הבדלים בין גרסאות בדף "גלישה"
(←אבטחה בגלישה) |
|||
| שורה 79: | שורה 79: | ||
=הגלישה עצמה= | =הגלישה עצמה= | ||
| − | =אבטחה בגלישה= | + | =[[אבטחה בגלישה]]= |
| + | אבטחה בגלישה בדרך כלל אינה באה (כפי שמקובל לחשוב) כדי לגבות את מערכת הגלישה (כלומר: העגינות, החבל, הרתמה, הטבעות, אמצעי החיכוך וכו') אלא כדי לגבות את הגולש עצמו. מובן, שבתנאים בהם חבל האבטחה מחובר לעגינה נפרדת, יש גם גיבוי למערכת הגלישה, אבל מכיוון שרוב הגלישות בירידה ממסלולי טיפוס ובטיולי גלישה נעשות בגולש אחרון, אין גיבוי למערכת אלא רק לאדם הגולש. גיבוי זה בא למנוע תאונה במקרה של טעות (נבהל או החליק ועזב את חבל הגלישה) או למנוע נפילה ופציעה קשה במקרה של תאונה קלה (נפלה אבן על הקסדה והוא איבד את ההכרה, ולכן עזב את החבל). | ||
| + | |||
| + | קיימות מספר שיטות לאבטחה בגלישה, והן מפורטות [[אבטחה בגלישה|כאן]]. | ||
=גולש אחרון= | =גולש אחרון= | ||
גרסה מ־05:23, 18 בנובמבר 2007
גלישה או גלישת מצוקים (באנגלית: Abseiling, באמריקאית: Rappeling, בצרפתית Rappeler) היא ירידה לאורך חבל בעזרת אמצעי חיכוך.
תוכן עניינים
כללי
העיקרון בגלישה הוא המרת האנרגיה הפוטנציאלית (גובה) לאנרגיית חום (חיכוך) במקום לאנרגיה קינטית (נפילה). ההמרה נעשית בד"כ בעזרת אמצעי חיכוך, דרכו עובר החבל. הגולש מחובר לאמצעי החיכוך בעזרת רתמה.
היסטוריה
גלישת מצוקים התפתחה כשיטה לרדת ממסלולי טיפוס סלע והרים גבוהים. בשנים הראשונות השתמשו לגלישה באותם חבלים ששימשו לטיפוס, שהיו חבלים שזורים מסיבים טבעיים. לחבלים אלה חיכוך רב ומספיק היה להעביר אותם מאחורי הגוף כדי לרדת בקצב הרצוי לאורך החבל. עם המעבר לחבלי ליבה/מעטפת מסיבים סינתטיים, הפכו החבלים לדקים יותר ובעלי חיכוך שאינו מספק. לגלישה ואבטחה בחבלים אלה פותחו אמצעי חיכוך, שתפקידם להגדיל את החיכוך עם החבל. אמצעי החיכוך הראשונים התבססו על העיקרון של החלקת החבל כשהוא מלופף על גוף מתכתי (מוט או צינור). לאחר מכן הומצאה השמינית, המבוססת על אותו עיקרון, אך יעילה יותר. בשנים האחרונות פותח מספר רב של אמצעי חיכוך חדשים המבוססים על עקרונות אחרים: יצירת כיפוף חד בחבל המייצר חיכוך רב באותה נקודה, וצביטה של החבל בין שני חלקים של אמצעי החיכוך רוב האמצעים בקטגוריה האחרונה ננעלים אוטומטית.
בעולם מקובלת גלישת מצוקים כאמצעי מעבר מכשולי גובה בשלושה תחומי עיסוק עיקריים: טיפוס, קניונינג ומערנות. בקניונינג (יבש או רטוב) גולשים במורד נחלים, והגלישה למעשה משפרת את יכולת העבירות ומאפשרת להגיע למקומות בלתי נגישים בלעדיה. בטיפוס משמשת הגלישה כאמצעי לירידה מאמצע מסלול, במקרה חרום או במקרה שאין דרך אחרת לרדת מסוף המסלול. במערנות מקובל להשתמש בחבל אחד בלבד. על פי גישה זו משאירים את החבל לאחר הגלישה ומטפסים עליו אח"כ ליציאה מן המערה. טכניקת השימוש בחבל במערנות נקראת SRT-Single Rope Technique ומתייחסת לכל השימוש בחבל: גלישה, טיפוס, הרמת ציוד וחילוץ, הכל בחבל אחד.
בישראל התפתחה גלישת מצוקים כפעילות תיירותית בעיקר. בפעילות מאורגנת כזו מגיעה קבוצה למצוק בעל גישה נוחה ועגינות מוכנות ומדריך מאבטח את הגולשים בזמן שהם יורדים לאורך החבל.
מסלול הגלישה
עגינת הגלישה
טכניקות גלישה
גלישת גוף על מדרון לא תלול
גוף על מדרון לא תלול (באנגלית: arm rappel) היא טכניקה בה נעזרים בחבל כדי לרדת במדרון, ללא רתמה, אמצעי חיכוך או כל ציוד אחר. השיטה משתמשת בחיכוך של החבל בגוף הגולש, למעשה, לאורך הזרועות שלו. כך, תוך שחרור מבוקר ואיטי של החבל, ניתן לגלוש לאורכו.
גלישת גוף
(dulfersitz) טכניקת הגלישה הראשונה שהומצאה, התבססה על חיכוך של החבל בגוף הגולש. כך, תוך שחרור מבוקר ואיטי של החבל, ניתן לגלוש לאורכו. טכניקת גלישה זו אינה נמצאת כמעט בשימוש כיום אך במקרה שאבד או נפל אמצעי החיכוך או במקרה חירום בו אין למטפס רתמה או כל אמצעי אחר, ניתן להשתמש בה.
גלישה בעזרת אמצעי חיכוך
אמצעי חיכוך נמוך
אמצעי חיכוך גבוה
הגלישה עצמה
אבטחה בגלישה
אבטחה בגלישה בדרך כלל אינה באה (כפי שמקובל לחשוב) כדי לגבות את מערכת הגלישה (כלומר: העגינות, החבל, הרתמה, הטבעות, אמצעי החיכוך וכו') אלא כדי לגבות את הגולש עצמו. מובן, שבתנאים בהם חבל האבטחה מחובר לעגינה נפרדת, יש גם גיבוי למערכת הגלישה, אבל מכיוון שרוב הגלישות בירידה ממסלולי טיפוס ובטיולי גלישה נעשות בגולש אחרון, אין גיבוי למערכת אלא רק לאדם הגולש. גיבוי זה בא למנוע תאונה במקרה של טעות (נבהל או החליק ועזב את חבל הגלישה) או למנוע נפילה ופציעה קשה במקרה של תאונה קלה (נפלה אבן על הקסדה והוא איבד את ההכרה, ולכן עזב את החבל).
קיימות מספר שיטות לאבטחה בגלישה, והן מפורטות כאן.
גולש אחרון
תרמו לדף זה מיכה יניב ואחרים...
