הצגת המקור של הדף "8. גלישה משני פיטונים קבועים"

[[תמונה: 8.1.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 8.1]]



==שאלה==
כאשר מעונינים לגלוש ממקום שכבר קיימת בו עגינה קבועה, נניח שני [[פיטונים]], מה הצורה המומלצת לקשירת חבל, אם רוצים להימנע מלהשאיר במקום ציוד יקר?
==תשובה==
שני דברים שהם זולים במחירם וקלים במשקלם, וראוי היה שתמיד יימצאו אצל מטפסים וגולשים, הם: חבל דק וקצר (6 - 8 מ"מ, באורך של 2 - 3 מטרים), וטבעת גלישה (מיילון). כחבל דק יכול לשמש גם מיתר של מצנח, או אחד העיקרים הפנימיים של חבל גלישה, שאז על פי רוב זה בא מעודפים ושיירים (כלומר... בחינם). טבעת גלישה אמנם עולה כסף מה, אבל מחירה בודאי פחות מהבלאי שנגרם לחבל כשמושכים אותו (בתום הגלישה) דרך חוריהם הקטנים של שני פיטונים, ואין לכנות אביזרים אלה 'ציוד יקר' כפי שמופיע בשאלה.

הסידור המומלץ לעגינה בשני פיטונים קבועים הוא הסידור הידוע והמוכר לכל, סידור 'חלוקת מתח' שבו שני החבלים שבאים מכל פיטון מושחלים בטבעת מכוונים הפוכים (ציור 8.1).

ישנן כמה נקודות הקשורות לנושא זה אשר כדאי לתת עליהן את הדעת:

1. אם המצוק קצר ממחצית אורך החבל, אין שום צורך לתלות את החבל בדיוק באמצעו. הרבה יותר מהיר, אלגנטי, ושומר על החבל, לשלשל מטה רק אורך חבל כדרוש. בתום הגלישה אפשר אז למשוך את הקצה השני (הארוך יותר), לקצר בזה את תהליך משיכת החבל, ולהקטין בזה את שפשופו ואת גירודו המזיקים.

2. לפעמים מעונינים 'לקבוע את החבל' ע"י קשירה, כדי שכל הגולשים פרט לאחרון יגלשו על חבל יחיד כשהקצה השני משמש לאבטוח (Belay). לסידור זה יש להעביר תחילה את החבל כפי שמתואר בציור 8.1, אח"כ לעשות לולאת שמינית על החבל (בצד שנועד לגלישה) בסמוך לטבעת הגלישה, ולקבוע קצה זה בעזרת טבעת כפי שמתואר בציור 8.2. את לולאת השמינית ואת הטבעת יסיר אחרון הגולשים לפני גלישתו.
<div align=center>
<div><ul> 
<li style="display: inline-block;"> [[תמונה: 8.2.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 8.2]] </li>
<li style="display: inline-block;"> [[תמונה: 8.3.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 8.3]] </li>
</ul></div>
<div align=right>


3. לנוחיות ולחיסכון בזמן, כשמדובר על יותר מ- 2 או 3 גולשים, כדאי לקבוע גם את הקצה השני באורך הנכון; אפשר לחבר לולאה לאותה טבעת של החבל הראשון, כשעודף החבל שבין שתי הלולאות נאסף למעלה (ולא משתלשל) כדי שלא יפריע לגולשים.

4. אבל המטפס הישראלי המצוי אינו נוהג לשאת אתו תמיד חבל קצר וטבעת גלישה. עליו להעביר את החבל דרך שני הפיטונים כמתואר בציור 8.3, וזה דבר שאינו בריא לחבל. כדי לקבוע את החבל במקרה זה, יש העושים שתי לולאות פרפר ומחברים אותן זו לזו בטבעת (ציור 8.4) אבל גם בסידור זה החופש הרב בחבל גורם לשחיקה מיותרת ובלתי נעימה. עקרונית, על לולאת השמינית שבציור 8.4 אפשר היה גם לוותר, אבל זה היה גורם לעוד יותר חופש בחבל, ולכן לעוד יותר שחיקה בחבל. אלטרנטיבה דומה ופשוטה יותר נעשית בעזרת קשר אורגים (או קשר הצלה, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים) כמתואר בציור 8.5.
<div align=center>
<div><ul> 
<li style="display: inline-block;"> [[תמונה: 8.4.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 8.4]] </li>
<li style="display: inline-block;"> [[תמונה: 8.5.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 8.5]] </li>
</ul></div>
<div align=right>


