלול יוצר רצף אחיזות אשר רמת הקושי שלהן ושל ה[[סיקוונס]] עולה ככל שמתקדמים במסלול. המטפס/ת מקבלים ניקוד בהתאם לאחיזה האחרונה אשר הגיעו אליה.


==תחנות גלישה==
מלבד תחרויות של ילדים צעירים מאד, מתחרים כאשר הטיפוס מתבצע ב[[הובלה]], וכן ב - [[סגנונות בטיפוס#און-סייט|און-סייט]]. המתחרים נמצאים בבידוד ולא יכולים לצפות אחד בשני בזמן הטיפוס. לפני תחילת התחרות מקבלים המתחרים כ 5-6 דקות כדי לצפות במסלול (אך לא לגעת באחיזות או לצפות כיצד מטפסים עליו).
מדובר כאן בתחנות [[גולש אחרון]] ולא בתחנות להגלשת קבוצות. תחנת [[גלישה]] היא תחנה ככל תחנה אחרת, פרט לזה שהציוד בתחנה נשאר שם. כמובן שנעדיף להשאיר כמה שפחות ציוד. לכן, תחנת גולש אחרון תהיה מינימאלית, בד"כ רק עגינה אחת, אבל עם גיבוי רפוי המחובר לחבל.


בתחנות במסלולי [[קניונינג]] נוסיף דרישה חדשה: שהעיגון יהיה קרוב לשפת המצוק. זה יפחית את החיכוך ויקל על סידור החבל (בלי פיתולים) ועל המשיכה שלו מלמטה.
תחרות בד"כ תתפרס על 2-3 ימים, כאשר ישנו שלב מוקדמות או מספר שלבי מוקדמות אשר מטרתם לסנן את המטפסים הפחות טובים, ושלב גמר בו יתחרו 5-10 המטפסים שעברו את השלבים המוקדמים.
==תחנות לטופ-רופ==
[[תמונה: toprope anchor.jpg|שמאל|ממוזער|300px|מבנה של תחנה לטופ-רופ]]
בתחנות ל[[טופ-רופ]] יש סתירה פנימית. שיטת הטופ-רופ, לטיפוס ולאיבטוח הינה פשוטה ביותר, אינה דורשת כמות רבה של ציוד ולא מיומנות גבוהה מצד המאבטח. התחנה לטופ-רופ, לעומת זאת, היא תחנה כמו כל תחנה אחרת ועליה לעמוד בדרישות מחמירות של חוזק ובטיחות. יתרה מזאת, בניגוד לתחנות אחרות, בהובלה למשל, ליד תחנה לטופ-רופ אין כמעט אף פעם אדם קרוב, והחבל תלוי עליה לעיתים קרובות זמן ארוך ומתחכך בסלע בדיוק באותו המקום (לפי [[קרוקס|הצעד הקשה]] ב[[מסלול]], בו כולם נופלים שוב ושוב). לפי [[חוזר מנכ"ל]] אסור שתהיה בתחנה לטופ-רופ [[נקודה קריטית]]. זו דרישה שאינה תמיד הגיונית, אך קל לעמוד בה.


בתחנה לטופ-רופ הבנוייה [[אבני עיגון]] נקפיד להשתמש בשתי עגינות לפחות עם [[חלוקת משקל]] ביניהן. זה נכון גם במקרה בו העגינה היא שני [[בולטים]], אם כי במקרה כזה קצת מחפפים ומשתמשים לפעמים בבולטים ללא חלוקת משקל.
תחרויות difficulty נחשבות ליוקרתיות מבין שלושת סוגי התחרויות. ברמה העולמית מתקיים סבב גביע העולם אשר נודד ממדינה למדינה במשך השנה ובו מתחרים מיטב המטפסים בעולם


