הבדלים בין גרסאות בדף "YDS - Yosemite Decimal System"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | '''YDS''' -ראשי תיבות של Yosemite Decimal System, היא שיטת [[דירוג מסלולים]] הנהוגה בצפון אמריקה. '''השיטה העשרונית של יוסמיטי''' פותחה בשנות | + | '''YDS''' -ראשי תיבות של Yosemite Decimal System, היא שיטת [[דירוג מסלולים]] הנהוגה בצפון אמריקה. '''השיטה העשרונית של יוסמיטי''' פותחה בשנות השבעים של המאה הקודמת כדי לדרג את מכלול המסלולים בפארק הלאומי [[יוסמיטי]] (שהוא גם המֶכּה של המטפסים בארה"ב). השיטה היא עשרונית ויש בה שתי רמות. ברמה הראשונה יש דירוג של מספרים מ-1 עד 6 על פי הפירוט הבא: |
# שבילי הליכה נוחים ורחבים, מתאימים גם לסוסים או לאופניים. | # שבילי הליכה נוחים ורחבים, מתאימים גם לסוסים או לאופניים. | ||
# שבילי הליכה למיטיבי לכת, לפעמים אין שביל כבוש, צמחיה עבותה ומדי פעם צריך להשתמש בידיים לשיווי משקל. | # שבילי הליכה למיטיבי לכת, לפעמים אין שביל כבוש, צמחיה עבותה ומדי פעם צריך להשתמש בידיים לשיווי משקל. | ||
גרסה מ־11:51, 10 בינואר 2009
YDS -ראשי תיבות של Yosemite Decimal System, היא שיטת דירוג מסלולים הנהוגה בצפון אמריקה. השיטה העשרונית של יוסמיטי פותחה בשנות השבעים של המאה הקודמת כדי לדרג את מכלול המסלולים בפארק הלאומי יוסמיטי (שהוא גם המֶכּה של המטפסים בארה"ב). השיטה היא עשרונית ויש בה שתי רמות. ברמה הראשונה יש דירוג של מספרים מ-1 עד 6 על פי הפירוט הבא:
- שבילי הליכה נוחים ורחבים, מתאימים גם לסוסים או לאופניים.
- שבילי הליכה למיטיבי לכת, לפעמים אין שביל כבוש, צמחיה עבותה ומדי פעם צריך להשתמש בידיים לשיווי משקל.
- כמעט אף פעם אין שביל, ההליכה קשה ומצריכה שימוש תכוף בידיים. אין צורך בציוד אבטחה, חבלים ורתמות.
- הליכה בסביבה תלולה, עם סכנת פגיעה רצינית במקרה נפילה. דרוש שימוש בידיים. חבל דרוש לאבטחה, אך לא נדרשות עגינות.
- טיפוס כמו שאנחנו מדמיינים. לרוב האנשים נשקפת סכנת מוות והם צריכים איבטוח ממש, כולל עגינות טבעיות או מלאכותיות. הציוד לא אמור לעזור בטיפוס אלא רק משמש לאבטחה. דורש ידע נרחב בשימוש בציוד ייעודי.
- טיפוס מלאכותי. מסלולים שאין אפשרות לטפס בטיפוס חפשי. המטפסים משתמשים בציוד על מנת להתקדם לאורך המסלול, ולא לאבטחה בלבד. החבל, העגינות וכל הציוד אמור להחזיק את משקל המטפס לפחות חלק מן הזמן. דירוג זה אינו בשימוש נרחב וקיימת שיטה נפרדת לדירוג של מסלולי טיפוס מלאכותי.
הרמה השניה, היא דירוג ביניים, עשרוני, כך שבתוך כל דרגה יש עשר דרגות ביניים כך למשל בתוך דרגה 5 יש 5.0 עד 5.9, או היה, לפחות. השיטה הזו נוסדה, כפי שנאמר, בשנות השבעים והמערכת היתה סגורה. זאת אומרת שבהגדרה, המסלולים הקשים ביותר מדורגים 5.9 וכל מה שהיה קשה מדי לטפס מקבל דירוג 6.
עם השיפור ברמת הטיפוס (ויש כאלה שאומרים, עם המצאת נעלי הטיפוס) פתאום ראו שאנשים מצליחים לטפס מסלולים קשים מאד, שפעם היו נחשבים בלתי אפשריים. היו שתי ברירות. הראשונה, לדרג מחדש את כל המסלולים כך שהקשה ביותר שוב יהיה 5.9 וכל האחרים ירדו דרגה, בהתאם. אבל אז כל פעם שייפתח מסלול חדש, קשה, אולי יצטרכו להדפיס מחדש את כל הספרים... נבחרה הברירה השניה, לפתוח את המערכת ולדרג מסלולים 5.10, 5.11 והיום יש כבר 5.15.
כל ההיסטוריה הזו יצרה תופעה מוזרה, שבה מסלולים שטופסו לראשונה לפני שפתחו את המערכת, מדורגים 5.8 או 5.9, הם לפעמים קשים יותר ממסלולים חדשים המדורגים 5.10.
בנוסף, החל מ-5.10 יש גם דירוג אותיות: a b c או d, וגם + או - לכל אות, כך שהמערכת מפורטת למדי.
ביוסמיטי פותחה גם שיטה לדירוג עגינות והיא נחשבת חלק מן ה-YDS.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