5) שני הסידורים המתוארים בציורים 8.4 ו- 8.5 סובלים מחסרון מסוים: לעתים קרובות החור של הפיטון אינו מעוגל וחלק, אלא בעל פינות חדות ומחוספסות והחבל עשוי להשתפשף באותו המקום. קורה לעתים, בעיקר אצל מתחילים, שחייבים לפסול חבל טוב רק בשביל סנטימטר אחד משופשף; מטפס מנוסה צריך לדעת איך להימנע מתופעה זו, והסידור הבא יותר מניח את הדעת:

[[תמונה: 8.6.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 8.6]]
התחל מהמצב המתואר בציור 8.3. מכאן עשה לולאת שמינית רפה (לא מהודקת) בקטע החבל שבין שני הפיטונים, והדק אותה ע"י החזקת הקשר ביד אחת ומשיכת החבלים ביד השניה (ציור 8.6). הקשר עצמו יינעל עכשיו בחור של הפיטון וישמש כעיגון (ציור 8.7). סידור פשוט ומהיר, שבו אין חשש שהחבל ישתפשף בנקודת המגע עם הפיטון. סידור זה ִהנו בעל עדיפות על הסידורים המוצגים לעיל בציורים 8.4 ו- 8.5, לא רק בפשטותו ובבטיחותו, אלא גם באי- תלותו באביזרי ציוד נוספים.

את הפיטון השני (הבלחי מנוצל, הימני בציור 8.7) ניתן לנצל הן ע"י נעילה דומה מימין לפיטון הימני, והן ע"י נעילה דומה משמאל לפיטון הימני. באפשרות השניה, כמובן, יש לעשות עוד קשר אורגים מתחת לפיטונים בדומה לסידור המתואר בציור 8.5.

6) מטפס בלתי מנוסה עלול לחשוב שאין הבדל בין שני הקצוות של החבל, ויבחר באופן אקראי באחד הקצוות להיות הקצר מבין השנים, כלומר זה שעליו יגלשו. אבל גם בענין זה לא כדאי להשאיר את הבחירה ליד המקרה; מיד עם ההגעה למקום, כדאי לאמוד מאיזה כיוון עתיד להימשך הקצה (הארוך) של החבל בתום הגלישה, ולבחור את הכוונים כך שהחיכוך בזמן משיכת החבל יהיה קטן ככל האפשר. לא כמו בציור 8.8, למשל, אלא כמו בציור 8.9.

[[תמונה: 8.7.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 8.7]]

<div align=center>
<div><ul> 
<li style="display: inline-block;"> [[תמונה: 8.8.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 8.8]] </li>
<li style="display: inline-block;"> [[תמונה: 8.9.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 8.9]] </li>
</ul></div>
<div align=right>

[[תמונה: 8.10.jpg|שמאל|ממוזער| 120px |ציור 8.10]]

7) ולבסוף אפשר לשאול איך כדאי לקשור את החבל לשני פיטונים קבועים (או לשתי טבעות עגולות) כדי לגלוש על חבל יחיד, כשאין בעיות של השארת ציוד. אלה נסיבות מאוד שכיחות, אגב, ולא רק באתרים כמו נחל כסלון או מצבות קדומים, אלא גם, למשל, בשפת המצוק של הוורדון. רואים באתרים האלה אילתורים כל כך חסרי הגיון, כל כך מסובכים וכל כך בלתי בטיחותיים שלא ברור איך מטפסי-הרים מסוגלים לחשוב על סידורים כל כך בלתי הגיוניים. מה שמומלץ לעשות במקרה זה הוא לקשור את החבל לאחת הטבעות בקשר הצלה, ללא אבטוח, ואז לקשור את הסרח לטבעת השניה (ציור 8.10); פשוט, הלא כן?

כל הנקודות האלה עלולות להיראות, לכאורה, כבלתי חשובות, ותמיד אפשר למצוא מי שיאמר: 'עובדה שאפשר להסתדר גם בלעדיהן'. אבל, בסופו של דבר, סגנון בטיפוס הוא כמו סגנון בכל שטח אחר בחיים: בנוי בעיקר מנקודות שעל פי רוב אפשר להסתדר גם בלעדיהן. מה שמיוחד לטיפוס הוא שההבדל בין מטפס מנוסה ובעל סגנון לבין מטפס מרושל ובלתי מקפיד, עלול להתבטא לא רק באורך החיים של החבל, אלא גם באורך החיים של המטפס עצמו.

ונא לזכור: טעות קטנה בטיפוס - אולי זה כואב, אבל טעות קטנה בגלישה - זה אפילו כבר לא כואב!
----
'''חזור [[9. פסילה של חבל הובלה|לפרק הבא...]]'''

'''חזור [[על חבלים וקשרים#תוכן העניינים:|לתוכן העניינים...]]'''
----
תרמו לדף זה: [[אנדריאה ענתי]], [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים...
[[קטגוריה:ציוד]] [[קטגוריה:מאמרים מתורגמים ומקוריים]] [[קטגוריה: טיפוס]]