הבדלים בין גרסאות בדף "12. תכונת הקומפאקטיות בקשרים"
| (11 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| + | ==שאלה== | ||
| + | מה הכוונה כשאומרים שקשר הוא 'קומפאקטי', ומדוע ה[[קומפאקטיות]] נחשבת לתכונה חיובית של קשר? האם יתרונו של קשר קומפאקטי הוא בזה שאינו גדול ומסורבל? האין חשש שקשר יותר מדי קומפאקטי יהיה גם קשה להתרה? | ||
| + | |||
| + | ==תשובה== | ||
| + | מושג הקומפאקטיות מתייחס לצורות שונות של אותו הקשר, כשאפשר לעבור מצורה אחת לשנייה מבלי להתיר את הקשר. הדוגמאות הן רבות; כמעט כל קשר או לולאה ([[לולאת שמונה|שמונה]], [[קשר פרוסיק|פרוסיק]], תותחן ועוד) ניתן לקשור בצורה בלתי מושלמת, כלומר עם [[הצלבות בקשרים|הצלבות]] בלתי רצויות, ואלה צורות שונות של אותו הקשר. את הקשר הנקרא '[[קשר לופת]]', המוכר גם כ- 'קשר א' ([[5. אבטוח של קשרים לופתים|ציור 5.4 בפרק על קשרים לופתים]]), אפשר לקשור בטעות גם בלי ההצלבה (הרצויה, במקרה זה) ואז הוא הופך ל-'קשר עוגן' ([[5. אבטוח של קשרים לופתים|ציור 5.3]]ציור 5.3) אשר שוב, אינו אלא צורה שונה של אותו הקשר. | ||
| + | |||
| + | אם מודדים את ארכו של קטע החבל L המשתתף בקשר, מסתבר שקיימות מספר 'נקודות מינימום' עבור הערך של L, שלכל אחת מהן מתאימה צורה שונה של אותו הקשר. ברור שבעת מדידת האורך L בכל הצורות האלה, החבל חייב להיות מהודק באותה המידה, כדי שההשוואה תהיה משמעותית. | ||
| + | |||
| + | ציור 12.1 מציג את השתנות האורך L של קטע חבל המשתתף בקשר בהידוק חלש (קו רציף) ובהידוק חזק (משולשים), מנורמל לצורה הנכונה. נא להתעלם מהפרמטר S של הציר האופקי, אשר אינו שייך לנושא. בכל נקודה שאינה נקודת מינימום ב-L, המצב אינו יציב, ומתיחת החבל תעביר את הקשר לנקודת מינימום סמוכה, כלומר לאחת ה-'צורות' של הקשר. | ||
| + | |||
| + | [[תמונה: 12.1.jpg|מרכז|ממוזער|400px |ציור 12.1]] | ||
| + | |||
| + | ומהו קשר קומפאקטי? הצורה שבה האורך L הוא הקטן ביותר בין כל האפשרויות (למשל צורה C בציור 12.1), נקראת הצורה הקומפאקטית של אותו קשר. | ||
| + | |||
| + | תכונת הקומפאקטיות בקשר מסוים אינה קשורה למידת ההידוק של החבל, אלא רק בצורה בה עובר החבל בתוך הקשר עצמו; אפשר לקחת קשר עשוי בצורה מסוימת, קומפאקטית או לא קומפאקטית, ולהדק אותו במידות שונות, מבלי שזה ישנה כלל את מצב הקומפאקטיות של הקשר. ברור איפוא, שהתשובה לשאלה: 'האם הקשר קשה להתרה' היא ששתי תכונות אלה הן נפרדות, וקלות ההתרה של קשר (כמעט) אינה שייכת לסוגיית היות הקשר קומפאקטי או לא קומפאקטי. | ||
| + | |||
