מקובל שגלישה עם אמצעי חיכוך גבוה יותר בטיחותית, והרבה יותר נוחה לפתרון תקלות. למה, אם כן, עדיין משתמשים בשיטה של גלישה עם אמצעי חיכוך נמוך?
שאלה מצויינת, לפחות מבחינה זו שיש עליה הרבה ויכוחים, ודעות רבות. כרגיל, קודם כל הסבר, ואחר כך - תשובה.
אזהרה, התשובה מכילה פרטים רבים, ולא תהיה פסקנית, אלא תנסה להאיר כמה פנים של הנושא, ובסוף - כל אחד יצטרך להחליט בעצמו.
סקירה קצרה של שיטות גלישה
יש כמה שיטות לגלישה בעזרת חבל. שתיים ללא רתמה בכלל, ולא נוחות בכלל: גלישת גוף וגלישת גוף על מדרון לא תלול.
לגלישה עם רתמה מקובל שאפשר לחבר את אמצעי החיכוך בשתי צורות:
- אמצעי חיכוך נמוך - אמצעי החיכוך מחובר לרתמה ואמצעי אבטחה עצמית מעליו.
בשיטה זו אמצעי החיכוך מחובר ישירות לרתמה והפרוסיק (או כל אמצעי אבטחה עצמית אחר), נמצא מעל לאמצעי החיכוך. זו השיטה הנפוצה ביותר, והיא נחשבת מעט פחות בטוחה, אבל נוחה יותר לרוב המשתמשים.
בעיה אחת, בטיחותית, בשיטה זו, היא שבמקרה של בהלה, הגולש עלול לעזוב את אמצעי החיכוך ולתפוס את הפרוסיק, ובכך למנוע את הנעילה שלו.
- אמצעי חיכוך גבוה - אמצעי החיכוך מחובר בעזרת הארכה לרתמה ואמצעי אבטחה עצמית מתחתיו.
בשיטה זו אמצעי החיכוך מחובר לרתמה עם הארכה (ראנר, רצועה זנב פרה וכו') כך שהוא נמצא בגובה העיניים, בערך. הפרוסיק, (שוב, או כל אמצעי גיבוי) מחובר מתחת לאמצעי החיכוך. בשיטה זו, במקרה של בהלה, אם הגולש מחזיק את הפרוסיק, הוא גם מחזיק את החבל שמתחת לאמצעי החיכוך, ונועל אותו.
חשוב מאד בשיטה זו להקפיד שהפרוסיק יהיה קצר. אם הוא לא קצר מספיק, אמצעי החיכוך עשוי לדחוף אותו על החבל והוא לא יוכל להינעל, וממילא, גם לא יוכל לשמש כאבטחה עצמית. יש המחברים את הפרוסיק ללולאת הרגל של הרתמה כדי שיהיה עוד יותר נמוך. מאותה סיבה, כלומר, כדי שהפרוסיק יהיה נמוך, מתאים להשתמש בשיטה זו בפרוסיק צרפתי, שהוא קצר יותר מקשרי פרוסיק אחרים.
שיטה זו טובה לגלישה עם משקל כבד, לחילוצי הורדה. לפתרון תקלות באויר (מעבר קשר, למשל), יש מקרים בהם היא נוחה יותר, ואחרים, בהם היא נוחה פחות.
הבדלים בין השיטות
כל מקרה אפשר לנתח לאור שתי השיטות. בכוונתי רק להדגים שאין שיטה אולטימטיבית, שיש לה רק יתרונות על האחרת.
פתרון תקלה באוויר
בכל מקרה בו נדרשת עצירה על החבל, באמצעי חיכוך גבוה קל לעצור ולהמשיך על ידי שימוש בפרוסיק. יש פחות עומס על הפרוסיק
