הבדלים בין גרסאות בדף "טופ-רופ"
(דף חדש: עגינה מלמעלה. שיטת אבטוח נהוגה באימונים בלבד, במקומות שבהם יש גישה קלה לראש המצוק. =כללי= =יתרונות וחס...) |
(←מיקום התחנה) |
||
| (27 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | עגינה מלמעלה. שיטת | + | [[תמונה:toprope.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מטפס בטופ-רופ על אבן חול]] |
| + | '''טופ-רופ''' (באנגלית: '''[[top rope]]''', בצרפתית: moulinette) פירושו [[עגינות|עגינה]] מלמעלה. זוהי שיטת [[איבטוח]] נהוגה בעיקר לצורך [[:קטגוריה: אימון|אימון]], במקומות שבהם יש גישה קלה לראש המצוק. | ||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
| − | |||
=יתרונות וחסרונות= | =יתרונות וחסרונות= | ||
| + | ==יתרונות== | ||
| + | לטופ-רופ, כשיטה, שני יתרונות עיקריים: בטיחות ופשטות. | ||
| + | ===בטיחות=== | ||
| + | השיטה בטוחה ביותר. בהנחה כי העגינה טובה וה[[תחנות|תחנה]] בנוייה היטב, תמיד יש למטפס חבל המגיע מלמעלה ולכן, למעשה, אין אפשרות של [[נפילה]] וסיכוייו להיפצע קטנים. בנפילה בטופ-רופ, [[מקדם נפילה|מקדם הנפילה]] קטן מאד (כי הנפילה קצרה והחבל ארוך) ומקובל לומר שערכו אפס. | ||
| + | ===פשטות=== | ||
| + | השיטה פשוטה מאד, משתי בחינות: | ||
| + | # '''הציוד''': השיטה דורשת מעט ציוד: [[רתמות|רתמה]] לכל מטפס ו[[תחנות|עגינה]], [[חבלים|חבל]], [[טבעות|טבעת ננעלת]] ו[[אמצעי חיכוך]] אחד לזוג. | ||
| + | # '''האיבטוח''': המאבטח צריך רק לשמור יד על החבל מאחורי אמצעי החיכוך ולקחת את כל החבל הרפוי כך שהחבל המגיע אל המטפס יהיה מתוח. | ||
| + | ==חסרונות== | ||
| + | ===מיקום התחנה=== | ||
| + | כדי לטפס בטופ-רופ חייבים שתהיה דרך להגיע קודם כל לראש ה[[מסלול]] כדי לבנות עגינה ולהעביר בה את החבל. זה לא ישים במקרה של מסלול שנגמר באמצע מצוק או במקום שאין דרך להגיע למעלה מלבד טיפוס. | ||
| + | |||
| + | כמובן שזה לא מעשי גם בטיפוס לפסגות, כשהמטרה היא להגיע לפסגה. | ||
| − | == | + | ===אופי המסלולים=== |
| − | + | המסלולים שאפשר לטפס בטופ-רופ הינם מוגבלים באורכם ובאופיים. | |
| + | #'''אופי''': השיטה מתאימה למסלולים שהם (פחות או יותר) בקו ישר ואנכיים. לא ניתן לטפס מסלולים שהם שליליים מאד (כי החבל מושך את המטפס החוצה מן המצוק) ולא מומלץ לטפס מסלולים שיש בהם [[טרברסה|טרברסות]] ארוכות כי מאחר והחבל אינו מגיע מלמעלה, המטוטלת גדולה וסיכוני הפציעה מחמירים. | ||
| + | #'''אורך''': אורך המסלול מוגבל ממספר טעמים: | ||
| − | + | א. משקל החבל הופך להיות משמעותי במסלולים של 40מ' ומעלה. יש לזכור כי למסלול של 50 מטרים נדרש חבל של 100 מטרים. חבל כזה שוקל כ-6ק"ג (ל[[חבלים#חבלים סטאטיים ודינאמיים|חבל סטאטי]], 10.5מ"מ). המשקל הופך את האבטוח למפרך במקרה הטוב ולבלתי אפשרי במקרה הרע. | |