| + | הכלל הוא (פרט לכמה מקרים יוצאי-דופן ונדירים) שהצורה הקומפאקטית של קשר היא הצורה החזקה והבטיחותית ביותר, ולכן גם הצורה הנכונה והמומלצת. כאן גם המקום להזכיר לכל מטפס שהניסויים והבדיקות הנעשים במעבדות השונות, והמסקנות המתפרסמות מבדיקות אלה, מתייחסות אך ורק לצורה אחת (הקומפאקטית) של הקשר. אם מטפס משתמש בקשר המומלץ עבור מצב מסוים, אבל קושר אותו בצורה בלתי נכונה (ובעברית צחה: בצורה מצ'וקמקת), ההמלצה כבר אינה תופסת, ואין בטחון שהקשר הזה, בצורה זו, יותר טוב מקשרים אחרים אליהם הוא הושווה באותם ניסויים מבוקרים; בהחלט יתכן שהיה עדיף כבר להשתמש בקשר אחר, אולי פחות מומלץ, אבל כזה שלגביו אין בעיות של קשירה נכונה. כדאי לזכור זאת ולהימנע מלקשור קשרים בצורה בלתי מושלמת, ולא רק בשל הרושם הרע שזה עשוי להשאיר על מטפסים אחרים (גם זה קורה, ולעיתים במידה מוגזמת) אלא בעיקר מטעמי בטיחות. דוגמה בולטת לכך: [[לולאת שמונה|לולאת שמינית]] ([[2. לולאות שלא בקצה החבל|ציור 2.1 בפרק על לולאות]]) נמצאה חזקה ובטיחותית מלולאת בוהן פשוטה, אבל אם לא מקפידים היא יכולה לצאת עם הצלבות משונות, כלומר בצורה לא קומפאקטית. [[לולאת בוהן]], לעומתה, אולי פחות מומלצת, אבל יוצאת מאליה כמעט תמיד בצורה הרצויה; לא מן הנמנע שבמקרים רבים היא יכולה להיות דווקא יותר חזקה ויותר בטיחותית מלולאת שמינית בלתי 'חלקה'. | ||
| + | |||
| + | לעניין הקשר הגדול והמסורבל: חוזקו של הקשר מפני קריעה ובטיחותו מפני החלקה הן שתי התכונות החשובות ביותר, אבל אלו בלבד אינן מכסות את השיקולים לבחינתו של קשר; ככל שקשר קטן במידותיו ובלתי בולט בצורתו, למשל, הוא פחות יפריע בנוכחותו, פחות ייתקל בכל מיני בליטות אחרות, פחות ייתקלו בו הידיים, וייטיב כמובן לשרת את המטפס. זה עלול להישמע כשיקול לא רציני, אבל רבים וטובים מייחסים לזה חשיבות לא מעטה, ונביא עתה שלוש דוגמאות לחיזוק נקודה זו. | ||
| + | |||
| + | דוגמה ראשונה: לולאת שמינית (שהושוותה זה עתה ללולאת בוהן) הינה יותר חזקה ויותר בטיחותית מאשר [[קשר הצלה]] ובכל זאת, כפי שהודגש לעיל ב[[11. קשר הצלה עם שני ליפופים|פרק 11]], קשר הצלה מקובל מאד ל[[היקשרות לחבל|היקשרות]] לרתמה, אף אצל מטפסים שבהחלט מודעים לכל היתרונות והחסרונות של כל אחת משתי לולאות אלה. הסיבה היא פשוטה; לולאת שמינית יותר גדולה ומסורבלת מאשר קשר הצלה, ומתהדקת הרבה יותר וקשה להתרה מקשר הצלה. לולא תכונות אלו - כל היתרונות היו לצידה של לולאת השמינית ואיש לא היה משתמש בקשר הצלה למטרה זו. | ||
| + | |||
| + | [[תמונה: 12.2.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 12.2]] | ||
