קשר גורדי

ככה (אולי) נראה קשר גורדי

קשר גורדי (באנגלית: Gordian knot) הוא קשר מסובך ביותר, כזה שאי אפשר להתיר אותו אפילו אם מנסים מאד. מכיוון שאי אפשר להתיר אותו, קשר גורדי הוא בטיחותי ביותר. עם זאת, אין דרישה על אורך החבל המשתתף בקשר או למיקום ורדיוס הניפ ולכן קשר גורדי אינו בהכרח קשר חזק.

שימוש נפוץ בקשר גורדי הוא בהשאלה. בשפה המדוברת, כשאומרים "קשר גורדי" מתכוונים לא לקשר אמיתי, בחבלים, אלא לסיבוך שלא יודעים איך להתיר אותו.

מקור היסטורי

קשרים גורדיים נקראים על שם הקשר הגורדי הראשון והמקורי. קשר זה, בתורו, נקרא על שם גורדיאס (Gordias). גורדיאס היה איכר שנבחר למלוך על תושבי פריגיה (Phrygia) שבאסיה הקטנה, היום באנטוליה, תורכיה. האורקל של טלמיסוס, בירת פריגיה, קבע שהאדם הראשון שיעבור דרך העיר עם עגלת שוורים הוא המלך המיועד. האדם הזה היה גורדיאס, שנהג את עגלת השוורים שלו ועבר על פני פסלו של האל זאוס. האיכר הנרגש שהוכתר למלך הקדיש את העגלה לזאוס וקשר אותה לעמוד של המקדש. הוא התרגש עד כדי כך, שיצא לו קשר מורכב ומסובך.

הקשר הגורדי המקורי היה כה סבוך וכה ידוע בכך שהוא סבוך, עד שנבואה נוספת הקשורה אליו התפרסמה ברחבי העולם ההלני. נבואה זו אמרה ש"זה שיתיר את הקשר הגורדי הוא שיכבוש את אסיה" (שוב, מדובר על אסיה הקטנה של ימינו, שבמערב תורכיה). במאה הרביעית לפני הספירה (333BC) הגיע אלכסנדר הגדול (שעדיין היה אלכסנדר מוקדון) לפריגיה בתחילת כיבושיו. הוא ניסה להתיר את הקשר, אך לא הצליח. כשפקעה סבלנותו, שלף אלכסנדר את חרבו ו"התיר" את הקשר באיבחת חרב אחת. ההיסטוריון פלוטארכוס חולק על הסיפור, ועל פי גירסתו אלכסנדר לא חתך את הקשר אלא שלף את המוט מתוכו, מה שאומר שלדעת פלוטארכוס זה לא היה קשר אלא קביעה. קשר או קביעה, הנבואה, כידוע, התגשמה ואלכסנדר מוקדון כבש את אסיה (הקטנה וגם הגדולה) והמשיך מזרחה, הביס את הפרסים והגיע להודו.

הגדרת הגורדיות של קשר

קשר גורדי אינו קשר מוגדר היטב, וקיימת למעשה קטגוריה שלמה של קשרים שהם גורדיים, או שיש להם גורדיות.

תכונת הגורדיות של קשר מוגדרת כך: קשר ייקרא גורדי אם הוא קשר שאי אפשר להתירו.

יש המרחיבים ומגדירים גורדיות התלויה בזמן. על פי הגדרה זו קשר ייחשב גורדי אם לא ניתן להתירו בתוך זמן נתון מסויים. יוצא שכל קשר הוא גורדי, אם דורשים זמן קצר מספיק.

יש הטוענים שקשר הניתן להתרה, אך דורש זמן רב, אינו יכול להחשב קשר גורדי ממש ועליו להיכנס לקטגוריה של קשרים גורדיים חלקית (או בניסוח אחר: קשרים בעלי גורדיות חלקית). הגורדיות החלקית מוגדרת, כמובן, על ידי הזמן הקריטי להתרה.

השערת הקצה

השערת הקצה גורסת, שבהינתן קצה, שום קשר אינו גורדי באופן אבסולוטי.

ההשערה טוענת, שהגורדיות של קשר תלויה בעיקר ביכולת למצוא קצה אחד לפחות של החבל. סברה זו לא הופרכה עדיין, למרות נסיונות רבים. היא נתמכת על ידי העובדה שמהגדרת המושג "קשר" לא ניתן לפתוח קשרים אמיתיים על ידי הוצאת "לולאות" בלבד, וחייבים להשתמש בקצה. כלומר, אם לא מוצאים קצה אחד לפחות, ניתן למצוא לפחות קשר אחד שיהיה בלתי ניתן להתרה.

המתנגדים להשערת הקצה טוענים שאין זאת אומרת שאם יש קצה - ניתן יהיה להתיר כל קשר.

קשר לקשרים אחרים

הקשר הגורדי שייך לאותה קבוצה של קשרים כמו ביצת קולומבוס.

היווצרות ספונטאנית

תופעה מעניינת, המתרחשת במיוחד בחבלים ארוכים, היא היווצרות ספונטנית של קשר גורדי, או קשר גורדי חלקית. האורך הקריטי להיווצרות ספונטאנית תלוי בנוטביליטי של החבל, בקוטר שלו ובצפיפות האריגה של המעטפת (או בחבלים שאינם חבלי ליבה ומעטפת, בחיכוך) ובמזל.

יוצא, שהחוק השולט בהיווצרות ספונטאנית של קשר גורדי שייך לקבוצה גדולה של חוקים אחרים, שאליה משתייכים גם חוקי מרפי.

אפשר להגדיל את ההסתברות להופעתו הספונטאנית (ואז היא מתוכננת למחצה) של קשר גורדי על ידי אי הקפדה על סידור החבל. קשר גורדי יוצא למי שלא מקפל את החבל או פורש אותו כמו שצריך. כפי שהוסבר לעיל, הקשר יכול להיות "יותר גורדי" ככל שהחבל ארוך, והכי גרוע הוא בחבל כפול של 120 מטרים, כשצריך להפוך את החבל בהנגינג ביליי...

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...