===טבעות מעבר לשפת המצוק===
הזוכים בפרסים כספיים. אחת לשנתיים מתקיימת אליפות העולם. תחרות יוקרתית נוספת נקראת rock masters המתקיימת פעם בשנה ואליה מוזמנים חמשת המטפסים וחמשת המטפסות הטובים ביותר באותה שנה - בתחרות זו מתחרים בשיטה שונה ([[סגנונות בטיפוס#רד-פוינט|רד-פוינט]]), בה  לכל מטפס/ת יש הזדמנות "לעבוד" על המסלול במשך זמן קצוב - ולאחריו יש לו/ה הזדמנות לטפס אותו ב - red point. עקב כך בתחרויות אלו רמת הטיפוס הנה גבוהה ביותר). בתחרות זו מוענקים סכומי כסף נכבדים לזוכים.
יש להקפיד שהטבעות דרכן עובר חבל הטופ-רופ הן מתחת לשפת המצוק ולא מעליו. כך חבל הטופרופ לא יישחק מתנועה על שפת המצוק.
===הארכות===
בכל מקרה בו יש חבל הארכה, יש לגבות אותו תמיד. חשוב לזכור כי חבל מועמס מתבלה מהר יותר בשחיקה על סלע. זה נכון במיוחד על שפת מצוק, כשהמערכת אינה קבועה אלא עשוייה לזוז ימינה ושמאלה.


בארץ ישנו סבב תחרויות שנתי (כ 4-5 תחרויות בשנה), אשר מתקיים בקירות הטיפוס השונים, בו מתחרים ילדים נוער ובוגרים (גברים ונשים).


ביחס לרמה העולמית הרמה הכללית של הבוגרים/ בוגרות בארץ הנה בינונית ומטה, בגילאי הנוער הרמה גבוהה יותר ומטפסים ומטפסות ישראלים הגיעו להשגים מכובדים בתחרויות בינ"ל.


===[[טבעות הפוכות]]===
===מהירות (speed climbing)===
[[תמונה: reverse biner.jpg|שמאל|ממוזער|100px|שתי טבעות אובליות הפוכות]]
[[תמונה: speed comp.jpg|left|150px]]
מכיון שתחנה לטופ-רופ עשויה להיות שעות ארוכות בראש המצוק ללא ביקורת והשגחה, נהוג להעביר את החבל דרך שתי טבעות, המוקלפות בכיוונים הפוכים. כך מוודאים שגם אם אחת הטבעות נפתחת, השניה תשאר סגורה. זה מתיישב יפה עם הדרישה לבטל נקודות קריטיות.


==תחנות בהובלה==
מטרת המתחרים בתחרות מהירות היא להגיע לסוף המסלול כמה שיותר מהר - ללא נפילה. תחרויות אלו מאופיינות במסלולים קלים מאד ביחס לאלו שבתחרויות הקושי.
תחנות בהובלה צריכות לקחת עומס של המוביל (במיוחד במקרה של [[תחנה תלויה]]) ושל השני - במקרה נפילה. עם זאת - נפילה של השני שקולה לנפילה בטופ-רופ, ואינה מעמיסה הרבה מעבר למשקל גוף.  בדרך כלל, כשממשיכים ל[[פיץ׳]] הבא, על התחנה לא יהיה עומס מלבד משקל המאבטח.  


מקרה יוצא דופן הוא במקרה של נפילה ופציעה של המוביל, שדורשת [[חילוץ מוביל|חילוץ שלו]]. במצב כזה המאבטח יוצא מן התחנה, ומשאיר את העומס עליה - אז העומס יהיה בכיוון למעלה - הפוך ממה שאנו רגילים. בבולטים זה פחות משנה, אבל באבני עיגון חשוב להתייחס לכיוון המשיכה על העגינות.
הטיפוס בתחרויות המהירות, מאובטח ב[[סגנונות בטיפוס#טופ-רופ|טופ-רופ]], ובדומה לתחרויות הקושי מתקיימים מקצי מוקדמות ומקצי גמר. בעולם מתקיים סבב תחרויות במקביל לגביע העולם ב - difficulty. תחרויות ה - speed נחשבות פחות יוקרתיות מתחרויות הקושי והבולדרינג.  


