הבדלים בין גרסאות בדף "14. רצועות SA"
(יצירת דף עם התוכן "לפרק הבא... לתוכן העניינים... ---- תרמו...") |
|||
| (11 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | [[ | + | ==שאלה== |
| + | בקטלוגים של ציוד טיפוס, חלק מה[[רצועות]] (הסלינגים) מסומנות ב- 'SA', והן יקרות מן השאר. מה מראה סימון זה? מה עדיפותם של סלינגים SA על פני סלינגים רגילים? | ||
| − | [[על חבלים וקשרים#תוכן העניינים:|לתוכן העניינים...]] | + | ==תשובה== |
| + | עד לשנות ה- 70 של המאה העשרים היו בנמצא רק רצועות סלינג פתוחות. כל מטפס שהיה זקוק ללולאת סלינג, היה חותך רצועה באורך הדרוש וקושר אותה כלולאה (בקשר מים, כמובן). החל משנת 1979 התחילו להופיע לולאות רצועה תפורות באורכים שונים (sewn slings) המוכנות לשימוש כהארכות ו- [[ראנרים|quick-draws]]. | ||
| + | |||
| + | [[תמונה: 14.1.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 14.1]] | ||
| + | |||
| + | הסימון SA, שפירושו Shock Absorber, מתייחס לסוג מסויים של רצועות, מבין אלה התפורות ומוכנות כלולאות. בחוברות של חברת אדלריד מכנים אותן 'Shock Slings', שם שונה לאותו מוצר. בלולאות SA אלה, שלא כבלולאות סלינג רגילות, מצויים קיפולים אחדים (ציור 14.1) שהתפרים שלהם עשויים חלשים במתכוון; הם אמורים להיקרע במתח לא רב (גודל אופייני 240 ק"ג) כששאר התפרים והרצועה עצמה מסוגלים להחזיק מתח גדול מזה בהרבה (גודל אופייני 2,200 ק"ג), ומשמשים גיבוי טוב לתפרים החלשים. ניתן איפוא לראות רצועת SA כרצועה לא חזקה, אבל עם גיבוי טוב. ברור שרצועת SA משמשת כ- SA רק פעם אחת. | ||
| + | |||
| + | כוונת היצרן הייתה כפולה: | ||
| + | |||
| + | א. שחלק מאנרגית ה[[נפילת הובלה|נפילה]] תיספג ע"י תפרי ה-SA החלשים בעת קריעתם ורק החלק הנותר של אנרגית הנפילה יגיע לרצועה עצמה (ציור 14.2, לפי אדלריד). | ||
| + | ב. שהמטפס ידע מתי לפסול את הרצועה (כלומר אחרי קריעתם של תפרי ה-SA החלשים). שני נימוקים אלה עשויים להישמע הגיוניים, אבל המחקרים האחרונים מראים שרעיון רצועת ה-SA נכשל בשתי המטרות האלה גם יחד, וכיום מומחי המועדונים השונים כבר אינם ממליצים על שימושן. | ||
| + | |||
| + | [[תמונה: 14.2.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 14.2]] | ||
| + | |||
| + | לפני שנפרט את הסיבות שהביאו לדחייתן של לולאות ה-SA, ומכיוון שהוזכר כאן המונח '[[גיבוי]]', כדאי להקדיש כמה מלים למושג זה, ונשאל את השאלה הבאה: נניח שהתקנת עגינה כלשהי, ונניח שאינך שבע רצון ממנה לחלוטין ואתה מחליט להוסיף לה רצועה נוספת. מה הצורה היעילה ביותר להוספת אותה רצועה נוספת? התשובה לשאלה זו מהווה אחד הכללים הבסיסיים המקובלים לא רק בטיפוס אלא גם בימאות, בהפעלת עגורנים, ועוד: אם יש מספר רכיבים בעגינה, למען היעילות המרבית יש לחבר את כל הרכיבים במקביל ועם חלוקת מתח. | ||