| + | ועוד דוגמה: בשנות השבעים בדקו מטפסי-מערות צרפתיים את חוזקם של מספר קשרים ולולאות. ראשית כל הם אימתו את הכלל האומר שכל קשר, אפילו החזק ביותר שבהם, מוריד במידה מסוימת את מתח הקריעה של המערכת, כך שחבל, אם אינו פגום, לא ייקרע בקטע שבו החבל המתוח הוא ישר, אלא, למשל, ב[[ניפ]] של קשר. בנוסף, הם פרסמו טבלה המציינת בכמה אחוזים מוריד כל אחד מהקשרים והלולאות את מתח הקריעה של החבל (ראה למשל את הספר: Technique de la Spéléologie Alpine, מאת G. Marbach J.L. Roccourt). אפשר ללמוד מטבלה זו שלולאת שמינית עם חצי ליפוף נוסף (כלומר לולאת בוהן עם ליפוף שלם נוסף, ציור 12.2) יותר חזקה מכל לולאה אחרת שנוסתה, כולל לולאת השמינית המקובלת. ואם כך, מדוע לא עברו כולם מיד ללולאה זו בלבד? הסיבה ברורה: גודלו וסרבולו של קשר, גם הם מהווים גורם, ויש לחפש את אופן ההתקשרות הטוב ביותר, כשכל השיקולים נלקחים בחשבון. | ||
| + | |||
| + | ודוגמה שלישית: בחבל הקצר של [[אבני עיגון|אבן עיגון]] (chock או nut), מחוברים הקצוות זה לזה, בד"כ, ב[[קשר דייגים כפול]]. אבל קשר זה ִהנו גדול ומסורבל ואפשר להבין שהוא מפריע לא מעט בהעברתו הן בסדקים דקים והן דרך גשרים למיניהם. לא פלא איפוא, שבשנים האחרונות יותר ויותר מטפסים עוברים ל[[קשר מים]] (המתואר ב[[3. סכנה של 'קריעת נייר' ברצועות שטוחות|ציור 3.4 בפרק על חיבור רצועות]]) שהוא פחות חזק, אבל גם פחות גדול ומסורבל. מטפסים שידועים כזהירים ובעלי הבנה רחבה בשימוש בחבלים (Royal Robbins, למשל) עברו לקשר מים באבני העיגון שלהם, וברור שאין טעם לטעון שהגודל והסרבול של קשר אינם צריכים להוות שיקול. | ||
| + | |||
| + | לסיכום, נכון שקשר קטן מועדף, וגם נכון שקשרים הם קצת יותר קטנים במידותיהם כשהם עשויים בצורתם הקומפאקטית, אבל זה לגמרי משני, ולא בזה היתרון העיקרי של הצורה הקומפאקטית, אלא, נזכיר שוב, בשתי התכונות: | ||
| + | |||
| + | א. קשרים בצורתם הקומפאקטית נמצאו יותר חזקים ויותר בטיחותיים. | ||
| + | |||
| + | ב. אם רוצים להשתמש בקשר שעבר בדיקות, ולהתחשב בהמלצות אשר פורסמו בעקבות בדיקות אלה, צריך לקשור אותו באותה הצורה שבה נערכו הבדיקות, כלומר בצורה הקומפאקטית. | ||
| + | |||
| + | יתרון נוסף הוא כמובן הצד האסתטי: קשר קומפאקטי הוא קשר יפה, וקשר מרושל - כואב הלב לראות אותו, ואף נחשב בחוגים רבים כ״לא מכובד״. שימוש נכון ומיומן בחבלים מהווה חלק בלתי נפרד מסגנונו של מטפס. וכמו היבטים רבים בנושא סגנון, אם מתרגלים לשמור על קשרים קומפאקטיים זה הופך לטבע שני, אין צורך לחשוב בכל פעם מה לעשות ואיך לעשות, וזה לא דורש יותר מאמץ מקשירה מרושלת. | ||