נתייחס למספר סוגים של תחנות בהובלה - על פי תצורות [[חלוקת משקל]] שונות.
בארץ לא מתקיימות תחרויות כאלו באופן סדיר, לעיתים מתקיימת תחרות speed בתור תחרות ראווה במקביל לתחרות קושי.
===משתי עגינות טובות===
חלוקת משקל משתי עגינות מתוארת בפירוט במאמר המוקדש לחלוקות משקל. נסכם מספר דברים:
# זוהי השיטה המדוייקת ביותר לחלוקת משקל.
# חלוקת המשקל תתקיים לכל כיוון, כלומר, גם אם כיוון המשיכה ישתנה.
# במקרה של כשל של עגינה אחת, האחרות יקבלו עומס דינאמי.
# הכוחות בתחנה כזו '''תלויים''' תלות חזקה בזווית בין העגינות המרכיבות אותה ויכולים להגיע לערכים גדולים מאד.
===משלוש עגינות טובות===
גם חלוקת משקל משלוש עגינות מתוארת בפירוט במאמר המוקדש לחלוקות משקל.
# זוהי שיטה פחות מדוייקת לחלוקת משקל. הרצועה זזה פחות בקלות בגלל חיכוך בתוך הטבעת. טבעת רחבה (אגסית) ורצועות דיינימה משפרות את המצב אך לא פותרות אותו.
# גם כאן חלוקת המשקל תתקיים לכל כיוון, כלומר, גם אם כיוון המשיכה ישתנה.
# גם כאן במקרה של כשל של עגינה אחת, האחרות יקבלו עומס דינאמי.
# הכוחות בתחנה כזו '''אינם תלויים''' תלות חזקה בזווית בין העגינות המרכיבות אותה והם מוגבלים לכוח המופעל על המערכת.


===מה קורה אם חלק מן העגינות אינן טובות?===
===בולדרינג (boldering)===
אם חלק מהעגינות אינן טובות, מחברים כמה עגינות לא טובות לעגינה טובה אחת. אם, למשל, יש לך שניים או שלושה רוקים בחריצים, ואף אחד מהם אינו עגינה טובה (כלומר, יוכל לקחת את העומס לבדו), חלק את המשקל ביניהם והתייחס אל כל המערכת הזו כאל עגינה אחת. מערכת כזו נוספת תיתן לך עגינה נוספת, והנה, חזרנו לאחד המקרים הקודמים, בהם יש כמה עגינות טובות.
[[תמונה: bolder comp.jpg|left|250px]]
==[[קורדלט]] (cordelette)==
בתחרויות אלו מטרת המטפס היא לסיים בעיית [[בולדרינג]] (על קיר מלאכותי) בזמן קצוב. המטפס יכול לבצע מספר לא מוגבל של ניסיונות לטפס את הבעיה, אך עליו להשלים פעם אחת את הבעיה מתחילתה ועד סופה ברצף - (ללא נפילה ובתוך הזמן שנקבע, בד"כ כ - 5דק'), על מנת לזכות בניקוד עבור הבעיה. בדרך כלל מקבל כל מטפס כ 5-6 בעיות כאלה במהלך תחרות.
[[תמונה: cordelette.jpg|שמאל|ממוזער|100px|חיבור שלוש עגינות ליצירת תחנה בקורדלט]]
מילה בצרפתית שמשמעותה חבל דק, חמוד כזה (משורש: corde, חבל בצרפתית, בתוספת הסיומת ette, סיומת של הקטנה). המונח קורדלט מתייחס לחבל דק וארוך (4-5 מ') הסגור כלולאה גדולה. אותו מונח משמש גם לתיאור אופן השימוש בקורדלט: חלוקת משקל רגילה, כפי שמתואר בסעיף הקודם, אך בתוספת של קשר בוהן או קשר שמונה היוצר מספר לולאות אליהן מתחברים.
# תחנה כזו אינה מאפשרת, לקבל חלוקת משקל לכל כיוון.
# חלוקת המשקל המתקבלת איה מדוייקת ביותר.
# יתרונה הגדול בכך שבמקרה שאחת מהעגינות נשלפת, היא מונעת מכה על אלו שנשארו.
בדרך כלל משתמשים בקורדלט במסלולים ארוכים על סלע ועל הרים גבוהים. במסלולים כאלה יש מצבים רבים בהם העגינות עשויות להיות גבוליות, וגם העייפות והאורך של המסלול אינם תורמים לשיקול הדעת של המטפסים והם עלולים לטעות. במקרים כאלה מעדיפים לתת משקל נוסף לעקרון האי התארכות שהוזכר למעלה. במסלולים כאלה השימוש בקורדלט מתאים גם בגלל שאנו יודעים בדיוק מאיזה כיוון יגיע העומס במקרה של נפילה: מכיוון העגינה האחרונה ששם המוביל.


המטפסים אינם רשאים לצפות אחד בשני במהלך הטיפוס והזמן המוקצה להם לטיפוס הבעיה כולל בתוכו גם את הכרתה ומציאת הדרך לפיתרונה.
בשנים האחרונות תחרויות הבולדרינג צוברות פופולאריות גדלה והולכת עקב היותן  אטרקטיביות לצופים: הטיפוס מאד אינטנסיבי, מאד אתלטי ואסטטי, וקצב התרחשות הדברים מהיר ואטרקטיבי יותר מסוגי התחרויות האחרים.


