צ'ו-אויו
צ'וֹ אוֹיוּ הוא הר ברכס ההימלאיה, על גבול סין (טיבט) נפאל. גובהו 8201מ' (26,906ft) והוא ההר השישי בגובהו בעולם (מתוך 14 הפסגות מעל 8000מ'). משמעות השם בטיבטית היא "אלת הטורקיז". טופס לראשונה ב-19 באוקטובר 1954 ע"י הרברט טישי, ספ יוכלר (אוסטריה) ופסנג דאווה לאמה (נפאל).
היסטורית טיפוס
1952: ניסיון ראשון לטפס לפסגת צ'ו אויו ע"י משלחת בריטית בראשות אריק שיפטון שבין חבריה היה גם אדמונד הילארי, כחלק מההכנות לטיפוס לפסגת האברסט בשנה שלאחר מכן. חברי המשלחת הגיעו לגובה 6650מ' על המפנה הצפון-מערבי של ההר אך נאלצו לסגת אחרי שלא הצליחו להתגבר על מכשול קרח אנכי.
1954: העפלה ראשונה לפסגת צ'ו אויו ע"י משלחת אוסטרית. הרברט טישי, ספ יוכלר ופסנג דאווה לאמה מטפסים לפסגה דרך המפנה הצפון-מערבי ללא שימוש בחמצן.
1958: העפלה שניה לפסגה ע"י משלחת הודית. פסנג דאווה לאמה מגיע לפסגה פעם שנייה.
1978: טיפוס ראשון לפסגה, לא דרך המסלול המקורי. המטפסים האוסטרים אדי קובלמולר ואלוי פרטנר מגיעים לפסגה דרך המפנה הדרום-מזרחי הקשה.
1983: ריינהולד מסנר מצליח להגיע לפסגה, אחרי שלושה ניסיונות קודמים שנכשלו. הוא פותח מסלול חדש בסגנון אלפיני על המפנה הדרום-מערבי , יחד עם הנס קמרלנדר ומיכאל דאשר.
1985: העפלה ראשונה לפסגה בחורף. שני מטפסים חברי משלחת פולנית מגיעים לפסגה ב-12 בפברואר. שלושה ימים לאחר מכן מצליחים הפולנים אנדריי היינריך וירזי קוקוצ'קה להגיע לפסגה דרך "המדרון הדרומי" (the south buttress).
1994: סולו ראשון של יסושי ימנוי דרך המפנה הדרום-מערבי.
מסלולי טיפוס
המסלול הקל ביותר לפסגה הוא המסלול הצפון-מערבי ששימש גם את המשלחת הראשונה. מסלול זה כולל קטעים טכניים מעטים: מכשול קרח של 20 מטר בגובה 6650מ' ומדרגת סלע בת כ-7 מטרים בגובה 8000מ', על שניהם מטפסים כיום בעזרת חבלים קבועים. הפשטות היחסית של המסלול הקנתה לצ'ו אויו את ה"תואר" פסגת ה-8000מ' הקלה ביותר. המסלול הצפון-מערבי פופולרי מאוד בקרב מטפסים חובבים ומיידי שנה מטפסות בו מספר קבוצות מאורגנות.
תרמו לדף זה: מור דורון ואחרים...
