פעם, לפני המון שנים, היינו מטפסים מסלולים ארוכים בזוג, כשהמוביל היה מטפס בלי כלום, ומספר שניים שלו היה מטפס אחריו עם תיק שיש בו הכל: מים, נעלי הליכה, אוכל, ציוד לנטישה, ציוד לחירום וכו'. מכיוון שהמוביל היה מטפס קל מאד, לא היה איכפת לו להעמיס עוד ציוד על מספר שניים שלו, שמאובטח מלמעלה ויכול ליפול בלי חשש…

ככה לימדו אותנו וככה עשינו. איזה סיפורים איומים אני יכול לספר לכם על השיטה הזו: תיקים כבדים, שיווי משקל גרוע וארובות – איזה סיוט זה בארובות…

היום מטפסים קצת אחרת. על כל אחד מהמטפסים יש תיק קטן. בתיק יש שלוקר, חטיף אנרגיה, מעיל רוח או פליס דק, ונעלי הליכה קלות. זה אומר שכל מטפס לוקח את הציוד שלו על הגב, ואין לו מוטיבציה להעמיס עוד ועוד…

יש עוד יתרונות לשיטה הזו. קודם כל, בפיצ'ים מפחידים או חמים או ארוכים – יש למוביל מים עליו, וכמעט בלי לבזבז זמן הוא יכול להרטיב את הגרון. הוא לא צריך לחכות שהפרטנר שלו יגיע עם המים או האוכל. שנית, אפשר לשתות ולאכול ולעשות הכל בזמן שמאבטחים (כמובן שזה בא יחד עם המעבר לאמצעי חיכוך ננעלים אוטומטית, אבל זה כבר נושא למאמר נפרד). כל ההתנהלות הזו חוסכת המון זמן על המסלול. שלישית – אפשר לקחת תיק קטן יותר וקל יותר (שלא צריך להיות מאד חזק כי אין בו הרבה משקל). וכאן אנחנו מגיעים לנושא של הפוסט הזה: תיקים קטנים ואולטרא-קלים.

תיקים קטנים, פשוטים, בלי הרבה פיצ'רים הופכים ליותר ויותר פופולאריים גם בעולם הטיולים. זה מאפשר לקחת על הגב יותר דברים קטנים ועדיין להישאר עם תיק לא כבד. התיקים הופכים לקלים יותר בגלל שני גורמים עיקריים:

1. שימוש בחומרים קלים וחזקים. המעבר מתיקי קורדורה (עמידים בשחיקה מאסיבית) לניילון ריפ-סטופ דק, רצועות דיינימה ואפילו לאריגי סיליקון הוריד משמעותית את המשקל של התיקים המודרניים.

2. הסרת מערכות גב מתכווננות, אבזמים מאסיביים, רצועות חיזוק ודחיסה, כובעים, רוכסנים וכיסים נוספים. כל רוכסן וכל כיס, כל פיצ'ר מגניב מוסיפים למשקל הכולל של התיק.

היום נכיר שני תיקי אולטרא לייט פחות מוכרים בארץ: אחד של סימונד (מותג הטיפוס של דקתלון, שפתחו לאחרונה חנות ראשונה בארץ). השני של בלו אייס. חברה צעירה וחדשנית מצרפת שמייצרת תיקים קלים אבל גם רתמות סקי-אלפיניזם, גרזני קרח ועוד.

Blue-Ice Dragonfly

התיק של בלו אייס הוא מגניב! אין מילה יותר טובה לתאר אותו. הוא קומפקטי, קל (320גרם), אם כי טיפונת יותר כבד מהתיק של סימונד, ויש לו יותר נוכחות. הרצועות של התיק הזה קשיחות במידה (לא נמעכות בקלות) וטיפה יותר מרופדות. רצועות הכתפיים נותנות פיזור מתאים של העומס על הכתפיים ביחס לגודל של התיק ולמשקל שהוא יכול לשאת

התיק עשוי מניילון ריפ-סטופ לא דק מדי, ולאורכו רצות שתי רצועות אליהן ניתן לחבר פריטי ציוד מבחוץ, כולל מקום לשני גרזני קרח.

לתיק הזה יש מחיצה שמפרידה בין השלוקר לשאר התיק. כיס לארנק או חפצים קטנים, עם הרוכסן היחיד שקיים על התיק, שנמצא בחלקו האחורי של התיק.