 
בעולם ישנו סבב גביע העולם לבולדרינג, וכמו כן ישנן תחרויות בולדרינג נוספות במסגרות שונות כמו ה - X - games, וה - world games, ועוד.
 
גם בארץ תחרויות הבולדרינג מתחילות לצבור תאוצה ובשנתיים האחרונות מתקיים סבב תחרויות בולדרינג (3 תחרויות בשנה) בו מתחרים בוגרים מעל גיל 16 (גברים ונשים).
 
==תחרויות טיפוס קרח==
 
 
 
==[[קוואד]] (quad)==
[[תמונה: quad.jpg|שמאל|ממוזער|300px|חיבור שתיים או שלוש עגינות ליצירת תחנה בקוואד]]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
'''קוואד''' (באנגלית '''quad''') הוא [[רצועות|רצועה]] שיטה לבניית [[תחנות]] מרצועה ארוכה מאד, או [[חבלים|חבל]] דק וארוך (4-5 מ') הסגורים כלולאה גדולה. תחנת קוואד דומה ל[[קורדלט]], אבל מספקת גמישות מסויימת בכיוון ההעמסה של התחנה וגמישות במספר העיגונים. תחנה כזו ניתן לבנות במהירות רבה, כי אפשר להכין את הרצועה מראש ואין צורך לקשור אותה בכל פעם. היא שומרת על תכונת הגיבוי וחלוקת המשקל של הקורדלט, ומאבדת מעט מתכונת האי התארכות של קורדלט.
 
==תחנה מחבל ההובלה==
[[תמונה: rope station.jpg|שמאל|ממוזער|100px|תחנה מחבל ההובלה משתי עגינות בחריץ אנכי]]
אפשר להשתמש בחבל ההובלה עצמו כדי לחבר מספר עגינות פשוטות לעגינה מורכבת וליצור את התחנה. היתרונות הם שזה פשוט ומהיר, ואינו דורש ציוד נוסף.
 
החיסרון הבסיסי של תחנה כזו היא שחייבים להוביל לסירוגין, ואי אפשר להוביל בבלוקים. כלומר, המטפס שהוביל את ה[[פיץ']] הקודם (ובנה את התחנה) אינו יכול להוביל את הפיץ' הבא, כי הוא קשור אל תוך התחנה. אפשר להחליף את קצות החבלים, כמובן, אבל זה לוקח זמן ומאיט את ההתקדמות של הצוות.
 
חיסרון נוסף הוא ששימוש בחבל ההובלה לתחנה מקצר את הפיצ'ים שסביב אותה תחנה במידת האורך של החבל המובנה אל תוך התחנה. מי שרוצה לחסוך במספר התחנות שלו, מעדיף לטפס פיצ'ים ארוכים ככל האפשר.
===תחנה מחבל ההובלה - חלוקת משקל===
הרעיון כאן הוא ליצור חלוקת משקל רגילה, במקום מרצועה ארוכה או מחבל קצר (קורדלט) מקטע של חבל ההובלה עצמו. יש דרכים רבות לעשות זאת:
*יצירת לולאה (למשל: [[לולאת פרפר אלפיני]]) מחבל ההובלה ושימוש בה.
*[[קשר מוט|קשרי מוט]] על כל עגינה והתחברות לקטעי החבל שביניהן.
*קשר מוט על כל עגינה וחיבור קטעי החבל שביניהן לרתמת המאבטח.
===תחנה מחבל ההובלה - בחריץ אנכי===
שיטה זו לבניית תחנה מתבססת על תכונת הדינאמיות של חבל ההובלה, כדי לקבל חלוקת משקל. תחנה כזו תהיה טובה אך ורק כשהיא בנויה מ[[חבל הובלה]]. אילוץ נוסף הוא שהעגינות צריכות להיות בקו אחד (או כמעט בקו אחד), ושאותו הקו המחבר ביניהן הוא גם כיוון הפעלת העומס.
 
