בולטים

מתוך Climbing_Encyclopedia
גרסה מ־04:06, 16 במאי 2007 מאת מיכה יניב (שיחה | תרומות) (דף חדש: ==כללי== בולטים הולכים ונעשים נפוצים בעולם, במיוחד באיזורי טיפוס ספורטיבי עם מסלולים קצרים וקשים, ...)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כללי

בולטים הולכים ונעשים נפוצים בעולם, במיוחד באיזורי טיפוס ספורטיבי עם מסלולים קצרים וקשים, יחסית, אך גם על מסלולים ארוכים ופופולריים. דוגמה טובה לכך הם אתרי טיפוס באירופה, בספרד באיטליה ובדרום צרפת, בהם יש מסלולים ארוכים (כמה מאות מטרים), בכל הרמות (5-8c) המצויידים בכל העגינות הדרושות.

בולטים הם עגינות קבועות בסלע. למעשה אלו דיבלים חזקים מאד (במקור - לבטון) המוחדרים אל חור שנקדח מראש, ועליהם מורכבות 'אזניים' המתאימות להקלפה של טבעת.

סוגי בולטים

נהוג לחלק בולטים לשני סוגים עיקריים: בולטים מכאניים ובולטים כימיים.

בולטים מכאניים

פעולתם של בולטים מכאניים מבוססת על מערכת מכאנית פשוטה של בורג או מוט המוכנס אל אום או קדח קוני ומרחיבים את הדיבל בתוך הסלע כמתואר בציור.

יש מספר רב של סוגים של בולטים מכאניים. בולטים המתאימים לקדיחה ביד, הם קצרים ובקוטר קטן ואינם מיועדים לשימוש רב פעמי, אלא רק לשימוש בזמן פתיחת המסלול, בהובלה. אלה בולטים שאינם קבועים עמוק בסלע, והם חלשים למדי באופן כללי.

בולטים ארוכים, בעלי בורג ו/או אום, מיועדים לשימוש רב פעמי ולזמן ארוך. בולטים כאלה ניתן לעיתים לשלוף, וזהו גם חיסרון כי ניתן לגנוב אותם, ובטח שאת האזניים שלהם. באופן כללי לא מומלץ להשתמש בבולטים בקוטר קטן מ 10מ"מ, ובאורך קטן מ 5ס"מ.

יש בולטים מכאניים ללא הברגה (LongLife של Petzl, למשל) הנקבעים בסלע על ידי דפיקה בפטיש.

בולטים כימיים

בולטים כימיים מוכנסים אל תוך הקדח בליווי דבק כימי חזק המתאים לכך. בולטים כימיים דורשים זמן ארוך בין הרגע בו מכניסים את הבולט ובין הזמן שהוא בטוח לשימוש כעגינה. זהו הזמן הדרוש לדבק להתייבש (24 שעות עד מספר ימים, על פי סוג הדבק). לעומת זאת, בולטים כאלה מתאימים גם לסלע שביר ורך, כדוגמת אבן חול, שכן הדבק עצמו מחזק את הסלע שסביב העגינה.

קורוזיה בבולטים

קורוזיה, בעברית "שיתוך" ובפי העם "חלודה", היא מהתופעות המעניינות והחשובות, בגלל ההשפעה הרבה שיש לה על חוזק הבולט. מסתבר, שקיימים מספר סוגי קורוזיה, שלושה, ליתר דיוק:

1. קורוזיה כימית (Chemical Corrosion). זוהי בעצם תופעה שבה החומר המרכיב את הבולט, פלדה בדרך כלל, מתרכב עם חומרים הנמצאים סביבו. אפשר להפריד בן שני סוגי קורוזיה כימית:

א. קורוזיה כימית של התחמצנות מתרחשת כאשר החומר ממנו עשוי הבולט יוצר תגובה כימית עם החמצן הנמצא באוויר או מומס במים. סוג זה של קורוזיה הוא המוכר ביותר, והוא "באמת" חלודה. התחמצנות מהאוויר היא קלה לאיבחון. הבולט והאוזן פשוט נראים חלודים. ב. קורוזיה כימית יכולה להיות גם ריאקציה כימית עם יסודות הנמצאים בתוך הסלע, או עם חומצות הנוצרות מההמסה של הסלע על ידי מים. קורוזיה כימית עם הסלע קשה יותר לאיבחון, אבל לפעמים יש פס של חלודה שמי הגשם שטפו מתוך החור של הבולט...

באיזורים גשומים כדאי בכל מקרה, אם בוחרים בבולטים מכאניים, להשתמש בבולטים (ואוזניים) מפלדה בלתי מחלידה (נירוסטה).

2. קורוזיה גלוואנית (Galvanic Corrosion). השם המוזר יתברר מיד. זרם גלוואני, הוא תופעה שנתגלתה על ידי הביולוג האיטלקי לואיג'י גאלוואני, שהתעניין בזרמים חשמליים בגופים חיים. צפרדעים רבות קיפחו את חייהן בגללו, אבל זה לא הנושא. זרם גלוואני הוא מעבר של מטען חשמלי בין שני חמרים שכמות המטען בהם שונה. כל סוללה רגילה פועלת על העיקורן הזה: שני חמרים שלאחד יש אלקטרונים חפשיים ולשני הם חסרים, מזרימים את המטען הזה דרך המכשיר החשמלי שהם מפעילים. בכל מקום בו יש מגע בין שתי מתכות שונות, יש הפרש בכמות המטען בהן, ונוצר זרם חשמלי חלש. בבולטים, אם האוזן והבורג, הבורג והטבעת המתרחבת, או כל שני חלקים אחרים בגוף הבולט אינם עשויים מאותה סגסוגת בדיוק, מיד מתחיל לזרום זרם גלוואני חלש מאד בין שני גופי המתכת. זרם זה גורם לחיבור (כמו ריתוך חשמלי, רק בין שני חומרים שונים, וחלש הרבה יותר מכל אחד מהם) בין שני החלקים ולהחלשה ניכרת של הבולט. את זה ניתן לפתור על ידי הימנעות משימוש בבולטים שאינם מיועדים לטיפוס (בולטים תעשייתיים ולבניין). בולטים מכאניים לטיפוס עשויים מאותו החומר בדיוק. בולטים כימיים עשויים לרוב חלק אחד ובהם הבעיה אינה קיימת. בדומה, יש להשתמש בבולט ובאוזן המיועדים לשימוש יחד ולא סתם בכל אוזן על כל בולט.

