קרווס
קרווס (באנגלית ובצרפתית: crevasse, אבל לא באותו מבטא...) הוא חריץ הנוצר בקרחון בגלל מאמצי מתיחה גדולים הנגרמים מהפרשים במהירויות הזרימה בין אזורים שונים בקרחון. יש להם לרוב צורת טריז, ורוחבם גדל כלפי שולי הקרחון. לקרווסים יש בדרך כלל קירות תלולים מאד, אנכיים או כמעט אנכיים, והם מגיעים לעומקים של עשרות מטרים. דפנות הקרווסים נמסים וקופאים מחדש והופכים לקירות קרח חלקים מאד. עם התקדמות הקרחון במורד העמק, הקרווסים נמסים, מתרחבים וגושי הקרח ביניהם הופכים לסראקים.
בחורף הקרווסים מכוסים לרוב בשלג והם מוסתרים. אם כמות השלג מספיקה, אפשר לחצות אותם, אבל אם אין המון שלג, אפשר ליפול אל תוך קרווס כזה. זהו מצב מסוכן ביותר, שבו סיכויי הפציעה הם גבוהים. יתרה מזו, מכיוון שקרווס לרוב הולך וצר כלפי מטה, הנופל לתוכו עלול להתקע כמו טריז. חום הגוף שלו ממיס מעט את הקרח וכשהוא קופא שוב סביבו, אי אפשר להוציא אותו בלי חומרי הפשרה וציוד ייעודי. חשוב מאד ללכת קשורים על קרחונים המכוסים בשלג, ושכל חברי הקבוצה יידעו את תפקידם במקרה שהמוביל נופל לקרווס. כולם צריכים מיד ליפול לקרקע ולהשתמש בגרזן שלהם כדי לבלום את הנפילה. מאותה סיבה גם חשוב ללכת ממש בתוך העקבות של המוביל, כי אם הוא לא נפל, סיכוי טוב שגם האחרים לא יפלו.
קיים סוג נוסף של חריצים בקרח, שגם הם נקראים לעיתים קרווס, בטעות. חריצים ענקיים אלה מופיעים סביב להרים, במקום בו השיפוע משתנה ממדרון לעמק. חריצים אלה אינם קרווסים אמיתיים והם נקראים ברגשרונד.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