 
 
 
חבל ההובלה מחובר אל העגינות ב[[קשר מוט|קשרי מוט]], שהם נוחים לכיוונון על החבל. לכאורה נופל כל העומס על עגינה אחת, התחתונה. אפשר לכוון את מיקום קשרי המוט כך שבזמן הפעלת עומס על החבל (נפילה) הוא יתחיל להימתח, חלק מן העומס יעבור אל העגינה העליונה ומקבלים מעין חלוקת משקל. כמובן שחלוקת משקל כזו אינה מדוייקת, אבל לעומת זאת זוהי תחנה פשוטה ומהירה לבניה ולפירוק, אינה משתמשת בהרבה ציוד ויעילה מאד כתחנה במסלולים ארוכים, בהם המטפסים מובילים לסירוגין (כאמור, אם יש רק מוביל אחד, צריך להפוך את החבל בכל תחנה וגם לפרק את התחנה ולבנות אותה מחדש (או להחליף את קצות החבל של שני המטפסים) מכיוון שהקצה של המוביל מובנה אל תוך התחנה.
 
==תחנות על בולטים==
למרות ש[[בולטים]] נחשבים עיגונים בטוחים  למדי (הרי ב[[טיפוס ספורטיבי]] מוכנים ליפול עליהם), לא נהוג לבנות תחנה מבולט אחד בלבד. הסיבה היא שבמקרה כזה אין גיבוי כלל. כשכל הקבוצה (שני המטפסים או יותר) נמצאים בתחנה, הבולט הוא נקודה קריטית. לכן, נוהגים להשתמש לפחות בשני בולטים.
 
מפרידים בין מספר מקרים.
===תחנה משני בולטים עם שרשרת===
כאן העבודה קלה ביותר. מתחברים לשרשרת, במקום המיועד, אם יש, כלומר בטבעת גדולה או ב[[מיילון]]. אם אין מקום כזה, אפשר [[הקלפה|להקליפ]] ישירות לשרשרת, אם החוליות מספיק גדולות. אם הן צפופות מדי בשביל זה, אסור להקליפ על השרשרת. במקרה כזה, אם אחד הבולטים כושל, העגינה כולה כושלת. בתאונה כזו בדיוק נהרגו שלושה מטפסים ב[[יוסמיטי]] בשנות התשעים, שהתעצלו להשחיל את חבל הגלישה שלהם דרך חוליות השרשרת, והעבירו אותו מעליה. אחד ה[[בולטים]] נשלף וכולם נפלו אל מותם.
 
[[למה בולטים של תחנות (שמחוברים ביניהם בשרשרת) ממוקמים אחד מעל השני או אחד באלכסון אחד מעל השני ולא באותו גובה?|כאן יש דיון שקשור לזה]].
 
אפשר להתעלם מן השרשרת ולהתייחס אל התחנה כמו אל:
 
===תחנה משני בולטים ללא שרשרת===
טוב, זה כמעט טריויאלי. יש שתי עגינות וצריך לחבר ביניהן לפי העקרונות שתוארו לעיל. אפשר בחלוקת משקל קלאסית, אפשר בקורדלט, אפשר בשני [[ראנרים]]. כדאי להשתדל שתהיה איזושהי חלוקת משקל, אפילו בערך, אבל זה לא חובה.
===תחנה משני בולטים רחוקים - באמצע פיץ'===
זה קורה כשהמוביל ממשיך מעבר לתחנה, בטעות (הוא פספס אותה) או בכוונה (הוא ניסה לחבר [[פיץ'|פיצ'ים]]). כך או כך, המוביל מוצא את עצמו באמצע פיץ', כשיש לידו, במקרה הטוב, בולט אחד.  
====עם אבני עיגון====
אם יש לו אבני עיגון, וחריצים לעגון בהם, הוא יכול לבנות תחנה רגילה, עם בולט במקום אחת העגינות.
====עם חבל כפול====
אם יש לו שני חבלים (בטיפוס ב[[חבל כפול]] או ב[[חבל תאומים]]) הוא יכול להקליפ חבל אחד לבולט שלידו, לרדת, ולהקליפ את החבל השני לבולט שמתחתיו.
====עם חבל יחיד====
גם כאן אין הרבה ברירות. משתמשים בקצה החבל כדי להאריך מבולט אחד עד לבולט שמתחתיו ובונים תחנה משני בולטים רחוקים.
====[[תחנה אמריקאית]]====
תחנה אמריקאית היא תחנה המורכבת משני בולטים סמוכים זה לזה, שבמקום אזניים עם שרשרת (כמו בתחנה סטנדרטית) יש עליהם טבעות הקלפה ייעודיות גדולות. תחנות אלה מיועדות אך ורק להקלפה בסוף הובלת מסלול ספורטיבי של פיץ' אחד.
==תחנות לחילוץ==
'''הערה: לא מדובר כאן על חילוץ עצמי או חילוץ מוביל, אלא יותר על חילוץ של צוות מסודר. זה פחות רלבנטי לנושאי האנציקלופדיה (טיפוס וקניונינג, ואולי מערנות) ונוסף רק להעשרה ושיפור ההבנה בנושאי עבודת חבל כללית.'''
 
