הבדלים בין גרסאות בדף "אנדרקלינג"
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''אנדרקלינג''' (באנגלית: undercling) היא אחיזה תחתית. [[אחיזות]] כאלה הן פשוט מדפים או אחיזות הפונות כלפי מטה. מאחיזות כאלה קל להתעלם, הן אינן אינטואיטיביות אך הן יעילות מאד ולעיתים קרובות חיוניות לטיפוס של מסלול. מעניין לציין, שבעוד שאחיזות רגילות טובות יותר כאשר המשיכה עליהן באה מלמטה, וככל שעולים, והמשיכה הופכת יותר ויותר החוצה, הן פחות יעילות, הרי שבאחיזות תחתיות המצב הפוך. האחיזה אינה טובה כאשר המטפס מגיע מתחתיה, וככל שהוא מתרומם גבוה יותר, היא הופכת יותר יעילה. | '''אנדרקלינג''' (באנגלית: undercling) היא אחיזה תחתית. [[אחיזות]] כאלה הן פשוט מדפים או אחיזות הפונות כלפי מטה. מאחיזות כאלה קל להתעלם, הן אינן אינטואיטיביות אך הן יעילות מאד ולעיתים קרובות חיוניות לטיפוס של מסלול. מעניין לציין, שבעוד שאחיזות רגילות טובות יותר כאשר המשיכה עליהן באה מלמטה, וככל שעולים, והמשיכה הופכת יותר ויותר החוצה, הן פחות יעילות, הרי שבאחיזות תחתיות המצב הפוך. האחיזה אינה טובה כאשר המטפס מגיע מתחתיה, וככל שהוא מתרומם גבוה יותר, היא הופכת יותר יעילה. | ||
| − | בתנאים אידיאליים, ניתן להגיע מאחיזה תחתית טובה עד למרחק שהוא כמעט אורך הגוף של המטפס (מוטת הידיים שלו). במילים אחרות, אפשר לדלג על קטע ארוך של קיר, שאין עליו אחיזות כלל. אבל זה דורש לא מעט כוח. כדי להשתמש בצורה הטובה ביותר באחיזה תחתית, צריך להתעלם זמנית מתחושת חוסר הביטחון הנובעת מכך שאין אחיזה טובה לידיים כל עוד האחיזה גבוהה מדי, | + | בתנאים אידיאליים, ניתן להגיע מאחיזה תחתית טובה עד למרחק שהוא כמעט אורך הגוף של המטפס (מוטת הידיים שלו). במילים אחרות, אפשר לדלג על קטע ארוך של קיר, שאין עליו אחיזות כלל. אבל זה דורש לא מעט כוח. כדי להשתמש בצורה הטובה ביותר באחיזה תחתית, צריך להתעלם זמנית מתחושת חוסר הביטחון הנובעת מכך שאין אחיזה טובה לידיים כל עוד האחיזה גבוהה מדי, ו[[עבודת רגליים|להעלות את הרגליים]] במהירות לאחיזות רגליים גבוהות יותר, ומיד היציבה הופכת נוחה ובטוחה יותר. |
גרסה מ־04:21, 21 בדצמבר 2008
אנדרקלינג (באנגלית: undercling) היא אחיזה תחתית. אחיזות כאלה הן פשוט מדפים או אחיזות הפונות כלפי מטה. מאחיזות כאלה קל להתעלם, הן אינן אינטואיטיביות אך הן יעילות מאד ולעיתים קרובות חיוניות לטיפוס של מסלול. מעניין לציין, שבעוד שאחיזות רגילות טובות יותר כאשר המשיכה עליהן באה מלמטה, וככל שעולים, והמשיכה הופכת יותר ויותר החוצה, הן פחות יעילות, הרי שבאחיזות תחתיות המצב הפוך. האחיזה אינה טובה כאשר המטפס מגיע מתחתיה, וככל שהוא מתרומם גבוה יותר, היא הופכת יותר יעילה.
בתנאים אידיאליים, ניתן להגיע מאחיזה תחתית טובה עד למרחק שהוא כמעט אורך הגוף של המטפס (מוטת הידיים שלו). במילים אחרות, אפשר לדלג על קטע ארוך של קיר, שאין עליו אחיזות כלל. אבל זה דורש לא מעט כוח. כדי להשתמש בצורה הטובה ביותר באחיזה תחתית, צריך להתעלם זמנית מתחושת חוסר הביטחון הנובעת מכך שאין אחיזה טובה לידיים כל עוד האחיזה גבוהה מדי, ולהעלות את הרגליים במהירות לאחיזות רגליים גבוהות יותר, ומיד היציבה הופכת נוחה ובטוחה יותר.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