3. קורוזיה של מאמץ (Stress Induced Corrosion). סוג זה של קורוזיה הוא מוזר ביותר. הוא נובע מתכונה של חומרים קשים להימתח בניצב לכיוון בו מפעילים עליהם מאמץ דחיסה (וגם להיפך). ניתן לדמיין גוש חומר שמונח עליו משקל כבד. ברור כי הוא יימעך כלפי מטה, ושאריות החומר ינסו לצאת לצדדים. בבולטים מכאניים, יש על מרכז האוזן איזור הנדחס על ידי הבורג או האום. המאמץ גורם לעיוות של הסריג המתכתי באזור זה ומרווח את המרחקים בין היונים המתכתיים בחומר. לאיזורים מרווחים (יחסית) אלו יכולים אז לחדור חמרים שונים מן הסביבה ולהפריע לסדר שהיה במבנה הסריג ולהחליש אותו מאד. סוג זה של קורוזיה נפוץ במיוחד באתרי טיפוס הקרובים לים. האוויר רווי ברסס של הגלים ומכיל כמות גדולה של יוני נתרן וכלור החודרים אל תוך המתכת באיזורי המאמץ שלה ומחלישים אותה. בתאילנד, ספרד, צרפת ואיטליה, וגם בצוקים הקרובים לים בארה"ב קרו מספר תאונות בהן נשברו אזניים של בולטים מכאניים בגלל קורוזיה של מאמץ.

מעניין לציין כי שימוש בבולטים כימיים פותר במידה רבה את שלושת סוגי הקורוזיה: הדבק, מבודד במידה רבה בין הסלע לחומר של הבולט, ואם הוא מפלדה בלתי מחלידה, אין כמעט קורוזיה כימית. הסוג הטוב של בולט כימי עשוי כולו מחתיכה אחת ואינו סובל מן הסתם משיתוך גלוואני. כמו כן, על אותו סוג בולט לא פועל לעולם מאמץ אלא בשעת בלימת נפילה או בשעת גלישה, ואין בו קורוזיה של מאמץ.

יתרון נוסף של בולטים כימיים הוא הבטיחות! בולט כימי תמיד מחזק את הסלע בו הוא תקוע, הדבק מדביק גם חריצים, סותם כיסי אוויר וכו'. ועוד משהו, כמעט על כל הבולטים הכימיים אפשר לגלוש בלי להשאיר עוד ציוד, בניגוד לאוזניים של הבולטים המכאניים.

אז למה לא להשתמש תמיד בבולטים כימיים? כמה בעיות:

א – הם מאד יקרים, בערך פי שלושה יותר מבולטים מכאניים זולים (ופי שניים מהיקרים).

ב – אי אפשר להוציא אותם, בלי לשבור את כל הסלע, זאת אומרת.

ג – לדבק לוקח המון זמן להתייבש, יממה לפחות ברוב סוגי הדבק, לפני שהבולט בטוח לשימוש. ואנחנו רוצים לגמור לבלט, ומייד לטפס.� בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בכל הנושא של הנדסת חומרים ולכן ההיבטים הטכניים של התקנת ושימוש בבולטים מסוגים שונים משתנים כל הזמן. הבעיה היא שהחברות המובילות בתחום אינם מייעדות את הדבקים ואת הבולטים לצורך טיפוס (בהחלט כן לצורך עיגונים שונים בסלעים שנדרשים לבנייה) ולפעמים קשה להפיק מהם את המידע שמעניין אותנו והסטנדרטים שהם עובדים לפיהם שונים (צריך הרבה תרגום).

בכל מקרה לאחרונה יש דבקים שאינם דורשים זמן התייבשות ארוך (של שעות רבות) אלא קצר בהרבה (חצי שעה עד שעה). בזמן זה הדבק מספיק להתקשות כך שניתן להעמיס על הבולט עומס משמעותי (כ- 75% מהעומס הסופי).

העלויות משתנות מאוד על פי החומרים בהם משתמשים. כך למשל: אוזן לבולט של petzl עולה כ-10₪ בעוד שסתם בורג (בולט) מגולוון 10 מ"מ ואורך 90 מ"מ עולה כ-3.5 ₪ ובורג מנירוסטה עולה כ-15₪. בולט כימי מיחידה אחת עולה כ-12₪. גם מחירי הדבק משתנים בנן פוליאסטר וסוגים שונים של אפוקסי.

קישורים

http://www.safeclimbing.org/education.htm

http://www.safercliffs.org/victoria/news.html

http://www.chockstone.org/TechTips/SandstoneBolting.htm

http://www.safercliffs.org/code/photos.html

http://www.safeclimbing.org/education/adhesiveanchors.htm

http://aaaclimbing.com/main_index.html

http://www.climb.co.nz/References/Bolting/Bolting.htm


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...