יש כמה עניינים חשובים שהופכים תחנה לחילוץ שונה לחלוטין:
* העומס בחילוץ הרבה יותר גבוה.
* גם בגלל עניין המשקל, וגם בכלל - בחילוץ החבל בדרך כלל יהיה קבוע על שפת המצוק (בנקודה שנבחרה מראש). ולכן אין משמעות לשינוי כיוון על העיגון.
* בחילוץ לרוב רוצים את העיגון לא קרוב (ואולי - רחוק) משפת המצוק, כדי שיהיה משטח עבודה נוח, ועבודה בטוחה (לעומת קניונינג - ששם רוצים את העיגון הכי קרוב שאפשר לשפה, כפי שהוסבר.
 
זה מסתדר יפה עם זה שבקניונינג רוצים לסחוב כמה שפחות חבל, ובחילוץ - אם מגיע צוות שלם, ועוד עם רכב - זה לא משנה...
 
בגלל כל אלו, בחילוץ לא נחפש מספר עגינות קטנות (שיחים או [[אבני עיגון]] או בולטים קטנים, למשל) וננסה לייצר מהם עיגון. בחילוץ מעדיפים לקבוע את הנקודה שבה יהיה העיגון (לפי קו ההורדה/הרמה, לפי גודל ושיפוע משטח העבודה וכו׳) ונראה מה אפשר לעשות כדי לייצר במקודה זו עיגון טוב מספיק.
 
==קריאה נוספת==
* [[חוזק ובטיחות בעיגונים]]
* [[חלוקת משקל]]
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* [https://www.youtube.com/watch?v=XpwY4vLEKYo סרטון על דרישות מתחנה וסוגי תחנות מתקדמים]
*[http://www.ifsc-climbing.org/?page_name=history עוד על היסטוריה של תחרויות באתר ה-IFSC]
* [https://www.facebook.com/AmericanAlpineClub/videos/10155014157483935/?hc_ref=ARRxVS8aNbmH7YXdLFyrgy8W_8xkW8MnqG1Q05Y5oxSt_yBX6da5tCSe9uZ1SDKOcgM הרצאה על ההיסטוריה של תחנות, מה-AAC]
*[http://www.ifsc-climbing.org/2007/IFSC_rules_2007.pdf החוקה של ה-IFSC (מה שהיה פעם ICC) לתחרויות טיפוס]
*[http://www.ifsc-climbing.org/2007 כל המסמכים של ה-IFSC]
----
----
תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים...
תרמו לדף זה: רועי ברמן, [[משתמש:מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים...


[[קטגוריה:טכניקות ומיומנויות]][[קטגוריה:טיפוס סלע]][[קטגוריה:טיפוס הרים]][[קטגוריה:טיפוס מלאכותי]][[קטגוריה: טיפוס]][[קטגוריה: בטיחות]]
[[קטגוריה: הגדרות]][[קטגוריה: טיפוס סלע]][[קטגוריה: בולדרינג]][[קטגוריה: טיפוס ספורטיבי]][[קטגוריה: טיפוס]][[קטגוריה: אימון]]

גרסה אחרונה מ־00:36, 5 בדצמבר 2024

תחרויות טיפוס הן אירועי ספורט המעמתים את יכולת המתחרים בטיפוס ספורטיבי בהובלה, טופ-רופ או בולדרינג ובוחנים את רמתם של המתחרים בכוח מתפרץ, כוח סיבולת, מהירות, קריאת מסלול והיבטים נוספים.