| + | |||
| + | הגיבוי הוא ההיפך הגמור; הוא אופייני לאדם שאין לו ידע רב בקשירות, אבל הוא מאמין שחבילת הדואר שלו תגיע ליעודה בשלום רק אם יוסיף גיבוי של עוד חוט עם עוד קשר כושל, ועליו עוד חוט עם אותו קשר כושל, ועליו עוד אחד ליתר בטחון, וכל המרבה הרי זה משובח. התמצית של כל לימוד הקשרים ושימושם הנכון, ניתן לומר, היא התרחקות מירבית מגישה זו. | ||
| + | |||
| + | גיבוי צריך לתת אך ורק באותם המקרים בהם יודעים בדיוק מה עושים ולשם מה עושים זאת. הדוגמה הקלאסית לגיבוי מוצדק היא [[גולש אחרון|גיבוי לעגינת גלישה עבור כולם פרט לגולש האחרון]]: קורה לעתים שקבוצה צריכה לגלוש על עגינה מפוקפקת. זה יכול להיות, למשל, פיטון ישן נושן באלפים הצרפתיים, או מיתר של מצנח בסיני, או טבעת חלודה בדולומיטים. לא רוצים לסמוך עליה אבל גם לא רוצים להוסיף לה עגינה בטוחה ולהשאיר אותה שם (שהרי ציוד זה דבר יקר). במקרים אלה פותרים את הבעיה בצורה הבאה: מתקינים עגינה בטוחה וטובה, אך משאירים אותה רפה, רק לגיבוי. אחרי שכל הגולשים הכבדים גלשו על תרמיליהם וציודם, ונשאר רק הגולש האחרון, ניתן לראות את העגינה המפוקפקת כ-'בדוקה'. האחרון יכול אז לפרק את עגינת הגיבוי הטובה והבטוחה ולגלוש גם בלעדיה. זה מקרה של גיבוי שאינו פסול. אבל ככלל, עגינות עם גיבוי הן בלתי יעילות וכדאי להימנע מהן. | ||
| + | |||
| + | נניח למשל שברשותנו 40 רצועות דקיקות שכל אחת מסוגלת להחזיק עומס של 50 ק"ג, כך שאם נחבר את כולן במקביל, ועם חלוקת מתח, העגינה תחזיק 2,000 ק"ג. כדוגמה קיצונית לחוסר יעילות, נחשוב מה יקרה אם כל 40 הרצועות האלה תהיינה מחוברות במקביל, אבל לא עם חלוקת מתח אלא כך שכל אחת באורך שונה ובכל רגע רק אחת מהן מחזיקה את המתח כלו, והשאר הן רפות, רק לגיבוי. מה שיקרה זה פשוט מאוד: כל גוף שמשקלו עולה על 50 ק"ג יקרע את כל הרצועות האלה אחת אחרי השניה, ובתוך זמן קצר אין יותר עגינה. | ||
| + | |||
| + | ומה הנמשל ? אילו שיקול א' שמאחורי לולאות SA היה נכון, כל מטפס היה צריך לעגון תמיד על חוט דק ולהוסיף לו בצורה רפה, רק לגיבוי, רצועה תקנית וחזקה. בחוגי המטפסים אין נוהג כזה. קיימות אמנם קבוצות הנוהגות להתקין עגינה טובה, ולהוסיף לה אח"כ רצועה רפה לגיבוי על כל צרה שלא תבוא (זה נהוג בעיקר, משום מה, ביחידות אלפיניות צבאיות). המנהג נשאר כנראה מראשית המאה ה- 20, ורק כוח ההתמדה של מסורת, ולא שיקולים של יעילות, שומרים עדיין על מנהג בלתי הגיוני זה ההולך ונעלם עם השנים; אם כבר מוסיפים עוד רכיב לעגינה, למה שלא יהיה מהודק, וישא את חלקו בספיגת המתח? | ||
