הבדלים בין גרסאות בדף "סגנונות בטיפוס"

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מ (החלפת טקסט - קטגוריה:כללי ל־'')
שורה 39: שורה 39:
 
----
 
----
 
תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]], רועי ברמן ואחרים...
 
תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]], רועי ברמן ואחרים...
[[קטגוריה:הגדרות]][[קטגוריה:טיפוס]][[קטגוריה:טיפוס הרים]][[קטגוריה:טיפוס סלע]][[קטגוריה:טיפוס ספורטיבי]][[קטגוריה:טיפוס מלאכותי]]
+
[[קטגוריה:הגדרות]][[קטגוריה:טיפוס]][[קטגוריה:טיפוס הרים]][[קטגוריה:טיפוס סלע]][[קטגוריה:טיפוס ספורטיבי]][[קטגוריה:טיפוס מלאכותי]][[קטגוריה: מאמרים_מתורגמים_ומקוריים]]

גרסה מ־14:19, 24 בפברואר 2011

דף זה מרכז הגדרות של כל הסגנונות לאיבטוח בטיפוס ואופי של טיפוס.

טיפוס סלע וטיפוס ספורטיבי

טופ-רופ

עגינה מלמעלה. שיטת אבטוח נהוגה באימונים בלבד, במקומות שבהם יש גישה קלה לראש המצוק.

פסאודו

שיטה המשמשת לתרגול הובלה. המוביל גורר אחריו חבל הובלה, אבל הוא מאובטח בטופ-רופ על המסלול. טיפוס בפסאודו מאפשר למוביל "ליפול" על כל העגינות שלו ולבדוק אותן.

אייד

טיפוס מלאכותי (aid climbing) הוא טיפוס המתבסס על ציוד יותר מאשר על הסלע. בטיפוס מלאכותי מובילים על העגינות עצמן בעזרת סולמות, הוקים וציוד ייעודי לכך.

מכיוון שאין בטיפוס מלאכותי עניין של קושי אלא בעיקר של טיב העגינות, הדירוג של מסלולי אייד מתייחס בעיקר לסיכון שבטיפוס המסלול.

הובלה

טיפוס של הראשון בצוות, שבו הוא (המוביל) מכניס צ'וקים בתקוה שיחזיקו נפילת הובלה, ומעביר דרכם את חבל הביליי. במקרה של נפילת המוביל, המאבטח אמור "לנעול" את החבל באמצעי חיכוך, והמוביל נשאר תלוי על העגינה הקרובה ביותר (האחרונה) מתחתיו. בד"כ זה כואב פחות מאשר ליפול עד לרגלי המצוק. קיימות מספר שיטות הובלה: בחבל יחיד, כפול, בסולו (ללא מאבטח) וכו'.

הובלה טבעית

הובלה על אבני עיגון. נקראת גם טראד, קיצור של traditional.

הובלה ספורטיבית

הובלה על בולטים.

און-סייט

to on sight - לטפס מסלול בנסיון הראשון, ללא נפילות וללא אינפורמציה קודמת על המסלול (בלי לראות מישהו מנסה אותו ובלי לקבל טיפים על הסיקוונס).

פלאש

to flash - לטפס מסלול בניסיון ראשון, ללא נפילות, עם מידע קודם על המסלול, על האחיזות וכו'. מידע כזה יכול להיות מסיפורים, טופו או צפיה במטפסים אחרים מטפסים על אותו מסלול.

רד-פוינט

to redpoint - להצליח לטפס מסלול ללא נפילות או מנוחות, אבל לא בנסיון ראשון. בארץ מוכר ביטוי נוסף: "לחבר את הצעדים". מקור הביטוי היה בכך שסימנו נקודה אדומה ליד כל בולט שהמטפס הצליח לעבור בלי ליפול, וכשהצליח את כל המסלול הוא סימן את כל הבולטים באדום (he red-pointed the route).

פינק-פוינט

to pinkpoint - להצליח לטפס את המסלול ללא נפילות או מנוחות, אבל עם כל העגינות ו/או הראנרים מוכנים במקום. זה רד-פוינט עם אדום בהיר...

טיפוס הרים

סגנון מצור

סגנון זה מתאים להרים גדולים, שדורשים יותר מיום-יומים לטפס. הרים כאלה מצריכים מספר מחנות ובעבר היה נהוג לתקוף בסגנון זה כל הר. על פי שיטה זו, יש מחנה בסיס (basecamp) לרגלי ההר, וממנו יוצאים המטפסים ועוזריהם (שרפות, למשל) להקים מחנות נוספים במעלה המסלול. בדרך כלל גם משתמשים בחבל קבוע (fixed line) בקטעים טכניים או לאורך כל המסלול. שיטה זו, שיש בה עליות וירידות בגובה, גם מאפשרת התאקלמות הדרגתית, שהיא חיונית בהרים גבוהים. וריאציה של סגנון זה נהוג גם כיום במשלחות מסחריות להרים של 7000מ' או גבוהים יותר. המשלחות הן גדולות, מרובות אנשים וציוד, ודורשות זמן רב. משך הזמן, בתורו, דורש כמות גדולה של אוכל וציוד: אוהלים, מזרונים וכל הציוד הדרוש להקמת מספר מחנות, וכמות גדולה של סבלים לשינוע הציוד.

סגנון אלפיני

התיאור המדוייק ביותר לסגנון אלפיני הוא "קל ומהיר" (fast and light). על פי גישה זו מטפסים עם מינימום ציוד, במינימום זמן. הכוונה היא לטפס רק עם מה שחייבים כדי לשרוד וכדי שהציוד המיותר לא יאיט את קצב ההתקדמות. סגנון זה דורש מחוייבות, ידע ונסיון, כושר גופני מעולה ונכונות ללכת "עד הסוף".

לקריאה נוספת


תרמו לדף זה: מיכה יניב, רועי ברמן ואחרים...