היסטוריה

תחרויות טיפוס התחילו בשנות הארבעים של המאה העשרים בבריה"מ (לשעבר) אלה היו בעיקר תחרויות מהירות והיו פתוחות למטפסים מברית המועצות בעיקר. הענף תפס תאוצה לאחר שבשנת 1985 אסף עיתונאי ספורט איטלקי בשם עימנואל קסארה (Emanuele Cassarà) את המטפסים הטובים באירופה וערך תחרות על מצוק טבעי בעמק סטרטה (Valle Stretta), לא רחוק מהעיר טורינו. בתחרות זו ניצח הגרמני סטפן גלובץ' (Stefan Glowacz). שם התחרות היה "Sportroccia", כלומר - סלע ספורטיבי.

בשנת 1986 נערכו כבר שתי תחרויות. הראשונה בארקו (Arco) שבאיטליה, על סלע טבעי, ובה ניצחו הצרפתים פטריק אדלנג'ה (Patrick Edlinger) וקתרין דסטיבל (Catherine Destivell). כ-10000 צופים הגיעו לצפות במקצה הגמר ואת התחרות צילמו שבעה ערוצי טלויזיה שונים (ועוד עיתונאים, כמובן). התחרות השניה היתה ליד העיר ליון שבצרפת, על קיר מלאכותי. תחרות זו היתה קטנה בהרבה, אבל היום ברור לנו כי היא הראתה את הכיוון בו העניינים עמדו להתפתח. בשלב זה היה ברור, גם לספקנים, שתת-ענף חדש זה של טיפוס מעורר עניין רב גם בקהילת המטפסים, וגם בקהילת הלא-מטפסים.

בשנת 1988 הוקם גוף פנימי של UIAA שתפקידו היה לטפל בענף הטיפוס הספורטיבי. די מהר פותחה שיטת סבב התחרויות המוכרת כיום ונערכו תחרויות הגביע העולמי (World Cup). ומשם התפתחו הדברים במהירות. תחילת שנות התשעים של המאה העשרים ראו מספר גדול של תחרויות בכל שנה, כולל ביקורים בארה"ב וביפן, שהיו מחוץ לאירועים המרכזיים. אליפות העולם (World Championship) הראשונה נערכה בפרנקפורט, גרמניה בשנת 1991. אליפות העולם הראשונה לנוער נערכה בשנת 1992.

בשנת 1997 שונה מעט המבנה. הוקם ה-ICC בתוך ה-UIAA ומאז הוא גוף עצמאי המטפל בענף הטיפוס התחרותי. ושנה אחר כך נקבעה השיטה המקובלת היום לתחרויות בולדרינג. משנת 2000 ועד היום יש סבבי תחרויות מקומיים, ארציים ובינלאומיים והספורט זוכה לפופולאריות רבה.

בארץ מתקיימות תחרויות משנת 1989. התחרות הראשונה נערכה בקיר איילת, ומיד אחריה נערכה תחרות נוספת במגדל העמק, על הקיר שמאוחר יותר הועבר לרמת ישי - "קיר שגיא".

בשנת 2001 הוקם איט"ס, והוסמך על ידי המועדון האלפיני הישראלי לעסוק בשמו מול רשויות הספורט בארץ בכל היבטי הטיפוס התחרותי בישראל.

בשנת 2007 החליטו ב-UIAA שיש מקום לגוף נפרד לחלוטין, שיטפל בתחרויות טיפוס והוקם ה-IFSC במקום ה-ICC.

סוגי תחרויות

שלושה ענפי תחרויות טיפוס קיימים כיום:

קושי (difficulty)

קובץ:Diff comp.jpg

מדובר בתחרות בה מתחרים המטפסים אחד כנגד השני כאשר המטרה הנה להגיע כמה שיותר גבוה על מסלול נתון, אשר נבנה על קיר מלאכותי.

בונה המסלול יוצר רצף אחיזות אשר רמת הקושי שלהן ושל הסיקוונס עולה ככל שמתקדמים במסלול. המטפס/ת מקבלים ניקוד בהתאם לאחיזה האחרונה אשר הגיעו אליה.

מלבד תחרויות של ילדים צעירים מאד, מתחרים כאשר הטיפוס מתבצע בהובלה, וכן ב - און-סייט. המתחרים נמצאים בבידוד ולא יכולים לצפות אחד בשני בזמן הטיפוס. לפני תחילת התחרות מקבלים המתחרים כ 5-6 דקות כדי לצפות במסלול (אך לא לגעת באחיזות או לצפות כיצד מטפסים עליו).