| + | |||
| + | נחשוב לרגע על תחרות במשיכת-חבל בין שתי קבוצות. מה אפשר לומר על הרעיון ה'מקורי' הבא: להורות לאחד הגברתנים שיחזיק את החבל ביד, אבל שלא ימשוך. שתפקידו יהיה רק כגיבוי למקרה שלשאר המשתתפים בקבוצתו ייגמר הכוח. זה נשמע רעיון אבסורדי הלא כן? אבל קל לראות שקיימת הקבלה מלאה: במקרה של נפילה, סלינג הגיבוי יהיה (בלתי) יעיל בדיוק כמו אותו משתתף הגיבוי, ובסה"כ גם רעיון זה לא פחות אבסורדי מהדוגמה של מושכי החבל. עד כאן בנושא הגיבוי, והמסר המסכם הוא ששיטת הגיבוי, ככלל, אינה יעילה וכדאי להימנע ממנה, חוץ מאותם המקרים בהם יודעים בדיוק מה עושים ולשם מה עושים זאת (למשל: גיבוי לעגינת גלישה, פרט לגולש האחרון). | ||
| + | |||
| + | ובנוגע לשאלה על לולאת SA: קיימת פלוגתא בין חברת אדלריד לבין חברת טרול. שתיהן בדקו אח הכוח הפועל בעת קריעתה של לולאת SA מסחרית, אבל כל אחת הגיעה למסקנה אחרת. התוצאות של חברת אדלריד, המוצגות כאן בציור 14.2, מראות שהכל נגמר במאית השניה ברצועה רגילה ובשתי מאיות השניה ברצועת SA. הכוח המרבי קטן בהרבה ברצועת SA וזה כביכול יתרונה. לא מצוין גובה הנפילה, מקדם הנפילה, סוג החבל, משקל הנופל, או כל נתון אחר שבעזרתו אפשר היה לשחזר ולאמת את הניסוי. זה קצת מפתיע מכיוון שחברת אדלריד גם משווקת את המוצר, ולכן היה צפוי דווקא שירצו להסיר כל חשד של 'צד מעונין' וימסרו כמה שיותר פרטים טכניים. | ||
| + | |||
| + | חברת טרול, לעומת זאת, מצאה ש[[בנפילת UIAA]] סטנדרטית (כזכור: 80 ק"ג, 5 מ', 1.79 = ff, ראה [[9. פסילה של חבל הובלה|ציור 9.1 בפרק על פסילה של חבל ההובלה]]), כחצי שניה (פי 50!) אחרי התחלת קריעתם של תפרי ה-SA החלשים, המערכת סופגת את המכה העיקרית (ציור 14.3), והכוח המופעל על רצועת ה-SA הוא כמעט אותו הכוח כמו בלי תפרי ה-SA. | ||
| + | |||
| + | [[תמונה: 14.3.jpg|מרכז|ממוזער| 500px |ציור 14.3]] | ||
| + | |||
| + | וכמה זה 'כמעט'? ברור שהדבר תלוי בחומרת הנפילה, ועל מנת לברר נקודה זו המשיכה חברת טרול וביצעה ניסויים בנפילות מגבהים שונים. למען השלמות נבדקו על ידם נפילות בשני מקדמי נפילה: 1=f, ו 2=f (ציור 14.4). | ||
| + | |||
| + | [[תמונה: 14.4.jpg|מרכז|ממוזער| 500px |ציור 14.4]] | ||
| + | |||