התא המרכזי בנוי עם מערכת לפתיחה מהירה, והחידוש הגדול – גם לסגירה מהירה. יש אבזם המחובר לשתי רצועות. אחת פותחת את התיק במשיכה, והשנייה סוגרת את התיק במשיכה לאותו הכיוון! המערכת הזו עובדת מעולה גם כשהתיק עמוס (וטיפסתי איתו עמוס, תאמינו לי) וגם כשהוא ריק. היא עובדת גם עם כפפות גדולות של טיפוס אלפיני בגובה, וגם (כמובן) בלי כפפות. מערכת הפתיחה/סגירה של התיק הזה היא התכונה האהובה עלי ביותר בו.

SIMOND CLIFF 20 II BLUE BACKPACK

התיק של דקתלון עושה רושם מצ'וקמק לחלוטין כשהוא ריק, אבל בשימוש הוא מספק הפתעות נעימות.
הוא מאד קל (275גרם) ורצועות הכתפיים שלו מאד רכות ולא מרופדות, ונמעכות בקלות. התיק עשוי ניילון ריפ-סטופ דק ויש לו תא אחד גדול (מבנה שק) שבתוכו מחיצה שמפרידה את המקום של השלוקר משאר החלל.

רצועת ניילון צרה אחת רצה לאורך כל התיק ומאפשרת הקלפה/חיבור של ציוד נוסף: קרמפונים, רצועות ועוד. החלק התחתון של הרצועה הזו יוצר לולאה שמאפשרת חביקה של גרזן קרח. הצלחתי גם לשים שני גרזנים על התיק הזה – אבל זה דורש אילתור ולא עובד הכי טוב. בנקודה הזו התיק קצת לוקה בחסר לטיפוס קרח. אם כי זה יפריע בעיקר באפרואוץ׳.

גם כאן, התא המרכזי בנוי עם מערכת לפתיחה מהירה ולסגירה מהירה. המערכת הזו היא למעשה חיקוי של התיק של בלו אייס, וגם היא עובדת עם ובלי כפפות באופן מושלם. דרך אגב – כולם עכשיו עושים חיקויים של המערכת הזו: פטגוניה, בלאק דיאמונד ואחרים…

אה, ויש עוד משהו. כמעט שכחתי את התא לארנק (או מפתחות, או דרכון), שהוא הברקה אדירה ממש!

ריץ'רץ אחד יוצר בצידו של התיק תא לחפצים קטנים. המיקום של התא הזה הוא אידיאלי. הוא משתלב יפה בזרימה של התיק, לא מפריע, וקל ונוח לגישה. המיקום של התא הזה הרבה יותר טוב מהתא המקביל בתיקים דומים.

תמורה למחיר

שני התיקים נותנים תמורה מצויינת למחיר. התיק של סימונד עולה 18יורו באירופה. הוא קצת פחות נוח, וקצת פחות מאסיבי מהתיק של בלו אייס. הרצועות פחות נוחות כאשר התיק עמוס, והתפרים שלהן לא נראים משכנעים מאד. אני לא מצפה שהוא יחזיק הרבה עונות, אבל הוא קל, נוח למדי וזול מאד…

התיק של בלו אייס עולה 49יורו. כמעט פי שלוש מהתיק של דקתלון, ועדיין משמעותית פחות מתיקים דומים של חברות נחשבות. הוא תפור באיכות טובה הרבה יותר ובנוי מחומרים יותר מאסיביים. רצועות הכתפיים טובות יותר ובסך הכל התיק החזיק ימי טיפוס ארוכים יותר טוב מהתיק הזול. אני מנחש (נחכה ונראה) שהתיק הזה יחזיק הרבה יותר עונות מהתיק של סימונד.

סיכום

שני התיקים מצויינים כתיקי יום קלים. הם תוכננו לימי טיפוס, כתיקים שנשארים על הגב כל היום. הם קטנים בנפחם (18ליטר לבלו אייס, 20ליטר לסימונד) אבל מספיקים לגמרי לכל מה שצריך לקחת למסלול ארוך. לאחרונה אני משתמש בהם גם לטיולי יום בארץ ובחו"ל ואני מתרשם שהם מספיקים גם לזה. זה מכריח אותי לוותר על עוד בגדים, עוד בלון גז, ערכת עזרה ראשונה אקטנסיבית וכל הדברים שאנחנו סוחבים למרות שהיינו יכולים גם בלעדיהם. המשמעות, בסוף, היא שמטיילים יותר קלים, ונהנים יותר מהטיול.

לסיום, אני ממליץ לבדוק גם את התיקים הגדולים יותר של בלו אייס, הם נותנים תמורה מצויינת למחיר ומציגים תכונות חדשניות ומגניבות… יש לי כזה בנפח 55ליטר, ואולי אכתוב עליו בעתיד…