| − | + | ב. [[חיכוך]]: ככל שהחבל ארוך יותר, כך יש לו יותר חיכוך על הסלע. החיכוך מפריע לאיבטוח בעיקר כי הוא מקשה לקחת את כל הרפיון בחבל. אם החבל רפוי, המטפס עלול ליפול לפני שייעצר על החבל והסיכויים שיפגע במדף גדלים. | |
| − | + | ג. [[מתיחות]]: קל להסביר זאת בעזרת דוגמה: חבל סטאטי טיפוסי [[בדיקות לחבלים#התארכות תחת משקל גוף|מתארך תחת משקל גוף]] ב-3%. חבל באורך 100מ', אם כן, מתארך ב-3מ' כאשר המטפס נתלה עליו. כלומר: במסלול של 50מ' שמטפסים בטופ-רופ, נפילה בשלושת המטרים הראשונים תסתיים בפגיעה בקרקע. ככל שהמסלול (והחבל) ארוך, כך גדל הטווח בתחילת המסלול שבו המטפס לא מאובטח. | |
=איבטוח בטופ-רופ= | =איבטוח בטופ-רופ= | ||
| + | בטופ-רופ אין סכנת נפילה כי החבל תמיד מגיע מלמעלה. במקרה של נפילה המטפס פשוט תלוי על החבל. תכונה זו, של הטיפוס בטופ-רופ, מתקיימת רק בתנאי שהמטפס לא יעבור את העגינה שבראש המצוק, כי אז לא יהיה מאובטח מלמעלה. | ||
| + | |||
| + | האיבטוח בטופ-רופ הוא פשוט יחסית. כל זמן שהחבל, שמגיע אל המטפס מלמעלה, מתוח, האיבטוח טוב. המאבטח צריך למעשה לקחת כמה חבל שאפשר, ואפילו כמעט למשוך את המטפס למעלה. במסלולים שלילים, בהם משיכת החבל גם מנסה להרחיק את המטפס מן הקיר, כדאי למתוח את החבל פחות, כך שלא יהיה חבל עודף. | ||
| + | |||
| + | השיטה הבטוחה ביותר לאבטח היא על ידי החלפת הידיים. כאשר לוקחים חבל, היד האוחזת בחבל הבלימה מתרחקת מאמצעי החיכוך. כדי לקרב אותה צריך לעזוב את חבל הבלימה, ואז האיבטוח אינו קיים. הפתרון הוא לאחוז את חבל הבלימה ביד השני, ואז לקרב את היד המאבטחת לאמצעי החיכוך. על ידי החלפת ידיים כזו נמנעת האפשרות שהמטפס לא יהיה מאובטח, ואפילו לרגע. | ||
| + | |||
| + | [[תמונה: toprope_belay.jpg|מרכז|ממוזער|600px|אבטחה בטופ-רופ]] | ||
| + | |||
| + | כאשר המטפס הגיע לסוף המסלול, כלומר לטבעת של העגינה בראש המסלול, או שהוא רוצה לרדת מסיבה אחרת, הוא נשען לאחור עד שהוא תלוי על החבל, והמאבטח מוריד אותו לקרקע תוך שהוא מקפיד שוב לא לעזוב את החבל. | ||
=תחנה לטופ-רופ= | =תחנה לטופ-רופ= | ||
| + | [[תמונה: toprope anchor.jpg|שמאל|ממוזער|300px|מבנה של תחנה לטופ-רופ]] | ||
| + | בתחנות ל[[טופ-רופ]] יש סתירה פנימית. שיטת הטופ-רופ, לטיפוס ולאיבטוח הינה פשוטה ביותר, אינה דורשת כמות רבה של ציוד ולא מיומנות גבוהה מצד המאבטח. התחנה לטופ-רופ, לעומת זאת, היא תחנה כמו כל תחנה אחרת ועליה לעמוד בדרישות מחמירות של חוזק ובטיחות. יתרה מזאת, בניגוד לתחנות אחרות, בהובלה למשל, ליד תחנה לטופ-רופ אין כמעט אף פעם אדם קרוב, והחבל תלוי עליה לעיתים קרובות זמן ארוך ומתחכך בסלע בדיוק באותו המקום (לפי [[קרוקס|הצעד הקשה]] ב[[מסלול]], בו כולם נופלים שוב ושוב). לפי [[חוזר מנכ"ל]] אסור שתהיה בתחנה לטופ-רופ [[נקודה קריטית]]. זו דרישה שאינה תמיד הגיונית, אך קל לעמוד בה. | ||
| + | |||
| + | בתחנה לטופ-רופ הבנוייה [[אבני עיגון]] נקפיד להשתמש בשתי עגינות לפחות עם [[חלוקת משקל]] ביניהן. זה נכון גם במקרה בו העגינה היא שני [[בולטים]], אם כי במקרה כזה קצת מחפפים ומשתמשים לפעמים בבולטים ללא חלוקת משקל. | ||