| + | תוצאות הניסויים האלה, המובאות כאן, מאשרות קודם כל את הכלל הידוע שהכוח המרבי, במקדם נפילה נתון, בלתי תלוי בגובה הנפילה. (קו-קוים בציור 14.4). כמו כן מבהירות תוצאות אלה שההבדל (בין הכוח בנפילה עם SA כמצוייר בקו רציף בציור 14.4, לבין הכוח בנפילה בלי SA כמצוייר בקו-קוים בציור 14.4) אינו גודל קבוע של 240 ק"ג (כוח קריעתם של התפרים החלשים) כי אם קטן מערך זה, מה שלא מפתיע כי אין מאזן כוחות אלא רק מאזן אנרגיות, ושהבדל זה ממש זניח בנפילות חמורות. אם כבר שיטת ה-SA הייתה יכולה לשנות משהו, היה זה בנפילות קלות, וברור שלא להן נועד החידוש שב-SA. הממצאים האלה פורסמו במאמר בשם 'A shocking tale' (משחק מלים בין 'סיפור על ספיגת מכה' לבין 'סיפור מזעזע'), והמסקנות היו חד-משמעיות: אין טעם בתפרי ה- SA החלשים, ואין תועלת של ממש בספיגת חלק מאנרגית הנפילה על ידם. | ||
| + | |||
| + | אשר לשיקול השני שמאחורי שיטת ה-SA (שהמטפס ידע מתי לפסול את הרצועה): גם בזה, מסתבר, קריעתם או אי-קריעתם של תפרי ה-SA החלשים אינה מראה הרבה. ראשית, האם קיים כלל שיש לפסול רצועה רק אם היא נשאה פעם אחת מתח של 240 ק"ג? אין כלל כזה. ומצד שני יתכן מקרה, למשל, שבו תפרי ה-SA החלשים כמעט גמרו את חייהם, ונפילה קלה יחסית קורעת אותם. מטפס ממושמע נמצא אז פוסל, שלא לצורך, רצועה שהיא בעצם כמעט חדשה ובהחלט ראויה לשימוש נוסף. גם שיקול זה, לכן, חסר טעם. | ||
| + | |||
| + | היה עוד ניסיון נואש להצדיק את לולאות ה-SA בנימוק עקיף: כל מטפס יודע כמה קשה לאמוד את חומרתן של כל הנפילות שעברו על חבל הובלה ולהעריך את מצבו של החבל. הנה, אמרו המצדדים, לולאות ה-SA יכולות לשמש מדד לכך שהחבל מעולם לא ספג כוח העולה על 240 ק"ג. יש לקוות שכל מטפס רואה מיד עד כמה טענה זו מגוחכת. ראשית כל, לא רק הכוח הרגעי קובע לגבי חבל, אלא גם משך הזמן שכוח זה פועל. שנית, מטפס אינו יודע מראש על איזו מעגינותיו תהיה נפילה (עם לולאת SA או עם לולאה רגילה) ולכן המדד הזה ממילא יורד מהפרק. רק מטפס אשר השתמש אך ורק בלולאות SA בכל עגינותיו, בכל העוגנים של כל הפיצ'ים בהיסטוריה של החבל, צריך לחשוב צעד אחד הלאה ולראות שגם עבורו הטענה חסרת יסוד; כמעט לא קורה שהמתח בחבל שווה בדיוק למתח בסלינג שמחזיק את הנפילה. אולי החבל נושא רק מחצית ממתח הסלינג? (אם הוא בדיוק מקופל ל- 2), ואולי פי כמה ממנו? (בעגינה עם חלוקת מתח). ברור שאין זהות בין שני המתחים, וגם רעיון המדד הזה אין לו כל בסיס. | ||
| + | |||
| + | לסיכום, אם ברשותך לולאה שמחזיקה 2,200 ק"ג, אין סיבה שלא תשתמש בה, בין אם היא מסוג SA או לא. אבל להתייחס ברצינות ליתרונות, כביכול, של רצועות SA, או להוציא עליהן מחיר יותר גבוה – לא מומלץ. | ||
| + | |||