| + | |||
==קריאה נוספת== | ==קריאה נוספת== | ||
* [[קומפאקטיות]] | * [[קומפאקטיות]] | ||
* [[ניפ]] | * [[ניפ]] | ||
| + | * [[הצלבות בקשרים]] | ||
| + | * [[מהו הקשר המומלץ לחיבור חבלים בגולש אחרון?]] | ||
---- | ---- | ||
| − | [[13. כבלי פלדה|לפרק הבא...]] | + | '''המשך [[13. כבלי פלדה|לפרק הבא...]]''' |
| − | [[על חבלים וקשרים#תוכן העניינים:|לתוכן העניינים...]] | + | '''חזור [[על חבלים וקשרים#תוכן העניינים:|לתוכן העניינים...]]''' |
---- | ---- | ||
תרמו לדף זה: [[אנדריאה ענתי]], [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | תרמו לדף זה: [[אנדריאה ענתי]], [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | ||
[[קטגוריה:ציוד]] [[קטגוריה:מאמרים מתורגמים ומקוריים]] [[קטגוריה: טיפוס]] | [[קטגוריה:ציוד]] [[קטגוריה:מאמרים מתורגמים ומקוריים]] [[קטגוריה: טיפוס]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:28, 7 בפברואר 2018
שאלה
מה הכוונה כשאומרים שקשר הוא 'קומפאקטי', ומדוע הקומפאקטיות נחשבת לתכונה חיובית של קשר? האם יתרונו של קשר קומפאקטי הוא בזה שאינו גדול ומסורבל? האין חשש שקשר יותר מדי קומפאקטי יהיה גם קשה להתרה?
תשובה
מושג הקומפאקטיות מתייחס לצורות שונות של אותו הקשר, כשאפשר לעבור מצורה אחת לשנייה מבלי להתיר את הקשר. הדוגמאות הן רבות; כמעט כל קשר או לולאה (שמונה, פרוסיק, תותחן ועוד) ניתן לקשור בצורה בלתי מושלמת, כלומר עם הצלבות בלתי רצויות, ואלה צורות שונות של אותו הקשר. את הקשר הנקרא 'קשר לופת', המוכר גם כ- 'קשר א' (ציור 5.4 בפרק על קשרים לופתים), אפשר לקשור בטעות גם בלי ההצלבה (הרצויה, במקרה זה) ואז הוא הופך ל-'קשר עוגן' (ציור 5.3ציור 5.3) אשר שוב, אינו אלא צורה שונה של אותו הקשר.
אם מודדים את ארכו של קטע החבל L המשתתף בקשר, מסתבר שקיימות מספר 'נקודות מינימום' עבור הערך של L, שלכל אחת מהן מתאימה צורה שונה של אותו הקשר. ברור שבעת מדידת האורך L בכל הצורות האלה, החבל חייב להיות מהודק באותה המידה, כדי שההשוואה תהיה משמעותית.
ציור 12.1 מציג את השתנות האורך L של קטע חבל המשתתף בקשר בהידוק חלש (קו רציף) ובהידוק חזק (משולשים), מנורמל לצורה הנכונה. נא להתעלם מהפרמטר S של הציר האופקי, אשר אינו שייך לנושא. בכל נקודה שאינה נקודת מינימום ב-L, המצב אינו יציב, ומתיחת החבל תעביר את הקשר לנקודת מינימום סמוכה, כלומר לאחת ה-'צורות' של הקשר.
ומהו קשר קומפאקטי? הצורה שבה האורך L הוא הקטן ביותר בין כל האפשרויות (למשל צורה C בציור 12.1), נקראת הצורה הקומפאקטית של אותו קשר.