| + | |||
| + | ===טבעות מעבר לשפת המצוק=== | ||
| + | יש להקפיד שהטבעות דרכן עובר חבל הטופ-רופ הן מתחת לשפת המצוק ולא מעליו. כך חבל הטופרופ לא יישחק מתנועה על שפת המצוק. | ||
| + | ===הארכות=== | ||
| + | אם יש חבל הארכה, יש לגבות אותו, תמיד. חשוב לזכור כי חבל מועמס מתבלה מהר יותר בשחיקה על סלע. זה נכון במיוחד על שפת מצוק, כשהמערכת אינה קבועה אלא עשוייה לזוז ימינה ושמאלה.. | ||
| + | |||
| + | ---- | ||
| + | תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | ||
| − | + | [[קטגוריה: טיפוס]] [[קטגוריה: טיפוס סלע]][[קטגוריה: טיפוס ספורטיבי]][[קטגוריה: הגדרות]][[קטגוריה: טכניקות ומיומנויות]] | |
גרסה אחרונה מ־12:25, 4 בינואר 2011
טופ-רופ (באנגלית: top rope, בצרפתית: moulinette) פירושו עגינה מלמעלה. זוהי שיטת איבטוח נהוגה בעיקר לצורך אימון, במקומות שבהם יש גישה קלה לראש המצוק.
תוכן עניינים
יתרונות וחסרונות
יתרונות
לטופ-רופ, כשיטה, שני יתרונות עיקריים: בטיחות ופשטות.
בטיחות
השיטה בטוחה ביותר. בהנחה כי העגינה טובה והתחנה בנוייה היטב, תמיד יש למטפס חבל המגיע מלמעלה ולכן, למעשה, אין אפשרות של נפילה וסיכוייו להיפצע קטנים. בנפילה בטופ-רופ, מקדם הנפילה קטן מאד (כי הנפילה קצרה והחבל ארוך) ומקובל לומר שערכו אפס.
פשטות
השיטה פשוטה מאד, משתי בחינות:
- הציוד: השיטה דורשת מעט ציוד: רתמה לכל מטפס ועגינה, חבל, טבעת ננעלת ואמצעי חיכוך אחד לזוג.
- האיבטוח: המאבטח צריך רק לשמור יד על החבל מאחורי אמצעי החיכוך ולקחת את כל החבל הרפוי כך שהחבל המגיע אל המטפס יהיה מתוח.
חסרונות
מיקום התחנה
כדי לטפס בטופ-רופ חייבים שתהיה דרך להגיע קודם כל לראש המסלול כדי לבנות עגינה ולהעביר בה את החבל. זה לא ישים במקרה של מסלול שנגמר באמצע מצוק או במקום שאין דרך להגיע למעלה מלבד טיפוס.
כמובן שזה לא מעשי גם בטיפוס לפסגות, כשהמטרה היא להגיע לפסגה.
אופי המסלולים
המסלולים שאפשר לטפס בטופ-רופ הינם מוגבלים באורכם ובאופיים.
- אופי: השיטה מתאימה למסלולים שהם (פחות או יותר) בקו ישר ואנכיים. לא ניתן לטפס מסלולים שהם שליליים מאד (כי החבל מושך את המטפס החוצה מן המצוק) ולא מומלץ לטפס מסלולים שיש בהם טרברסות ארוכות כי מאחר והחבל אינו מגיע מלמעלה, המטוטלת גדולה וסיכוני הפציעה מחמירים.
- אורך: אורך המסלול מוגבל ממספר טעמים:
א. משקל החבל הופך להיות משמעותי במסלולים של 40מ' ומעלה. יש לזכור כי למסלול של 50 מטרים נדרש חבל של 100 מטרים. חבל כזה שוקל כ-6ק"ג (לחבל סטאטי, 10.5מ"מ). המשקל הופך את האבטוח למפרך במקרה הטוב ולבלתי אפשרי במקרה הרע.
ב. חיכוך: ככל שהחבל ארוך יותר, כך יש לו יותר חיכוך על הסלע. החיכוך מפריע לאיבטוח בעיקר כי הוא מקשה לקחת את כל הרפיון בחבל. אם החבל רפוי, המטפס עלול ליפול לפני שייעצר על החבל והסיכויים שיפגע במדף גדלים.
