אם גלשתי על חבל כפול, האם עדיף למשוך את הצד שקרוב לסלע או את הרחוק, ולמה?

מתוך Climbing_Encyclopedia
גרסה מ־03:00, 6 בדצמבר 2018 מאת מיכה יניב (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חבל מוכן לגולש אחרון על רצועה: החבלים קשורים בקשר בוהן כפול. הקשר, שהוא הצד שמושכים, צריך להיות בצד ה״פנימי״ כלומר - שקרוב יותר לסלע
תחנה עם בולט תחתון עם אוזן אפקית, ככה שהטבעת המולחמת ניצבת למישור של הסלע
תחנה עם בולט תחתון עם אוזן אנכית (רגילה), ושתי טבעות מולחמות, ככה שהטבעת התחתונה ניצבת למישור של הסלע

השאלה המלאה, כפי שהופיעה בפייסבוק: אם גלשתי על חבל כפול, מה עדיף למשוך את הצד שקרוב לסלע או הרחוק ולמה? (ברור שכדי להוריד את הסיכוי שיתקע אבל למה הסיכוי יורד בצורת משיכה מסויימת ביחס לשניה).

שאלה מצויינת, וגם אם היא נוסחה במקור בהקשר של גלישה ממסלולי מולטי-פיץ' מבולטים, יש בה עניין גם למטפסי טראד, וגם לטיפוס ספורטיבי ואלפיני, גלישה אחת בלבד, גלישות מרובות ואפילו לקניונינג. בקיצור - לכל מי שגולש וצריך למשוך את חבל אחרי הגלישה.

ובכן, התשובה הפשוטה היא, שתמיד מומלץ למשוך את החבל בצד שקרוב לסלע. הסיבה היא, שאם נקודת המשיכה קרובה למצוק, משיכה בצד החיצוני של החבל עשוייה ללחוץ את הטבעת של התחנה אל הסלע, ובכך ״לצבוט״ את הצד השני של החבל ולהפריע למשיכה (גם קצת להגדיל את השחיקה של החבל, אבל זה פחות משמעותי). משיכה מהצד הקרוב לקיר מרחיקה את הטבעת מהקיר ומקשה פחות על המשיכה - אז כנראה שזה עדיף.

למעשה - זה הופך להיות שיקול רק בתחנות שלא תוכננו מתוך חשיבה על השיקול הזה. למשל. אם גולשים על מיילון שעובר בבולט רגיל - כזה שיש לו אוזן אנכית. ברור שבולט כזה לא תוכנן לגלישה, וקיבלנו שהמיילון נמצא במנח הרגיל שלו מקביל למישור של הסלע.

מקרה נפוץ נוסף הוא המקרה של רצועה סביב בולדר, מעל לשפת המצוק. גם כאן - הרצועה ״תשכב״ על הסלע. הוספה של מיילון או טבעת תסובב את החיבור של החבל ב-90°. היא גם תוריד את כמות החיכוך וגם זה יקל על המשיכה, כמנובן, אבל זה נושא אחר...

אם הטבעת שעל הבולט מקבילה למישור של הסלע, היא מפרידה בין חלק ״עליון״ של חבל וחלק ״תחתון״, זה אומר שיש צד אחד של החבל שיותר קרוב לקיר, וצד אחד שיותר רחוק מהקיר. כמובן, שאם הטבעת שעל התחנה ניצבת למישור של הסלע היא תפריד בין צד ימין וצד שמאל, ואין צד פנימי או חיצוני, ואז אין את השאלה הזו בכלל. למעשה - ככה צריכה להיות התחנה, כלומר - שהטבעת התחתונה תהיה ניצבת למישור של הסלע, ולא מקבילה. אז בתחנות מוכנות - זה בדרך כלל כבר יהיה מסודר, אבל לא תמיד, ובוודאי שלא בהכרח בתחנות שהורכבו מאזניים ומיילונים או שרשראות.

העניין עם הבולטים עם הטבעת הם הגיוניים במסלולי טיפוס, כי למעשה - אנחנו מתכננים להגיע לתחנה ואז להקליפ אליה טבעת (של זנב פרה, נניח). אז ברור שאם התחנה היא של בולט אחד עם טבעת (כמו התמונה הראשונה ששמתי) זה הגיוני שהטבעת שנוסיף - היא תהייה ניצבת לקיר, ואז קל לאבטח עם קשר איטלקי, נניח, או עם מכשיר ננעלת אוטומטית, כי החבלים לא יכולים להיתקע בין הטבעת ובין הקיר...

כמובן ששוב חזרנו לתחנות בטיפוס, אבל מה קורה כשגולשים מהמסלול? אז הדרישה היא ב-90° ביחס למקרה של איבטוח מהתחנה בטיפוס.

יש גם תחנות גלישה שבהן יש בולט תחתון רגיל (או רק בולט אחד - מאסיבי), שעוברת בו טבעת. בולטים כאלו, כאמור, מיועדים להתחברות עם זנב פרה ולאיבטוח מלמעלה עם קשר איטלקי, למשל או עם אמצעי חיכוך ננעל אוטומטית.

טוב, יש המון סוגי בולטים (כימיים, מכאניים, שקודחים בעצמם) והמון סוגי תחנות (סתם שני בולטים, עם שרשרת, תחנות אמריקאיות) וסגנונות לבנות תחנת גלישה. אי אפשר (וגם אין מה) להביא תמונות או הסבר על כל תחנה בנפרד. מה שחשוב הוא העקרון, וזה מה שניסינו להסביר כאן.

אני מקווה שהעניין כבר ברור, אבל ליתר ביטחון, צירפתי תמונה נוספת, שאולי תדגים הכי טוב את ההבדל במנח של הטבעת המולחמת התחתונה בשלשה מקרים:

כאן ניתן לראות את העניין של הזווית:
1. בולט עם אוזן אפקית, ולכן הטבעת ניצבת למישור הסלע
2. בולט עם אוזן אנכית, ולכן הטבעת מקבילה לסלע
3. בולט עם שתי טבעות, ולכן, למרות שהאוזן אנכית, הטבעת התחתונה מסובבת פעמיים וניצבת למישור הסלע

רק לשם השלמות, נזכיר עוד נקודה, שלמעשה הוזכרה כבר באופן מרומז. מאיפה מושכים? אם אפשר למשוך רחוק מהמצוק - הבעייה כמעט נעלמת. זה אמנם יוסיף קצת חיכוך אם מושכים את הצד הלא נכון, אבל זה לא יתקע את החבל. בכל מקרה - להתרחק מהמצוק זו לא אופציה על מסלול מולטי פיץ׳, בדרך כלל. וגם בקניונינג זה לא תמיד אפשרי.

קריאה נוספת


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...