עיקרון החוליה החלשה
עיקרון החוליה החלשה הוא עיקרון באימון שמתמקד במציאת היכולת שמגבילה ביותר אתהביצועים הכלליים ושיפור של יכולת זו. העיקראון הזה משמעותי במיוחד באימון בסוגי ספורט בהם הביצועים מושפעים ממספר רב של גורמים. בטיפוס, למשל, משפיעים על היכולת גורמים רבים. ניתן לחלק אותם למספר קבוצות:
- גורמים פיזיים: כוח מתפרץ, כוח-סיבולת, סיבולת שריר, כוח אצבעות וכוח אחיזה וגם טונוס בפלג הגוף העליון ובשרירי הליבה, יציבה וגמישות.
- גורמים מנטאליים: ריכוז, יכולות אנאליטיות, תפיסה מרחבית, בטחון עצמי, דמיון וזיכרון לטווח קצר וארוך.
- תכונות המשלבות בין שני ההיבטים הללו: שיווי משקל, דיוק בתנועה, מודעות גופנית ותחושה קינסטאטית, קואורדינציה, הישגיות ושליטה בפחד.
עיקרון החוליה החלשה טוען שיש גורם אחד, שבו המטפס חלש יותר והוא זה שמגביל אותו ברמת הטיפוס. המשמעות העמוקה יותר של הטענה היא, שאם המטפס יתאמן לשיפור של תכונה אחרת, זה לא יביא לשיפור ביכולת הכללית (או יביא לשיפור מזערי). אימון יעיל (שיביא לתוצאות מירביות בזמן מזערי) יהיה כזה שיעבוד בכל רגע נתון על התעונה החלשה ביותר של המטפס.
מרבית המטפסים יטענו שהם חלשים מדי כדי לטפס מסלול קשה. זה לא נכון ברוב המקרים. הראיה היא, שאימון כוח מביא לעליה ברמת הטיפוס בהתחלה, אבל מגיע לישורת מהר מאוד.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