ג. מתיחות: קל להסביר זאת בעזרת דוגמה: חבל סטאטי טיפוסי מתארך תחת משקל גוף ב-3%. חבל באורך 100מ', אם כן, מתארך ב-3מ' כאשר המטפס נתלה עליו. כלומר: במסלול של 50מ' שמטפסים בטופ-רופ, נפילה בשלושת המטרים הראשונים תסתיים בפגיעה בקרקע. ככל שהמסלול (והחבל) ארוך, כך גדל הטווח בתחילת המסלול שבו המטפס לא מאובטח.
איבטוח בטופ-רופ
בטופ-רופ אין סכנת נפילה כי החבל תמיד מגיע מלמעלה. במקרה של נפילה המטפס פשוט תלוי על החבל. תכונה זו, של הטיפוס בטופ-רופ, מתקיימת רק בתנאי שהמטפס לא יעבור את העגינה שבראש המצוק, כי אז לא יהיה מאובטח מלמעלה.
האיבטוח בטופ-רופ הוא פשוט יחסית. כל זמן שהחבל, שמגיע אל המטפס מלמעלה, מתוח, האיבטוח טוב. המאבטח צריך למעשה לקחת כמה חבל שאפשר, ואפילו כמעט למשוך את המטפס למעלה. במסלולים שלילים, בהם משיכת החבל גם מנסה להרחיק את המטפס מן הקיר, כדאי למתוח את החבל פחות, כך שלא יהיה חבל עודף.
השיטה הבטוחה ביותר לאבטח היא על ידי החלפת הידיים. כאשר לוקחים חבל, היד האוחזת בחבל הבלימה מתרחקת מאמצעי החיכוך. כדי לקרב אותה צריך לעזוב את חבל הבלימה, ואז האיבטוח אינו קיים. הפתרון הוא לאחוז את חבל הבלימה ביד השני, ואז לקרב את היד המאבטחת לאמצעי החיכוך. על ידי החלפת ידיים כזו נמנעת האפשרות שהמטפס לא יהיה מאובטח, ואפילו לרגע.
כאשר המטפס הגיע לסוף המסלול, כלומר לטבעת של העגינה בראש המסלול, או שהוא רוצה לרדת מסיבה אחרת, הוא נשען לאחור עד שהוא תלוי על החבל, והמאבטח מוריד אותו לקרקע תוך שהוא מקפיד שוב לא לעזוב את החבל.
תחנה לטופ-רופ
בתחנות לטופ-רופ יש סתירה פנימית. שיטת הטופ-רופ, לטיפוס ולאיבטוח הינה פשוטה ביותר, אינה דורשת כמות רבה של ציוד ולא מיומנות גבוהה מצד המאבטח. התחנה לטופ-רופ, לעומת זאת, היא תחנה כמו כל תחנה אחרת ועליה לעמוד בדרישות מחמירות של חוזק ובטיחות. יתרה מזאת, בניגוד לתחנות אחרות, בהובלה למשל, ליד תחנה לטופ-רופ אין כמעט אף פעם אדם קרוב, והחבל תלוי עליה לעיתים קרובות זמן ארוך ומתחכך בסלע בדיוק באותו המקום (לפי הצעד הקשה במסלול, בו כולם נופלים שוב ושוב). לפי חוזר מנכ"ל אסור שתהיה בתחנה לטופ-רופ נקודה קריטית. זו דרישה שאינה תמיד הגיונית, אך קל לעמוד בה.
בתחנה לטופ-רופ הבנוייה אבני עיגון נקפיד להשתמש בשתי עגינות לפחות עם חלוקת משקל ביניהן. זה נכון גם במקרה בו העגינה היא שני בולטים, אם כי במקרה כזה קצת מחפפים ומשתמשים לפעמים בבולטים ללא חלוקת משקל.
טבעות מעבר לשפת המצוק
יש להקפיד שהטבעות דרכן עובר חבל הטופ-רופ הן מתחת לשפת המצוק ולא מעליו. כך חבל הטופרופ לא יישחק מתנועה על שפת המצוק.
הארכות
אם יש חבל הארכה, יש לגבות אותו, תמיד. חשוב לזכור כי חבל מועמס מתבלה מהר יותר בשחיקה על סלע. זה נכון במיוחד על שפת מצוק, כשהמערכת אינה קבועה אלא עשוייה לזוז ימינה ושמאלה..
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