תכונת הקומפאקטיות בקשר מסוים אינה קשורה למידת ההידוק של החבל, אלא רק בצורה בה עובר החבל בתוך הקשר עצמו; אפשר לקחת קשר עשוי בצורה מסוימת, קומפאקטית או לא קומפאקטית, ולהדק אותו במידות שונות, מבלי שזה ישנה כלל את מצב הקומפאקטיות של הקשר. ברור איפוא, שהתשובה לשאלה: 'האם הקשר קשה להתרה' היא ששתי תכונות אלה הן נפרדות, וקלות ההתרה של קשר (כמעט) אינה שייכת לסוגיית היות הקשר קומפאקטי או לא קומפאקטי.
הכלל הוא (פרט לכמה מקרים יוצאי-דופן ונדירים) שהצורה הקומפאקטית של קשר היא הצורה החזקה והבטיחותית ביותר, ולכן גם הצורה הנכונה והמומלצת. כאן גם המקום להזכיר לכל מטפס שהניסויים והבדיקות הנעשים במעבדות השונות, והמסקנות המתפרסמות מבדיקות אלה, מתייחסות אך ורק לצורה אחת (הקומפאקטית) של הקשר. אם מטפס משתמש בקשר המומלץ עבור מצב מסוים, אבל קושר אותו בצורה בלתי נכונה (ובעברית צחה: בצורה מצ'וקמקת), ההמלצה כבר אינה תופסת, ואין בטחון שהקשר הזה, בצורה זו, יותר טוב מקשרים אחרים אליהם הוא הושווה באותם ניסויים מבוקרים; בהחלט יתכן שהיה עדיף כבר להשתמש בקשר אחר, אולי פחות מומלץ, אבל כזה שלגביו אין בעיות של קשירה נכונה. כדאי לזכור זאת ולהימנע מלקשור קשרים בצורה בלתי מושלמת, ולא רק בשל הרושם הרע שזה עשוי להשאיר על מטפסים אחרים (גם זה קורה, ולעיתים במידה מוגזמת) אלא בעיקר מטעמי בטיחות. דוגמה בולטת לכך: לולאת שמינית (ציור 2.1 בפרק על לולאות) נמצאה חזקה ובטיחותית מלולאת בוהן פשוטה, אבל אם לא מקפידים היא יכולה לצאת עם הצלבות משונות, כלומר בצורה לא קומפאקטית. לולאת בוהן, לעומתה, אולי פחות מומלצת, אבל יוצאת מאליה כמעט תמיד בצורה הרצויה; לא מן הנמנע שבמקרים רבים היא יכולה להיות דווקא יותר חזקה ויותר בטיחותית מלולאת שמינית בלתי 'חלקה'.
לעניין הקשר הגדול והמסורבל: חוזקו של הקשר מפני קריעה ובטיחותו מפני החלקה הן שתי התכונות החשובות ביותר, אבל אלו בלבד אינן מכסות את השיקולים לבחינתו של קשר; ככל שקשר קטן במידותיו ובלתי בולט בצורתו, למשל, הוא פחות יפריע בנוכחותו, פחות ייתקל בכל מיני בליטות אחרות, פחות ייתקלו בו הידיים, וייטיב כמובן לשרת את המטפס. זה עלול להישמע כשיקול לא רציני, אבל רבים וטובים מייחסים לזה חשיבות לא מעטה, ונביא עתה שלוש דוגמאות לחיזוק נקודה זו.
דוגמה ראשונה: לולאת שמינית (שהושוותה זה עתה ללולאת בוהן) הינה יותר חזקה ויותר בטיחותית מאשר קשר הצלה ובכל זאת, כפי שהודגש לעיל בפרק 11, קשר הצלה מקובל מאד להיקשרות לרתמה, אף אצל מטפסים שבהחלט מודעים לכל היתרונות והחסרונות של כל אחת משתי לולאות אלה. הסיבה היא פשוטה; לולאת שמינית יותר גדולה ומסורבלת מאשר קשר הצלה, ומתהדקת הרבה יותר וקשה להתרה מקשר הצלה. לולא תכונות אלו - כל היתרונות היו לצידה של לולאת השמינית ואיש לא היה משתמש בקשר הצלה למטרה זו.
