מקובל שגלישה עם אמצעי חיכוך גבוה יותר בטיחותית, והרבה יותר נוחה לפתרון תקלות. למה, אם כן, עדיין משתמשים בשיטה של גלישה עם אמצעי חיכוך נמוך?

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שאלה מצויינת, לפחות מבחינה זו שיש עליה הרבה ויכוחים, ודעות רבות. כרגיל, קודם כל הסבר, ואחר כך - תשובה.

אבל אפילו לפני ההסבר - אזהרה: התשובה מכילה פרטים רבים, ואינה פסקנית, אלא תנסה להאיר כמה פנים של הנושא, ובסוף - כל אחד יצטרך להחליט בעצמו.

סקירה קצרה של שיטות גלישה

יש כמה שיטות לגלישה בעזרת חבל.

גלישות גוף - ללא רתמה

יש שתי טכניקות לגלישה ללא רתמה בכלל, והן לא נוחות בכלל: גלישת גוף וגלישת גוף על מדרון לא תלול.

לגלישה עם רתמה מקובל שאפשר לחבר את אמצעי החיכוך בשתי צורות:

אמצעי חיכוך נמוך

אמצעי חיכוך (במקרה זה - שמינית) ופרוסיק ארוך מעליו

אמצעי חיכוך נמוך - אמצעי החיכוך מחובר לרתמה ואמצעי אבטחה עצמית מעליו.

בשיטה זו אמצעי החיכוך מחובר ישירות לרתמה והפרוסיק (או כל אמצעי אבטחה עצמית אחר), נמצא מעל לאמצעי החיכוך. זו השיטה הנפוצה ביותר, והיא נחשבת מעט פחות בטוחה, אבל נוחה יותר לרוב המשתמשים.

בעיה אחת, בטיחותית, בשיטה זו, היא שבמקרה של בהלה, הגולש עלול לעזוב את אמצעי החיכוך ולתפוס את הפרוסיק, ובכך למנוע את הנעילה שלו.




אמצעי חיכוך גבוה

אמצעי חיכוך (שוב - שמינית) מחובר גבוה, עם הארכה, ופרוסיק קצר מתחתיו

אמצעי חיכוך גבוה - אמצעי החיכוך מחובר בעזרת הארכה לרתמה ואמצעי אבטחה עצמית מתחתיו.

בשיטה זו אמצעי החיכוך מחובר לרתמה עם הארכה (ראנר, רצועה זנב פרה וכו') כך שהוא נמצא בגובה העיניים, בערך. הפרוסיק, (שוב, או כל אמצעי גיבוי) מחובר מתחת לאמצעי החיכוך. בשיטה זו, במקרה של בהלה, אם הגולש מחזיק את הפרוסיק, הוא גם מחזיק את החבל שמתחת לאמצעי החיכוך, ונועל אותו.

חשוב מאד בשיטה זו להקפיד שהפרוסיק יהיה קצר. אם הוא לא קצר מספיק, אמצעי החיכוך עשוי לדחוף אותו על החבל והוא לא יוכל להינעל, וממילא, גם לא יוכל לשמש כאבטחה עצמית. יש המחברים את הפרוסיק ללולאת הרגל של הרתמה כדי שיהיה עוד יותר נמוך. מאותה סיבה, כלומר, כדי שהפרוסיק יהיה נמוך, מתאים להשתמש בשיטה זו בפרוסיק צרפתי, שהוא קצר יותר מקשרי פרוסיק אחרים.

שיטה זו טובה לגלישה עם משקל כבד, לחילוצי הורדה. לפתרון תקלות באויר, יש מקרים בהם היא נוחה יותר, ואחרים, בהם היא נוחה פחות. היא נחשבת יותר בטוחה, אבל רק אם מכוונים היטב את האורך של הפרוסיק, אחרת, היא מסוכנת.

מדריכי טיפוס והרים מכנים סוג זה של אבטחה לאמצעי החיכוך ״יד שלישית״. הרעיון הוא שכשצריך את שתי הידיים לעבודה מסויימת היד השלישית מחזיקה את החבל במקומן...

מקרים בהם יש הבדלים בין השיטות

כל מקרה אפשר לנתח לאור שתי השיטות. בכוונתי רק להדגים שאין שיטה אולטימטיבית, שיש לה רק יתרונות על האחרת.

עצירה באמצע גלישה

בכל מקרה בו נדרשת עצירה על החבל, באמצעי חיכוך גבוה קל לעצור ולהמשיך על ידי שימוש בפרוסיק. יש פחות עומס על הפרוסיק ולכן קל יותר להרפות את האחיזה שלו על החבל ולהעביר את העומס בחזרה לאמצעי החיכוך, כדי להמשיך בגלישה.

תקלות באוויר

במקרים של פתרון תקלות בהם נדרשת הסרה של אמצעי החיכוך מן החבל (כמו במעבר קשר, למשל), אמצעי חיכוך נמוך ייתן דרך פעולה קצרה יותר. כדי להסיר את אמצעי החיכוך, יש להתחבר מעליו, כלומר, נוסף לפחות שלב אחד לפתרון התקלה.

נעילת אמצעי חיכוך

לכאורה, כאן יש יתרון לשיטה של אמצעי חיכוך גבוה, כי הפרוסיק נועל, וזו אפשרות הבנויה אל תוך השיטה. אבל, ויש לשים לב לכך, העומס עובר אל הפרוסיק רק באופן חלקי, ושני חלקי המערכת (הפרוסיק וגם אמצעי החיכוך) עדיין בעומס. עם זאת, אמצעי החיכוך לא יכול לרדת מן החבל (סעיף קודם) אבל יכול לנוע לכיוון מטה על החבל, בלי שהפרוסיק יזוז. זו עשויה להוות בעיה.

אמצעי חיכוך על שפת מצוק

אמצעי חיכוך שאינם מחוברים לטבעת שעל הרתמה, כמו שטיכט בלי שרוך אבטחה, ATC שנקרע לו הכבל וכו', יכולים להתרחק מן הרתמה. זה אולי נשמע אזוטרי, אבל זה קורה לעיתים. אפשר לתאר מצב של מעבר שפת מצוק, שבו אמצעי החיכוך נתפס על שפת המצוק, והגולש ממשיך לרדת ומתרחק ממנו. כמות החיכוך נשארת זהה. במקרה כזה, אם הגולש לא שם לב, הוא עשוי להתרחק מאד משפת המצוק, ומאמצעי החיכוך שלו, כשיש למעשה פי שלושה! יותר חבל במערכת שלו מאשר הוא חושב. אם הוא גלש שליש מן הגובה, שחרור של אמצעי החיכוך משפת המצוק תגרום לנפילה ארוכה, עד הרצפה. מקרים כאלה לא יכולים לקרות באמצעי חיכוך נמוך.

והנה תחקיר שערכנו על מקרה כזה בדיוק, למי שלא מאמין שזה יכול לקרות.

קריאה נוספת

קישורים חיצוניים


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...