| + | אבל ישנם בני-אדם, כולל חלק מהמטפסים, שאוהבים 'פטנטים' ונהנים מכל חידוש לשם החידוש עצמו. להם זה כן מומלץ. | ||
| + | |||
| + | ==קריאה נוספת== | ||
| + | * [[סקרימרים]] | ||
| + | * [[מקדם נפילה]] | ||
| + | * [[כוח בלימה]] | ||
| + | * [[כוחות בבלימת נפילה]] | ||
| + | * [[דינאמיקה של נפילות]] | ||
| + | |||
| + | ---- | ||
| + | '''המשך [[15. קשרים חד-כוונים|לפרק הבא...]]''' | ||
| + | |||
| + | '''חזור [[על חבלים וקשרים#תוכן העניינים:|לתוכן העניינים...]]''' | ||
---- | ---- | ||
תרמו לדף זה: [[אנדריאה ענתי]], [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | תרמו לדף זה: [[אנדריאה ענתי]], [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | ||
[[קטגוריה:ציוד]] [[קטגוריה:מאמרים מתורגמים ומקוריים]] [[קטגוריה: טיפוס]] | [[קטגוריה:ציוד]] [[קטגוריה:מאמרים מתורגמים ומקוריים]] [[קטגוריה: טיפוס]] | ||
גרסה אחרונה מ־12:07, 8 בפברואר 2018
שאלה
בקטלוגים של ציוד טיפוס, חלק מהרצועות (הסלינגים) מסומנות ב- 'SA', והן יקרות מן השאר. מה מראה סימון זה? מה עדיפותם של סלינגים SA על פני סלינגים רגילים?
תשובה
עד לשנות ה- 70 של המאה העשרים היו בנמצא רק רצועות סלינג פתוחות. כל מטפס שהיה זקוק ללולאת סלינג, היה חותך רצועה באורך הדרוש וקושר אותה כלולאה (בקשר מים, כמובן). החל משנת 1979 התחילו להופיע לולאות רצועה תפורות באורכים שונים (sewn slings) המוכנות לשימוש כהארכות ו- quick-draws.
הסימון SA, שפירושו Shock Absorber, מתייחס לסוג מסויים של רצועות, מבין אלה התפורות ומוכנות כלולאות. בחוברות של חברת אדלריד מכנים אותן 'Shock Slings', שם שונה לאותו מוצר. בלולאות SA אלה, שלא כבלולאות סלינג רגילות, מצויים קיפולים אחדים (ציור 14.1) שהתפרים שלהם עשויים חלשים במתכוון; הם אמורים להיקרע במתח לא רב (גודל אופייני 240 ק"ג) כששאר התפרים והרצועה עצמה מסוגלים להחזיק מתח גדול מזה בהרבה (גודל אופייני 2,200 ק"ג), ומשמשים גיבוי טוב לתפרים החלשים. ניתן איפוא לראות רצועת SA כרצועה לא חזקה, אבל עם גיבוי טוב. ברור שרצועת SA משמשת כ- SA רק פעם אחת.
כוונת היצרן הייתה כפולה:
א. שחלק מאנרגית הנפילה תיספג ע"י תפרי ה-SA החלשים בעת קריעתם ורק החלק הנותר של אנרגית הנפילה יגיע לרצועה עצמה (ציור 14.2, לפי אדלריד). ב. שהמטפס ידע מתי לפסול את הרצועה (כלומר אחרי קריעתם של תפרי ה-SA החלשים). שני נימוקים אלה עשויים להישמע הגיוניים, אבל המחקרים האחרונים מראים שרעיון רצועת ה-SA נכשל בשתי המטרות האלה גם יחד, וכיום מומחי המועדונים השונים כבר אינם ממליצים על שימושן.
