הרתמה הכי טובה שהיתה לי אי פעם, היתה רתמה מרצועה אחת של Camp. היא היתה לא מרופדת, אבל עם רצועות מאד רחבות. היא היתה לא מתכווננת, אבל התאימה לי בול. היא היתה קלה להפליא. עם איזה 280גרם, זו היתה הרתמה הכי קלה שהיתה בנמצא אז (אני מדבר על סוף שנות השמונים של המאה הקודמת) ונשארה הרתמה הכי קלה שהיתה לי עד הזמן האחרון.

בשנים האחרונות הכל הופך להיות יותר קל. את הראנרים עושים מדיינימה. החבלים יותר ויותר דקים, ולמרות שהטכנולוגיה והחומר (ניילון) נשארים כמעט אותו דבר, הירידה בקוטר הופכת אותם לקלים יותר.

תרמילים יורדים במשקל בהדרגה כבר לא מעט שנים. גם בגלל מעבר לחומרים יותר קלים (ופחות עמידים, מה שמגדיל את הרווחים של היצרנים) וגם בגלל ההיפטרות ממערכות הגב המתכוונות. זה מוריד ריפוד, אבזמים, רצועות ועוד. והתיק יותר קל.

גם הרתמות הופכות קלות יותר. לפעמים גם פחות נוחות. השנה קיבלתי לנסיון שלוש רתמות ספורטיביות קלות. אלו רתמות שמיועדות לטיפוס ספורטיבי בעיקר. זה אומר שהם אמורות להיות נוחות בנפילות (כי בטיפוס ספורטיבי נופלים לא מעט), ולאיבטוח (כי בטיפוס ספורטיבי גם הפרטנר נופל לא מעט. הן לא אמורות להיות נוחות במיוחד לגלישה ולתחנות תלויות.

הרתמה היא פריט הציוד הכי צנוע, למעשה. רתמה לא אמורה להתבלט בחוויית הטיפוס. היא אמורה ״לשבת״ שם, בלי להפריע, בלי שירגישו אותה.

רתמות ספורטיביות גם לא אמורות לסחוב הרבה ציוד. למעשה, תולים עליהן רק ראנרים ולא צריך אבני עיגון, קאמים וכו'. ארבעה גיר לופים זה הרבה, ואפשר הרבה פעמים להסתפק בשלוש או אפילו בשתי לולאות בלבד. בנוסף,  הן לא אמורות להיות נוחות במיוחד לישיבה ארוכה בהן, כמו שדורשות רתמות לחילוץ או לעבודות בגובה.

שתי הרתמות שנבחנו הן Sitta של Petzl, ו- Atmosphere של Edelrid. שתיהן קלות מאד. הסיטה שוקלת 270גרם והאטמוספירה טיפה יותר – 300גרם.

סיטה, של פצל, היא כתומה, כמובן, כמו כל הציוד של פצל בשנים האחרונות. היא עשויה מדיינמה, ומקריבה רובוסטיות לטובת משקל וקומפקטיות. היא רכה ונעימה. פצל מגדירים אותה כרתמת ״קצה״ לטיפוס ספורטיבי ואלפיני.

הרתמה משתמשת בטכנולוגיית WireFrame, ששוזרת מספר רצועות דיינימה דקות ברצועות הגב והרגליים. כך מתקבלת חלוקת עומס טובה, עם שימוש בכמות מזערית של ריפוד.

הסרטון הרשמי של פצל מהלל את הסיטה, כמובן:

אטמוספיר, של אדלריד, היא בצבעי שחור/ירוק (כמו כל הרתמות של אדלריד בשנים האחרונות).

היא מיוצרת בטכנולוגיית 3D VENT, שזה תכל׳ס סתם שם שאומר שיוצקים את הרתמה במקום לתפור אותה, ואז מפרידים את הרצועות הרחבות לכמה רצועות צרות יותר, כדי לקבל חלוקת עומס. זה דומה מאד ל-WireFrame, ל-Warp Strength של ארקטריקס ועוד. בקיצור – כל יצרן בוחר איזה שם עתידני לטכנולוגיה שלו ומנסה לשכנע אותנו שזה משהו מיוחד ביותר ביותר…

האתר הרשמי של אדלריד לא מציג את האטמוספרה, אלא את הטכנולוגיה של הרתמות החדשות שלהם: 3D VENT:

ועכשיו, לתוצאות הבדיקה.

גיר לופס:

לשתי הרתמות יש מספיק מקום על הגיר-לופס לראנרים, אבל לא יהיה לכם נוח להרבה יותר מזה.

לסיטה של פצל יש לה ארבע לולאות לציוד, ועוד אחת קטנה לגרירת חבל מאחור. יש לה גם טריק מעניין. אבל כל אחת מהשתי הלולאות הקדמיות יותר מחולקת לשני מדורים. זה אמור לעזור בחלוקה של הציוד ובהפרדה שלו. זה רעיון נחמד, אבל בנסיון להוביל איתה על מסלולי טראד – היא לא לקחת את המשקל הכי טוב בעולם. אולי כדאי להישאר עם ראנרים וזהו…

לרתמה של אדלריד יש ארבעה גיר לופס קשיחים שמחזיקים את הראנרים קצת מרוחקים מהגוף. זה עובד סבבה בהובלה, ולא מושך את הרתמה למטה גם עם הרבה ראנרים, ואפילו עם ציוד טראד.

