סגנונות בטיפוס

דף זה מרכז הגדרות של כל הסגנונות לאיבטוח בטיפוס ואופי של טיפוס. ויש גם בולדרינג...

טיפוס סלע וטיפוס ספורטיבי

בולדרינג

טיפוס של מסלולים קצרים וקשים (בעיות בולדרינג) על מצוקים נמוכים או סלעים גדולים (בולדרים). בולדרינג התפתח בעשורים האחרונים מתת-ענף של טיפוס לענף שלם בפני עצמו, עם ציוד ייעודי (כמו קראש-פדים וכו׳...

טיפוס חפשי (climbing free)

הגדרה כללית שמתייחסת לטיפוס ללא שימוש בציוד לשם הטיפוס. המטפס החפשי משתמש בידיו ורגליו בלבד על מנת להתקדם על המסלול. הוא יכול להיות מאובטח מלמעלה (טופ-רופ - ראו בהמשך) או מלמטה (הובלה - ראו בהמשך). להבדיל מטיפוס מלאכותי (אייד - ראו בהמשך).

טופ-רופ (toproping)

עגינה מלמעלה. שיטת אבטוח נהוגה באימונים בלבד, במקומות שבהם יש גישה קלה לראש המצוק.

פסאודו (pseudo leading)

שיטה המשמשת לתרגול הובלה. המוביל גורר אחריו חבל הובלה, אבל הוא מאובטח בטופ-רופ על המסלול. טיפוס בפסאודו מאפשר למוביל "ליפול" על כל העגינות שלו ולבדוק אותן.

אייד (aid climbing)

טיפוס מלאכותי הוא טיפוס המתבסס על ציוד יותר מאשר על הסלע. בטיפוס מלאכותי מובילים על העגינות עצמן בעזרת סולמות, הוקים וציוד ייעודי לכך.

מכיוון שאין בטיפוס מלאכותי עניין של קושי אלא בעיקר של טיב העגינות, הדירוג של מסלולי אייד מתייחס בעיקר לסיכון שבטיפוס המסלול.

הובלה (lead climbing)

טיפוס של הראשון בצוות, שבו הוא (המוביל) מכניס צ'וקים בתקוה שיחזיקו נפילת הובלה, ומעביר דרכם את חבל הביליי. במקרה של נפילת המוביל, המאבטח אמור "לנעול" את החבל באמצעי חיכוך, והמוביל נשאר תלוי על העגינה הקרובה ביותר (האחרונה) מתחתיו. בד"כ זה כואב פחות מאשר ליפול עד לרגלי המצוק. קיימות מספר שיטות הובלה: בחבל יחיד, כפול, בסולו (ללא מאבטח) וכו'.

הובלה טבעית (trad)

הובלה על אבני עיגון. נקראת גם טראד, קיצור של traditional.

הובלה ספורטיבית (sport climbing)

הובלה על בולטים.

סולו (soloing)

סולו (באנגלית: solo) פירושו "לבד". בטיפוס הכוונה היא "ללא פרטנר", או ״ללא מאבטח״ והאמת היא שזה משתנה מסגנון טיפוס אחד למשנהו.

בטיפוס חפשי זה ממש כך: בלי עגינות, חבל או מאבטח

בטיפוס מלאכותי, כל הטיפוס נעשה בעזרת הציוד, אז ברור שמשתמשים בציוד, אבל לא במאבטח.

יש סולו מאובטח, שזו טכניקה מסובכת לטפס עם אבטחה אבל בלי מאבטח, עם אמצעי אבטחה ייעודי, שננעל אוטומטית, בדרך כלל.

יש גם DWS (קיצור של Deep Water Soloing) שזה טיפוס מעל מים, ואם נופלים - נופלים למים.

ויש גם BASE solo, שזה סולו עם מצנח על הגב, ואם נופלים - פותחים את המצנח...

