פונטיינבלו
יער פונטיינבלו או בלו (La forêt de Fontainebleau או Bleau), כפי שהוא מכונה בחיבה על ידי המקומיים, הוא יער רחב ידיים, כ-70ק"מ מדרום לפריז, שבו מפוזרים אלפים רבים של בולדרים מאבן חול. פונטיינבלו נחשב בעיני רבים לאתר הבולדרינג הטוב בעולם, ובעיני כל השאר, לאחד הטובים.
היער, שהיה בעבר איזור ציד של מלך צרפת ואנשיו, מוגדר כשמורת טבע לאומית, למרות ששטחים לא מצומצמים ממנו הם בבעלות פרטית, ויש בתוכו מספר כפרים וערים. העיר הגדולה של האיזור היא פונטייבלו (Fontainebleau), שבנויה סביב טירת פונטנבלו ונקראת על שמה. העיר מונה כ-16 אלף תושבים.
טירת פונטנבלו (בצרפתית: Château de Fontainebleau), היא למעשה ארמון מלכותי בסגנון הרנסאנס ששימש כמשכן למלכי צרפת. הטירה בנויה במספר אגפים, המקיפים, חצרות פתוחות. סביב הטירה גנים מטופחים וכל השטח סביב העיר נשמר, כאמור, כיערות ושטחי ציד למלכי צרפת.
היסטוריה
בסוף המאה ה-19 הזמין אלדולף ז'ואן, נשיא המועדון האלפיני הצרפתי, מבקרים זרים לבקר באתרים פרנשר (Franchard) ואפרמונט (Apremont).
בשנת 1900, ארגן המועדון האלפיני הצרפתי מפגש כדי לעלות על "רכס" האפרמונט (Gorges d'Apremont) ולאחר מכן ללכת ל-Larchant, שהיה מקובל כאזור האימון הרגיל של הסניף הפריזאי של המועדון.
מספר בולדרים ומסלולים בפונטייבלו נקראים על שם מטפסים מפורסמים של תחילת המאה ה-20: Prestat, Wehrlin, Maunoury, Gaché, Labour, Paillon, Souverrain, וכמובן גם פייר אלן (pierre allain) המפורסם, הממציא של נעל הטיפוס המודרנית בעלת הסוליה החלקה (ששמה היה P.A. מראשי התיבות שלו).
לפני מלחמת העולם השנייה, רוב האזורים הפופולריים היום כבר היו מוכרים היטב למטפסים הפריזאים, מלבד Les Trois Pignons, שלא היה נגיש בקלות בתחבורה ציבורית.
באותה תקופה, אנשים היו מטפסים בפונטנבלו בעיקר כדי להתאמן לטיפוס הרים. לפיכך, המשלחת הצרפתית ל-Karakoram ב-1936 כללה כמה בלאוסרדים (מטפסי בלו). הבלאוסארדים רוברט פרגו, לוסיאן ברארדיני ורנה פרלט טיפסו לראשונה על הפייס הדרומי של אקונקגואה ב-1954.
בתחילה, לא היו מסלולים רשמיים; מטפסים היו בוחרים את הבולדרים המדהימים ביותר, מכוונים לאלה הגבוהים והמחייבים ביותר, כהכנה להרים.
ספר ההדרכה הראשון, שנכתב על ידי מוריס מרטין, הופיע ב-1945 הוא כלל מפה של הבולדרים וציין את המסלולים עם שמותיהם ודירוגיהם. המסלול המסומן הראשון נוצר ב-1947 על ידי פרד ברניק באזור Cuvier Rempart, ואחריו נוצרו מסלולים ב-Les Gorges d'Apremont שסימן פייר מרסייה ב-1952.
הסטנדרטיזציה של צבע המסלול לפי קושי (צהוב = PD, כתום = AD, כחול = D, אדום = TD, שחור = ED, לבן = ED+) התחילה בשנות השמונים.
בשנת 1984, המטפס הצרפתי ג'קי גודוף טיפס את ה-8A הראשון בפונטנבלו: בעיית בולדר בשם C'était demain ב-Cuvier Rempart.
כיום, רוב אזורי הטיפוס של בלו הם בבעלות המדינה הצרפתית ומנוהלים על ידי משרד היערות הלאומי (Office National des Forêts), בשיתוף עם הממשלות המקומיות ועם פדרציות המטפסים.
דירוג
הבעיות בפונטיינבלו ממוספרות ומסודרות לפי צבעים כאשר כל צבע מסמן רמה. בכל אתר, יש מעין ״מסלולים״ (circuit) שמחברים את כל הבעיות באותו צבע/רמה.
אתרים מומלצים
Bas cuvier
אחד הכי פופולאריים, כי הוא קרוב מאד לחנייה. מהחנייה שעל כביש מס. 7 רואים את הבולדרים. יש בו כמה בעיות קלאסיות ומפורסמות, וחלקן כלכך פולישד שזה לא כלכך כיף. אבל יש המון סגנונות ואפשרויות גם בלי זה. בא קובייה נחשב אתר ״כוחני״ יחסית, ובהחלט שווה ביקור אחד (אבל לא בטוח שיותר מזה).
Gorges d'Apremont
מדובר למעשה על אוסף לא קטן של אתרים. החנייה נמצאת בפאתי הכפר ברביזון, ואפשר ללכת בין 5 ל-25 דקות, תלוי כמה רוצים להתרחק. מגוון מאד, כמעט אינסופי: שיווי משקל, גגותף סלאבים, סלופרים - מה שתרצו.
Franchard
גם הפראנשר הוא אוסף לא קטן של אתרים. מגוונים מאד ומאד פופולאריים.
Diplodofus, Roche Fin
שני אתרים קרובים (רושה פן קצת יותר רחוק) לא גדולים, אבל מעבירים יום מצויין יחד. נוף נהדר ובעיות מעניינות. אין המוני עצים, אז מתייבש מאד מהר אחרי גשם, וחם מדי כשיש שמש חזקה.
Cul de Chien
האתר המרכזי ב-Trois Pignons. איזור זה נחשב נפרד מהיער של פונטיינבלו, ומכיל מספר רב של אתרים. קול דה שיין (התחת של הכלב) נמצא מאחורי ים החול (mer de sable), שאותו ממש חבל לפספס. יש בו מספר רב של בעיות קלאסיות, ובעיות בולדר ארוכות, גבוהות ומפחידות. מומלץ ביותר!
Elephant
עוד אחד מהאתרים הקצת יותר מרוחקים
קישורים חיצוניים
- האתר המקיף ביותר ברשת על בולדרינג בפונטיינבלו (יש גם אפליקציה, חפשו bleau.info).
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
