הבדלים בין גרסאות בדף "11. קשר הצלה עם שני ליפופים"
| שורה 34: | שורה 34: | ||
אחרי כל הדיבורים האלה סביב סביב, אפשר לסכם את התשובה כך: | אחרי כל הדיבורים האלה סביב סביב, אפשר לסכם את התשובה כך: | ||
| − | # | + | # מבחינת החוזק והבטיחות - מומלץ להתקשר בלולאת שמינית, אבל גם קשר הצלה נחשב למתאים. |
| − | # | + | # מבחינת הגודל והסרבול - אם לולאת השמינית נמצאה 'מרגיזה', אפשר בהחלט להשתמש בקשר הצלה רגיל או עם שני ליפופים, עם עדיפות קלה לגרסה עם שני הליפופים, אבל תמיד עם אבטוח. |
| − | # | + | # מי שאינו בטוח ב- 100% שלעולם לא ישכח לאבטח קשרי הצלה אלה, עדיף שיבחר לעצמו קשר אחר; בודאי לולאת שמינית, אבל אפילו [[לולאת בוהן]] כבר מועדפת. |
והעיקר - שהאבטוח של הקשר לא יהיה רופף מדי, שמא ייפתח מעצמו. | והעיקר - שהאבטוח של הקשר לא יהיה רופף מדי, שמא ייפתח מעצמו. | ||
גרסה מ־03:52, 25 בנובמבר 2018
שאלה
כידוע לכל, קשר הצלה (ציור 11.1) אינו אלא אחד השימושים של קשר אורגים (ציור 11.2). כמו כן ידוע, שקשר 'אורגים כפול' (עם שני ליפופים, ציור 11.3) מועדף על קשר אורגים רגיל (ראה גם ציורים 1.1, 1.4, ו- 1.7).
מדוע, אם כן, קשר הצלה מקובל דווקא עם ליפוף אחד בלבד ולא עם שניים (שזו הצורה המקבילה ל-'אורגים כפול', המועדף)? האם הסיבה היא שקשר הצלה עם שני ליפופים מסובך לקשירה?
תשובה
הנקודה הזאת חשובה, ובעיקר מן הנימוק שקשר הצלה ִהנו קשר מקובל מאד; ספרי טיפוס רבים מציינים רק את קשר ההצלה כצורת ההתקשרות לחבל, ויצרני רתמות לא מעטים מצרפים דף הוראות המסביר כיצד להעביר את החבל בלולאות הרתמה כדי להתקשר, משום מה, דווקא בקשר הצלה. לא לולאת שמינית, החזקה והבטיחותית יותר (אם כי גם גדולה ומסורבלת), ולא קשר הצלה עם שני ליפופים או לולאה אחרת, אלא דווקא קשר הצלה רגיל, the bowline. ומאחר שקשר זה כל כך מקובל, כדאי להכיר היטב את תכונותיו.
רבים סבורים ש-'מסובך לקשירה' (כפי שמופיע בשאלה) הוא שיקול לא ענייני. אם חושבים קצת יותר לעומק רואים שזה שיקול בהחלט ענייני וחשוב שאסור לזלזל בו, אבל מאידך קשה לומר שקשר הצלה עם שני ליפופים הוא מסובך לקשירה; הערכה סבירה של הזמן הדרוש לקשירתו (סביב המותן, עם הידוק, ועם אבטוח של קשר בוהן) נעה בין 12 ל 15 שניות בלבד. אף כי הזמן הדרוש לקשירה אינו מהווה קנה המידה היחיד לסיבוכו של קשר, הוא מראה באופן כללי על מורכבותו, וקשה להסכים עם הטענה שקשר הנקשר בזמן כה קצר יכול להיחשב מסובך לקשירה. (תנסה! ולו רק לשם התרגיל).
הסיבה נעוצה בשיקולים אחרים; יש להבדיל בין חוזקו של קשר מפני קריעה, לבין בטיחותו מפני החלקה (ראה פרוט על כך בפרק 1). כשאומרים שקשר 'מועדף', כפי שמופיע בשאלה, מתכוונים לכל מכלול התכונות של הקשר, כששתי תכונות אלה הן בדרך כלל החשובות ביותר.
אם נחבר זה לזה שני חבלים בעלי עובי שונה בקשר אורגים באופן הנכון, כלומר שהלולאה נעשית בחבל היותר עבה והליפוף (או ליפופים) בחבל היותר דק, כמתואר בציורים 11.2 ו- 11.3, נמצא שקשר 'אורגים כפול' (ציור 11.3) יותר חזק, ולכן הוא באמת נחשב מועדף. אמנם גם לגבי החלקה הוא מוסיף מידה מסוימת של בטיחות, אבל השיפור בתכונה זו הוא קטן. זה לא מפתיע במיוחד, שכן בקשרים אלה חשש ההחלקה הוא בעיקר בלולאה ולא בליפופים.
