טיפוס הרים
טיפוס הרים (באנגלית: mountaineering, בצרפתית: Alpinisme) הוא שם כולל למגוון הפעילויות של טיפוס בהרים. טיפוס הרים כולל מסלולים על שלג, קרח, סלע, ומסלולים מעורבים. מרבית המסלולים הנחשבים מסלולי טיפוס הרים מגיעים לפסגות או לכל הפחות לקוי רכס.
מטפסים מבחינים בין מסלולים טכניים ומסלולי הליכה. מסלולי הליכה מערבים מעט טיפוס בשיפועים תלולים והרבה הליכה בשיפועים מתונים. הקושי העיקרי במסלולי הליכה הוא האורך ומציאת המסלול הקל ביותר. הסיכונים במסלולי הליכה הם נפילה לקרווס, מחלת גבהים וכו׳.
מסלול נחשב טכני כאשר הוא תלול ומחייב שימוש בידיים כדי להתקדם עליו. הקושי כאן נוסף על הקשיים של מסלולים פחות טכניים והוא יכול להיות קטעים תלולים ופיזיים מאד, שמסובך יותר לטפס אותם. מסלולים טכניים דורשים ציוד מתאים: קרמפונים וגרזני קרח טכניים על קטעי קרח ושלג, נעלי טיפוס מדוייקות על קטעי סלע וכו׳. הסיכונים במסלולים טכניים הם כמו במסלולי עליכה, ועליהם נוספות סכנות של מפולת שלגים, נפילות ועוד...
תוכן עניינים
היסטוריה
טכניקה
סגנונות בטיפוס הרים
סגנון מצור
סגנון זה מתאים להרים גדולים, שדורשים יותר מיום-יומים לטפס. הרים כאלה מצריכים מספר מחנות ובעבר היה נהוג לתקוף בסגנון זה כל הר. על פי שיטה זו, יש מחנה בסיס (basecamp) לרגלי ההר, וממנו יוצאים המטפסים ועוזריהם (שרפות, למשל) להקים מחנות נוספים במעלה המסלול. בדרך כלל גם משתמשים בחבל קבוע (fixed line) בקטעים טכניים או לאורך כל המסלול. שיטה זו, שיש בה עליות וירידות בגובה, גם מאפשרת התאקלמות הדרגתית, שהיא חיונית בהרים גבוהים. וריאציה של סגנון זה נהוג גם כיום במשלחות מסחריות להרים של 7000מ' או גבוהים יותר. המשלחות הן גדולות, מרובות אנשים וציוד, ודורשות זמן רב. משך הזמן, בתורו, דורש כמות גדולה של אוכל וציוד: אוהלים, מזרונים וכל הציוד הדרוש להקמת מספר מחנות, וכמות גדולה של סבלים לשינוע הציוד.
סגנון אלפיני
התיאור המדוייק ביותר לסגנון אלפיני הוא "קל ומהיר" (fast and light). על פי גישה זו מטפסים עם מינימום ציוד, במינימום זמן. הכוונה היא לטפס רק עם מה שחייבים כדי לשרוד וכדי שהציוד המיותר לא יאיט את קצב ההתקדמות. סגנון זה דורש מחוייבות, ידע ונסיון, כושר גופני מעולה ונכונות ללכת "עד הסוף".
טיפוס בסגנון אלפיני משלב טכניקות מטיפוס חפשי, טיפוס מלאכותי ואפילו סקי, בשביל שהאפרואוץ' אל המסלול והירידה ממנו יהיו מהירים ויעילים. טכניקות האבטחה יהיו כאלה שמקריבות חלק מהביטחון לטובת מהירות. נפוץ השימוש בסולו בקטעים קלים, טיפוס יחד (moving together) בקטעים בינוניים ומטפסים בפיצ'ים (אם בכלל) רק בקטעים הקשים. לפי אותו עיקרון גם משתמשים בחבל אחד דק (חצי חבל כפול - חצי חבל) ולא בחבל יחיד ועבה.
בהרים ואיזורים שהם גבוהים מעל פני הים, ועל מסלולים שדורשים התאקלמות (כלומר, שמתחילים גבוה ויש בהם הפרשי גובה גדולים מאד), נפוץ השימוש בתרופות להאצת התהליך, כמו דיאמוקס.
לקריאה נוספת
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