תחרות בד"כ תתפרס על 2-3 ימים, כאשר ישנו שלב מוקדמות או מספר שלבי מוקדמות אשר מטרתם לסנן את המטפסים הפחות טובים, ושלב גמר בו יתחרו 5-10 המטפסים שעברו את השלבים המוקדמים.

תחרויות difficulty נחשבות ליוקרתיות מבין שלושת סוגי התחרויות. ברמה העולמית מתקיים סבב גביע העולם אשר נודד ממדינה למדינה במשך השנה ובו מתחרים מיטב המטפסים בעולם

הזוכים בפרסים כספיים. אחת לשנתיים מתקיימת אליפות העולם. תחרות יוקרתית נוספת נקראת rock masters המתקיימת פעם בשנה ואליה מוזמנים חמשת המטפסים וחמשת המטפסות הטובים ביותר באותה שנה - בתחרות זו מתחרים בשיטה שונה (רד-פוינט), בה לכל מטפס/ת יש הזדמנות "לעבוד" על המסלול במשך זמן קצוב - ולאחריו יש לו/ה הזדמנות לטפס אותו ב - red point. עקב כך בתחרויות אלו רמת הטיפוס הנה גבוהה ביותר). בתחרות זו מוענקים סכומי כסף נכבדים לזוכים.

בארץ ישנו סבב תחרויות שנתי (כ 4-5 תחרויות בשנה), אשר מתקיים בקירות הטיפוס השונים, בו מתחרים ילדים נוער ובוגרים (גברים ונשים).

ביחס לרמה העולמית הרמה הכללית של הבוגרים/ בוגרות בארץ הנה בינונית ומטה, בגילאי הנוער הרמה גבוהה יותר ומטפסים ומטפסות ישראלים הגיעו להשגים מכובדים בתחרויות בינ"ל.

מהירות (speed climbing)

מטרת המתחרים בתחרות מהירות היא להגיע לסוף המסלול כמה שיותר מהר - ללא נפילה. תחרויות אלו מאופיינות במסלולים קלים מאד ביחס לאלו שבתחרויות הקושי.

הטיפוס בתחרויות המהירות, מאובטח בטופ-רופ, ובדומה לתחרויות הקושי מתקיימים מקצי מוקדמות ומקצי גמר. בעולם מתקיים סבב תחרויות במקביל לגביע העולם ב - difficulty. תחרויות ה - speed נחשבות פחות יוקרתיות מתחרויות הקושי והבולדרינג.

בארץ לא מתקיימות תחרויות כאלו באופן סדיר, לעיתים מתקיימת תחרות speed בתור תחרות ראווה במקביל לתחרות קושי.

בולדרינג (boldering)

בתחרויות אלו מטרת המטפס היא לסיים בעיית בולדרינג (על קיר מלאכותי) בזמן קצוב. המטפס יכול לבצע מספר לא מוגבל של ניסיונות לטפס את הבעיה, אך עליו להשלים פעם אחת את הבעיה מתחילתה ועד סופה ברצף - (ללא נפילה ובתוך הזמן שנקבע, בד"כ כ - 5דק'), על מנת לזכות בניקוד עבור הבעיה. בדרך כלל מקבל כל מטפס כ 5-6 בעיות כאלה במהלך תחרות.

המטפסים אינם רשאים לצפות אחד בשני במהלך הטיפוס והזמן המוקצה להם לטיפוס הבעיה כולל בתוכו גם את הכרתה ומציאת הדרך לפיתרונה. בשנים האחרונות תחרויות הבולדרינג צוברות פופולאריות גדלה והולכת עקב היותן אטרקטיביות לצופים: הטיפוס מאד אינטנסיבי, מאד אתלטי ואסטטי, וקצב התרחשות הדברים מהיר ואטרקטיבי יותר מסוגי התחרויות האחרים.

בעולם ישנו סבב גביע העולם לבולדרינג, וכמו כן ישנן תחרויות בולדרינג נוספות במסגרות שונות כמו ה - X - games, וה - world games, ועוד. גם בארץ תחרויות הבולדרינג מתחילות לצבור תאוצה ובשנתיים האחרונות מתקיים סבב תחרויות בולדרינג (3 תחרויות בשנה) בו מתחרים בוגרים מעל גיל 16 (גברים ונשים).

תחרויות טיפוס קרח

קישורים חיצוניים

תרמו לדף זה: רועי ברמן, מיכה יניב ואחרים...

אוחזר מתוך "https://wiki.imga.org.il/index.php?title=תחנות&oldid=5759"