לפני שנפרט את הסיבות שהביאו לדחייתן של לולאות ה-SA, ומכיוון שהוזכר כאן המונח 'גיבוי', כדאי להקדיש כמה מלים למושג זה, ונשאל את השאלה הבאה: נניח שהתקנת עגינה כלשהי, ונניח שאינך שבע רצון ממנה לחלוטין ואתה מחליט להוסיף לה רצועה נוספת. מה הצורה היעילה ביותר להוספת אותה רצועה נוספת? התשובה לשאלה זו מהווה אחד הכללים הבסיסיים המקובלים לא רק בטיפוס אלא גם בימאות, בהפעלת עגורנים, ועוד: אם יש מספר רכיבים בעגינה, למען היעילות המרבית יש לחבר את כל הרכיבים במקביל ועם חלוקת מתח.
הגיבוי הוא ההיפך הגמור; הוא אופייני לאדם שאין לו ידע רב בקשירות, אבל הוא מאמין שחבילת הדואר שלו תגיע ליעודה בשלום רק אם יוסיף גיבוי של עוד חוט עם עוד קשר כושל, ועליו עוד חוט עם אותו קשר כושל, ועליו עוד אחד ליתר בטחון, וכל המרבה הרי זה משובח. התמצית של כל לימוד הקשרים ושימושם הנכון, ניתן לומר, היא התרחקות מירבית מגישה זו.
גיבוי צריך לתת אך ורק באותם המקרים בהם יודעים בדיוק מה עושים ולשם מה עושים זאת. הדוגמה הקלאסית לגיבוי מוצדק היא גיבוי לעגינת גלישה עבור כולם פרט לגולש האחרון: קורה לעתים שקבוצה צריכה לגלוש על עגינה מפוקפקת. זה יכול להיות, למשל, פיטון ישן נושן באלפים הצרפתיים, או מיתר של מצנח בסיני, או טבעת חלודה בדולומיטים. לא רוצים לסמוך עליה אבל גם לא רוצים להוסיף לה עגינה בטוחה ולהשאיר אותה שם (שהרי ציוד זה דבר יקר). במקרים אלה פותרים את הבעיה בצורה הבאה: מתקינים עגינה בטוחה וטובה, אך משאירים אותה רפה, רק לגיבוי. אחרי שכל הגולשים הכבדים גלשו על תרמיליהם וציודם, ונשאר רק הגולש האחרון, ניתן לראות את העגינה המפוקפקת כ-'בדוקה'. האחרון יכול אז לפרק את עגינת הגיבוי הטובה והבטוחה ולגלוש גם בלעדיה. זה מקרה של גיבוי שאינו פסול. אבל ככלל, עגינות עם גיבוי הן בלתי יעילות וכדאי להימנע מהן.
נניח למשל שברשותנו 40 רצועות דקיקות שכל אחת מסוגלת להחזיק עומס של 50 ק"ג, כך שאם נחבר את כולן במקביל, ועם חלוקת מתח, העגינה תחזיק 2,000 ק"ג. כדוגמה קיצונית לחוסר יעילות, נחשוב מה יקרה אם כל 40 הרצועות האלה תהיינה מחוברות במקביל, אבל לא עם חלוקת מתח אלא כך שכל אחת באורך שונה ובכל רגע רק אחת מהן מחזיקה את המתח כלו, והשאר הן רפות, רק לגיבוי. מה שיקרה זה פשוט מאוד: כל גוף שמשקלו עולה על 50 ק"ג יקרע את כל הרצועות האלה אחת אחרי השניה, ובתוך זמן קצר אין יותר עגינה.
ומה הנמשל ? אילו שיקול א' שמאחורי לולאות SA היה נכון, כל מטפס היה צריך לעגון תמיד על חוט דק ולהוסיף לו בצורה רפה, רק לגיבוי, רצועה תקנית וחזקה. בחוגי המטפסים אין נוהג כזה. קיימות אמנם קבוצות הנוהגות להתקין עגינה טובה, ולהוסיף לה אח"כ רצועה רפה לגיבוי על כל צרה שלא תבוא (זה נהוג בעיקר, משום מה, ביחידות אלפיניות צבאיות). המנהג נשאר כנראה מראשית המאה ה- 20, ורק כוח ההתמדה של מסורת, ולא שיקולים של יעילות, שומרים עדיין על מנהג בלתי הגיוני זה ההולך ונעלם עם השנים; אם כבר מוסיפים עוד רכיב לעגינה, למה שלא יהיה מהודק, וישא את חלקו בספיגת המתח?