הגדרות נוספות

און-סייט

to on sight - לטפס מסלול בנסיון הראשון, ללא נפילות וללא בטא (אינפורמציה קודמת על המסלול, כמו לראות מישהו מנסה אותו או לקבל טיפים על הסיקוונס).

פלאש

to flash - לטפס מסלול בניסיון ראשון, ללא נפילות, אבל עם מידע קודם על המסלול, על האחיזות וכו'. מידע כזה יכול להיות מסיפורים, טופו או צפיה במטפסים אחרים מטפסים על אותו מסלול.

רד-פוינט

to redpoint - להצליח לטפס מסלול ללא נפילות או מנוחות, אבל לא בנסיון ראשון. בארץ מוכר ביטוי נוסף: "לחבר את הצעדים". מקור הביטוי היה בכך שסימנו נקודה אדומה ליד כל בולט שהמטפס הצליח לעבור בלי ליפול, וכשהצליח את כל המסלול הוא סימן את כל הבולטים באדום (he red-pointed the route).

מטפסים גרמנים עשו את זה במקור, בשנות השמונים של המאה שעברה. במקור זה נקרא רוטפונקט (rotpunkt), כמובן.

פינק-פוינט

to pinkpoint - להצליח לטפס את המסלול ללא נפילות או מנוחות, אבל עם כל העגינות ו/או הראנרים מוכנים במקום. זה רד-פוינט עם אדום בהיר...

טיפוס הרים

טיפוס הרים מתייחס למסלולים שמגיעים לפסגה של הר. המדקדקים מבחינים בין מסלול פסגה לבין מסלול אלפיני, שגם הוא בהרים אבל לא בהכרח מגיע לפסגה (יכול להגיע לקו רכס או פשוט לסוף החלק התלול, איפה שאפשר להמשיך בהליכה לפסגה, למשל).

סגנון מצור

סגנון זה מתאים להרים גדולים, שדורשים יותר מיום-יומים לטפס. הרים כאלה מצריכים מספר מחנות ובעבר היה נהוג לתקוף בסגנון זה כל הר. על פי שיטה זו, יש מחנה בסיס (basecamp) לרגלי ההר, וממנו יוצאים המטפסים ועוזריהם (שרפות, למשל) להקים מחנות נוספים במעלה המסלול. בדרך כלל גם משתמשים בחבל קבוע (fixed line) בקטעים טכניים או לאורך כל המסלול. שיטה זו, שיש בה עליות וירידות בגובה, גם מאפשרת התאקלמות הדרגתית, שהיא חיונית בהרים גבוהים. וריאציה של סגנון זה נהוג גם כיום במשלחות מסחריות להרים של 7000מ' או גבוהים יותר. המשלחות הן גדולות, מרובות אנשים וציוד, ודורשות זמן רב. משך הזמן, בתורו, דורש כמות גדולה של אוכל וציוד: אוהלים, מזרונים וכל הציוד הדרוש להקמת מספר מחנות, וכמות גדולה של סבלים לשינוע הציוד.

סגנון אלפיני

התיאור המדוייק ביותר לסגנון אלפיני הוא "קל ומהיר" (fast and light). על פי גישה זו מטפסים עם מינימום ציוד, במינימום זמן. הכוונה היא לטפס רק עם מה שחייבים כדי לשרוד וכדי שהציוד המיותר לא יאיט את קצב ההתקדמות. סגנון זה דורש מחוייבות, ידע ונסיון, כושר גופני מעולה ונכונות ללכת "עד הסוף".

לקריאה נוספת

• שיטות הובלה
• הספר Extreme Alpinism של מארק טווייט מדבר בפירוט על כל מה שצריך לטיפוס בסגנון אלפיני. הוא מסביר באריכות לאמריקאים את מה שהאירופאים, ובפרט הצרפתים, יודעים מזמן.
• איך לטפס יותר מהר

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב, רועי ברמן ואחרים...