ועוד דוגמה: בשנות השבעים בדקו מטפסי-מערות צרפתיים את חוזקם של מספר קשרים ולולאות. ראשית כל הם אימתו את הכלל האומר שכל קשר, אפילו החזק ביותר שבהם, מוריד במידה מסוימת את מתח הקריעה של המערכת, כך שחבל, אם אינו פגום, לא ייקרע בקטע שבו החבל המתוח הוא ישר, אלא, למשל, בניפ של קשר. בנוסף, הם פרסמו טבלה המציינת בכמה אחוזים מוריד כל אחד מהקשרים והלולאות את מתח הקריעה של החבל (ראה למשל את הספר: Technique de la Spéléologie Alpine, מאת G. Marbach J.L. Roccourt). אפשר ללמוד מטבלה זו שלולאת שמינית עם חצי ליפוף נוסף (כלומר לולאת בוהן עם ליפוף שלם נוסף, ציור 12.2) יותר חזקה מכל לולאה אחרת שנוסתה, כולל לולאת השמינית המקובלת. ואם כך, מדוע לא עברו כולם מיד ללולאה זו בלבד? הסיבה ברורה: גודלו וסרבולו של קשר, גם הם מהווים גורם, ויש לחפש את אופן ההתקשרות הטוב ביותר, כשכל השיקולים נלקחים בחשבון.
ודוגמה שלישית: בחבל הקצר של אבן עיגון (chock או nut), מחוברים הקצוות זה לזה, בד"כ, בקשר דייגים כפול. אבל קשר זה ִהנו גדול ומסורבל ואפשר להבין שהוא מפריע לא מעט בהעברתו הן בסדקים דקים והן דרך גשרים למיניהם. לא פלא איפוא, שבשנים האחרונות יותר ויותר מטפסים עוברים לקשר מים (המתואר בציור 3.4 בפרק על חיבור רצועות) שהוא פחות חזק, אבל גם פחות גדול ומסורבל. מטפסים שידועים כזהירים ובעלי הבנה רחבה בשימוש בחבלים (Royal Robbins, למשל) עברו לקשר מים באבני העיגון שלהם, וברור שאין טעם לטעון שהגודל והסרבול של קשר אינם צריכים להוות שיקול.
לסיכום, נכון שקשר קטן מועדף, וגם נכון שקשרים הם קצת יותר קטנים במידותיהם כשהם עשויים בצורתם הקומפאקטית, אבל זה לגמרי משני, ולא בזה היתרון העיקרי של הצורה הקומפאקטית, אלא, נזכיר שוב, בשתי התכונות:
א. קשרים בצורתם הקומפאקטית נמצאו יותר חזקים ויותר בטיחותיים.
ב. אם רוצים להשתמש בקשר שעבר בדיקות, ולהתחשב בהמלצות אשר פורסמו בעקבות בדיקות אלה, צריך לקשור אותו באותה הצורה שבה נערכו הבדיקות, כלומר בצורה הקומפאקטית.
יתרון נוסף הוא כמובן הצד האסתטי: קשר קומפאקטי הוא קשר יפה, וקשר מרושל - כואב הלב לראות אותו, ואף נחשב בחוגים רבים כ״לא מכובד״. שימוש נכון ומיומן בחבלים מהווה חלק בלתי נפרד מסגנונו של מטפס. וכמו היבטים רבים בנושא סגנון, אם מתרגלים לשמור על קשרים קומפאקטיים זה הופך לטבע שני, אין צורך לחשוב בכל פעם מה לעשות ואיך לעשות, וזה לא דורש יותר מאמץ מקשירה מרושלת.
קריאה נוספת
המשך לפרק הבא...
חזור לתוכן העניינים...
תרמו לדף זה: אנדריאה ענתי, מיכה יניב ואחרים...