נחשוב לרגע על תחרות במשיכת-חבל בין שתי קבוצות. מה אפשר לומר על הרעיון ה'מקורי' הבא: להורות לאחד הגברתנים שיחזיק את החבל ביד, אבל שלא ימשוך. שתפקידו יהיה רק כגיבוי למקרה שלשאר המשתתפים בקבוצתו ייגמר הכוח. זה נשמע רעיון אבסורדי הלא כן? אבל קל לראות שקיימת הקבלה מלאה: במקרה של נפילה, סלינג הגיבוי יהיה (בלתי) יעיל בדיוק כמו אותו משתתף הגיבוי, ובסה"כ גם רעיון זה לא פחות אבסורדי מהדוגמה של מושכי החבל. עד כאן בנושא הגיבוי, והמסר המסכם הוא ששיטת הגיבוי, ככלל, אינה יעילה וכדאי להימנע ממנה, חוץ מאותם המקרים בהם יודעים בדיוק מה עושים ולשם מה עושים זאת (למשל: גיבוי לעגינת גלישה, פרט לגולש האחרון).
ובנוגע לשאלה על לולאת SA: קיימת פלוגתא בין חברת אדלריד לבין חברת טרול. שתיהן בדקו אח הכוח הפועל בעת קריעתה של לולאת SA מסחרית, אבל כל אחת הגיעה למסקנה אחרת. התוצאות של חברת אדלריד, המוצגות כאן בציור 14.2, מראות שהכל נגמר במאית השניה ברצועה רגילה ובשתי מאיות השניה ברצועת SA. הכוח המרבי קטן בהרבה ברצועת SA וזה כביכול יתרונה. לא מצוין גובה הנפילה, מקדם הנפילה, סוג החבל, משקל הנופל, או כל נתון אחר שבעזרתו אפשר היה לשחזר ולאמת את הניסוי. זה קצת מפתיע מכיוון שחברת אדלריד גם משווקת את המוצר, ולכן היה צפוי דווקא שירצו להסיר כל חשד של 'צד מעונין' וימסרו כמה שיותר פרטים טכניים.
חברת טרול, לעומת זאת, מצאה שבנפילת UIAA סטנדרטית (כזכור: 80 ק"ג, 5 מ', 1.79 = ff, ראה ציור 9.1 בפרק על פסילה של חבל ההובלה), כחצי שניה (פי 50!) אחרי התחלת קריעתם של תפרי ה-SA החלשים, המערכת סופגת את המכה העיקרית (ציור 14.3), והכוח המופעל על רצועת ה-SA הוא כמעט אותו הכוח כמו בלי תפרי ה-SA.
וכמה זה 'כמעט'? ברור שהדבר תלוי בחומרת הנפילה, ועל מנת לברר נקודה זו המשיכה חברת טרול וביצעה ניסויים בנפילות מגבהים שונים. למען השלמות נבדקו על ידם נפילות בשני מקדמי נפילה: 1=f, ו 2=f (ציור 14.4).