בנושא לולאות הציוד – אין לי העדפה. לרתמה של פצל יש יותר לולאות (5, והשתיים הקדמיות מחולקות). זה גימיק נחמד, אבל זה לא משמעותי בעיני.

נוחות:

הרתמה של אדלריד קשיחה הרבה יותר מהאחרות. זה מרגיש מוזר בהליכה, אבל בטיפוס, למרבה הפלא – לא מפריע בכלל. הטכנולוגיה שהם מתהדרים (3DVent) בה מחזיקה את הצורה של הרתמה גם בלי מטפס בתוכה. היא לא מתקפלת בתיק, אבל גם לא על הגוף. היא נוחה למדי גם בישיבה ארוכה. בקיצור – אין הרבה מה לדבר על זה – רתמה נוחה!הרתמה של פצל משתמשת בטכנולוגיית WireFrame, וכך מתקבלת חלוקה של העומס לרוחב הרתמה ללא שימוש בספוגים וריפוד. זה מאפשר לרתמה להיות רכה וקלה יותר, כמובן. הרתמה יושבת סבבה על הגוף, אבל הרגשתי שהיא קצת רכה מדי לטעמי. וגם גולשת למטה כשיש עליה הרבה ראנרים. לא נורא, אבל גם לא מושלם.

בישיבה לאורך זמן, לעומת זאת, זה פחות נוח. אחרי זמן של ישיבה ברתמה, בגלישות ארוכות או בתחנות תלויות, רצועת המתניים מתקפלת על עצמה, והופכת להיות פחות נוחה. במסלולים ספורטיביים זה לא משנה כלכך, אבל במולטיפיצ׳ים או בגלישות ארוכות עם קצת בעייתיות – זה כבר ממש לא נוח.

נפילות:

שתי הרתמות מתפקדות סבבה לגמרי בנפילות. לא מרגישים אותן בכלל, והן נשארות במקום. הרגליים לא בורחות, הגוף לא מסתובב בתוכן – כלום. גם כשניסיתי להתהפך בכוונה (ותאמינו לי – ניסיתי) נשארתי בכיוון הנכון בנפילה.

גודל פיזי:

הבדל המשקל, כאמור, אינו משמעותי (הסיטה 270גרם לסיטה, 300גרם לאטמוספירה). מי שרוצה רתמה עוד יותר קלה – יצטרך לעבור לרתמות אלפיניזם וסקי-טורינג וישלם בנוחות, כמובן.

המשקל הנמוך מושג, בין השאר, בזכות ויתור על האבזמים ברצועות הרגליים. זה אומר שלולאות הרגליים אינן מתכווננות, אבל הרתמה קלה.

הגודל הפיזי, זה עניין אחר. הסיטה של פצל מתקפלת לפאוץ׳ קטן מאד, היא רכה בהרבה ולכן יכולה להתקווצ׳ץ. זה די מגניב.

לאטמוספירה של אדלריד יש מבנה הרבה יותר קשיח, כמו שכבר הזכרתי, והיא לא מתקפלת בקלות. היא באה בפאוץ׳ גדול בהרבה (כמו שק שינה קטן). לזכותה ייאמר שהיא בכלל לא מקופלת בפאוץ׳, ויש בו די הרבה אוויר.

אם הגורם המגביל שלכם הוא מקום בתיק אז תעשו את האפרואוץ׳ עם הרתמה עליכם. סתאאאם. אם הגורם המגביל הוא מקום בתיק, לכו על הפצל. או תקנו תיק יותר גדול…

לסיכום:

לטיפוס ספורטיבי, שתי הרתמות שנבדקו מצויינות ואני ממליץ עליהם בחום. לטיפוס מולטיפיצ׳י, (גם מולטיפיץ׳ ספורטיבי), הייתי הולך על האדלריד.

שתי הרתמות עברו כמעט עונה שלמה של שימוש, ויש עליהן סימני שחיקה מינימאליים. הריפוד, מבנה שלהן לא הצ׳תקמק ולא התרכך והן נותרו נוחות לשימוש. לא נראה בלאי בלולאות הציוד או בביליי לופ.

מה המסקנה בסופו של דבר? שרתמות מודרניות הן מצויינות. בשתי הרתמות השקיעו המון בתכנון ועיצוב כך שתהיינה החשש היחיד שנותר לי הוא מאורך חיים מקוצר, שנובע מהשימוש בחומרים קלים. זה הטרייד-אוף באופן כללי, גם בתיקים, גם במזרוני שטח. אבל איכשהו – ברתמות זה מפריע לי יותר…

טוב, כנראה שזה כך בכל התחומים, גם טכנולוגיות חדשות וגם חידושים תכופים וגם  ובעתיד נצטרך לקנות רתמה חדשה כל שנה…