שבע הפסגות

מתוך Climbing_Encyclopedia
גרסה מ־23:34, 4 בדצמבר 2024 מאת יורי פלדמן (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "( '''שבע הפסגות''' (באנגלית: '''Seven Summmits''') הוא השם שניתן לאוסף ההרים שהם ההרים הגבוהים ביותר בשבע היבשות, אחד בכל יבשת על פני כדור הארץ. הרעיון הוצע לראשונה על ידי מטפס ההרים החובב ריצ'רד בס (Richard Bass), שגם היה הראשון שטיפס על שבע הפסגות. הפסגה האחרונה שלו היתה ה[...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווטקפיצה לחיפוש

( שבע הפסגות (באנגלית: Seven Summmits) הוא השם שניתן לאוסף ההרים שהם ההרים הגבוהים ביותר בשבע היבשות, אחד בכל יבשת על פני כדור הארץ. הרעיון הוצע לראשונה על ידי מטפס ההרים החובב ריצ'רד בס (Richard Bass), שגם היה הראשון שטיפס על שבע הפסגות. הפסגה האחרונה שלו היתה האברסט, ב-30 באפריל 1985.

וגם על פי רשימות אחרות, יש את:

דורון אראל, הישראלי הראשון שהגיע לפסגת האברסט, היה גם הישראלי הראשון שטיפס על כל שבע הפסגות, על פי הרשימה המקורית של בס, ביוני 2000.


בעיית הפסגה האוסטרלית

על פי הרשימה המקורית, שהוצעה על ידי ריצ'רד בס, כאמור, הפסגה השביעית היא הר קוזיאוסקו (2228מ') שבאוסטרליה. זו גם הרשימה שעל פיה הוא טיפס. ריינהולד מסנר טען, ודעתו התקבלה בדרך כלל, שאוסטרליה ואוקיאניה הן שני חלקים של אותה יבשת וההר הגבוה ביותר באוקיאניה הוא קארסטנז (4884מ') או בשמו המקומי פונקאק ג'איה (Puncak Jaya) שבניו גינאה, באינדונזיה. הקארסטנז הוא יותר מכפול בגבהו מקוזיאוסקו וקשה הרבה יותר. המטפסים המהדרין מעדיפים ללכת על בטוח ולטפס על שניהם. לישראלים בלי אזרחות נוספת אין את הפריבילגיה הזו. על פי הרשימה של מסנר, הראשון שטיפס את שבע הפסגות היה פאט מורו (Pat Morrow), כשטיפס על הקארסטנז ב7 במאי, 1986. מסנר עצמו לא פיגר בהרבה, והשלים את הסדרה עם הר וינסון ב-3 בדצמבר, באותה שנה.

בעיית הפיסגה האירופית

מקובל כי הפסגה הגבוהה באירופה הוא הר אלברוס. אם מחשיבים את רכס הקווקז מחוץ לגבולות אירופה מקבלים את המונבלאן (4,408מ') כפסגה הגבוהה באירופה.

הישגים נוספים קשורים

  • רוב הול וגארי בול השלימו את "שבע הפסגות בשבעה חדשים" ב-12 בדצמבר 1990.

שבע הפסגות השניות

מעניין לציין, ששבע הפסגות השניות בגובהן בכל יבשת, מהוות הישג מכובד הרבה יותר. זה נכון בעיקר בגלל ה-K2, ההר השני בגובהו בעולם (8611מ') שברכס הקרקורם בפקיסטן, נחשב להר טכני הרבה יותר מן האברסט. אבל גם הר קניה יותר קשה מהקילימנג'ארו, דיך-טאו יותר טכני בהרבה מהאלברוס. על האוחוס דל סאלאדו יש קצת סקרמבלינג בעוד האקונקגואה הוא הליכה והר לוגאן קשה יותר מהמק'ינלי.


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...