תוצאות הניסויים האלה, המובאות כאן, מאשרות קודם כל את הכלל הידוע שהכוח המרבי, במקדם נפילה נתון, בלתי תלוי בגובה הנפילה. (קו-קוים בציור 14.4). כמו כן מבהירות תוצאות אלה שההבדל (בין הכוח בנפילה עם SA כמצוייר בקו רציף בציור 14.4, לבין הכוח בנפילה בלי SA כמצוייר בקו-קוים בציור 14.4) אינו גודל קבוע של 240 ק"ג (כוח קריעתם של התפרים החלשים) כי אם קטן מערך זה, מה שלא מפתיע כי אין מאזן כוחות אלא רק מאזן אנרגיות, ושהבדל זה ממש זניח בנפילות חמורות. אם כבר שיטת ה-SA הייתה יכולה לשנות משהו, היה זה בנפילות קלות, וברור שלא להן נועד החידוש שב-SA. הממצאים האלה פורסמו במאמר בשם 'A shocking tale' (משחק מלים בין 'סיפור על ספיגת מכה' לבין 'סיפור מזעזע'), והמסקנות היו חד-משמעיות: אין טעם בתפרי ה- SA החלשים, ואין תועלת של ממש בספיגת חלק מאנרגית הנפילה על ידם.
אשר לשיקול השני שמאחורי שיטת ה-SA (שהמטפס ידע מתי לפסול את הרצועה): גם בזה, מסתבר, קריעתם או אי-קריעתם של תפרי ה-SA החלשים אינה מראה הרבה. ראשית, האם קיים כלל שיש לפסול רצועה רק אם היא נשאה פעם אחת מתח של 240 ק"ג? אין כלל כזה. ומצד שני יתכן מקרה, למשל, שבו תפרי ה-SA החלשים כמעט גמרו את חייהם, ונפילה קלה יחסית קורעת אותם. מטפס ממושמע נמצא אז פוסל, שלא לצורך, רצועה שהיא בעצם כמעט חדשה ובהחלט ראויה לשימוש נוסף. גם שיקול זה, לכן, חסר טעם.
היה עוד ניסיון נואש להצדיק את לולאות ה-SA בנימוק עקיף: כל מטפס יודע כמה קשה לאמוד את חומרתן של כל הנפילות שעברו על חבל הובלה ולהעריך את מצבו של החבל. הנה, אמרו המצדדים, לולאות ה-SA יכולות לשמש מדד לכך שהחבל מעולם לא ספג כוח העולה על 240 ק"ג. יש לקוות שכל מטפס רואה מיד עד כמה טענה זו מגוחכת. ראשית כל, לא רק הכוח הרגעי קובע לגבי חבל, אלא גם משך הזמן שכוח זה פועל. שנית, מטפס אינו יודע מראש על איזו מעגינותיו תהיה נפילה (עם לולאת SA או עם לולאה רגילה) ולכן המדד הזה ממילא יורד מהפרק. רק מטפס אשר השתמש אך ורק בלולאות SA בכל עגינותיו, בכל העוגנים של כל הפיצ'ים בהיסטוריה של החבל, צריך לחשוב צעד אחד הלאה ולראות שגם עבורו הטענה חסרת יסוד; כמעט לא קורה שהמתח בחבל שווה בדיוק למתח בסלינג שמחזיק את הנפילה. אולי החבל נושא רק מחצית ממתח הסלינג? (אם הוא בדיוק מקופל ל- 2), ואולי פי כמה ממנו? (בעגינה עם חלוקת מתח). ברור שאין זהות בין שני המתחים, וגם רעיון המדד הזה אין לו כל בסיס.
לסיכום, אם ברשותך לולאה שמחזיקה 2,200 ק"ג, אין סיבה שלא תשתמש בה, בין אם היא מסוג SA או לא. אבל להתייחס ברצינות ליתרונות, כביכול, של רצועות SA, או להוציא עליהן מחיר יותר גבוה – לא מומלץ.
אבל ישנם בני-אדם, כולל חלק מהמטפסים, שאוהבים 'פטנטים' ונהנים מכל חידוש לשם החידוש עצמו. להם זה כן מומלץ.
קריאה נוספת
המשך לפרק הבא...
חזור לתוכן העניינים...
תרמו לדף זה: אנדריאה ענתי, מיכה יניב ואחרים...