כדאי שכל אחד ינסה פעם, ולו רק לשם ניסיון, לחבר שני חבלים בעלי עובי שונה בקשר אורגים, רגיל וכפול, אבל באופן הבלתי נכון, כלומר שהלולאה נעשית בחבל הדק והליפוף (או הליפופים) בחבל העבה. הוא ייווכח מיד לדעת שאורגים כפול, במקרה הזה, אינו מועדף; לא רק שאינו מקטין את סכנת ההחלקה של הלולאה מתוך הליפופים, אלא שהוא מגדיל אותה בהרבה. שווה ניסיון.
מי שמצוי בכריכות (וידוע לכולנו שכיום המטפסים אינם משתמשים בכריכות), רואה תופעה זו כמובנת מאליה: כריכה לעולם תיעשה רק עם חוט דק בהרבה מן החבל שעליו נעשית הכריכה (ציור 11.4). אם הופכים את היוצרות - החוט הדק יישלף בקלות מתוך הכריכה של החבל העבה כמתוך צינור (ציור 11.5). לכן, אם נתייחס אל הליפופים של קשר אורגים כפול כאל מעין כריכה (ציור 11.3), נקבל כמובן מאליו שבקשרי אורגים הלולאה צריכה להיות תמיד בחבל העבה והליפופים בחבל הדק.
בקשר הצלה עם שני ליפופים (ציור 11.6) שני החבלים הם כמובן בעובי זהה. חוזקו לקריעה נבדק ונמצא מעט יותר טוב מאשר בקשר הצלה רגיל. אבל לגבי בטיחותו מפני החלקת הלולאה מתוך הליפופים, תוצאות הבדיקה אינן ברורות; בכמה ניסויים נמצא שיפור בלתי משמעותי, ובכמה ניסויים נמצאה החמרה קלה. כלומר, המצב אינו מסוכן כמו במקרה של חבל דק בתוך לולאה, אבל עדיין בוודאי שאינו מצדיק המלצה. אין איפוא עדיפות בולטת וברורה לקשר הצלה עם שני ליפופים, ואין להתפלא שבמרבית הספרים סידור זה אינו מוזכר כלל (הוא כן מוזכר, למשל, בספרו של מאסימו קאפון Rock & Ice Climbing).
לסיכום נקודה זו: קשר אורגים כפול באמת נחשב מועדף על קשר אורגים רגיל, אבל הוא נועד לקשור שני חבלים בעלי עובי שונה (שלא כבקשר הצלה), ועדיפותו באה לידי ביטוי בעיקר בשימושו זה ולא בקשירת שני חבלים שווי-עובי.
צריך להיות ברור לכל מטפס שאת קשרי ההצלה האלה צריך תמיד לאבטח בקשר בוהן או בקשר לופת. ואם הקשר כבר מאובטח, הלולאה ממילא לא תחליק. באופן תיאורטי, קשר הצלה עם שני ליפופים, בהיותו מעט יותר חזק, אפשר לראותו כמועדף, אבל זו סתם טענה אקדמית; ההבדל אינו משמעותי, ואם יש סיכוי, ולו קטן שבקטנים, שמישהו ישכח לאבטח קשר הצלה עם שני ליפופים - לא היה שווה לנסות ולהרוויח את תוספת החוזק. נזכיר שוב שיש המכנים קשר הצלה ללא אבטוח בשם 'קשר התאבדות', ואפשר להבין מדוע.
אחרי כל הדיבורים האלה סביב סביב, אפשר לסכם את התשובה כך:
- מבחינת החוזק והבטיחות - מומלץ להתקשר בלולאת שמינית, אבל גם קשר הצלה נחשב למתאים.
- מבחינת הגודל והסרבול - אם לולאת השמינית נמצאה 'מרגיזה', אפשר בהחלט להשתמש בקשר הצלה רגיל או עם שני ליפופים, עם עדיפות קלה לגרסה עם שני הליפופים, אבל תמיד עם אבטוח.
- מי שאינו בטוח ב- 100% שלעולם לא ישכח לאבטח קשרי הצלה אלה, עדיף שיבחר לעצמו קשר אחר; בודאי לולאת שמינית, אבל אפילו לולאת בוהן כבר מועדפת.
והעיקר - שהאבטוח של הקשר לא יהיה רופף מדי, שמא ייפתח מעצמו.
קריאה נוספת
המשך לפרק הבא...
חזור לתוכן העניינים...
תרמו לדף זה: אנדריאה ענתי, מיכה יניב ואחרים...
