מערנות

מתוך Climbing_Encyclopedia
גרסה מ־22:14, 7 בנובמבר 2013 מאת Shmulik (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיפוס החוצה ממערה

מערנות (באנגלית caving) הינו תחום העוסק במערות. קיים בישראל מרכז לחקר מערות שעוסק בתחום הזה.

טכניקת גלישה

במערות משתמשים על פי רוב בטכניקת חבל יחיד (SRT - Single Rope Technique), בשונה מגלישות בנחלים שנעשות על חבל כפול, מעדיפים עבודה בחבל יחיד עקב הפשטות של העבודה בצורה זו, מבחינת כמות חבל ואין צורך בגולש אחרון.

לשם כניסה למערות עמוקות, גולשים על חבל יחיד. מקובל השימוש באמצעי חיכוך שמאפשרים ניתוק החבל בלי ניתוק מהרתמה כמו הסטופ, סולם ואמצעים דומים. המטרה היא להקטין את הסיכוי לאבד את אמצעי החיכוך בהתחברות והתנתקות.

ליציאה ממערות תלולות מטפסים על החבל, בדרך כלל בג'ומארים.

עגינות במערות

על פי רוב עגינות במערות הינם נטיפים, או בולטים.

במערות רטובות או לחות עדיף להשתמש בבולטים כימיים בגלל הקורוזיה והסלע החלש. אפשרות פחות טובה היא להשתמש בבולטים מפלדה בלתי מחלידה (נירוסטה).

במערות קרסטיות חשוב לשים לב בזמן קדיחת הבולטים ולהימנע מאיזורים שבהם יש כיסי אויר מרובים, או על קטעים לא מאסיביים של פגודות, נטיפים וכו'.

לסלע של הנטיפים יש אותו הרכב כימי כמו של גיר (קלציום קרבונט, [math]CaCo_3[/math]) אבל לא אותו מבנה גבישי. אותו קלציום קרבונט יכול ליצור שני מבנים גבישיים שונים, וכל מבנה כזה נקרא בשם אחר, וישׁ לו תכונות שונות. המינרל הבונה נטיפים נקרא אראגוניט והמבנה שלו חלש באופן משמעותי מסלע גיר (שבנוי מהמינרל האחר שנקרא קלציט). זו הסיבה שבולטים קצרים (גוז'ונים) הם לא מספיק חזקים, בדרך כלל, במערות, ומעדיפים להקיף נטיפים גדולים או להשתמש בבולטים מאסיביים יותר.

גלישה במקטעים

באופן עקרוני נהוג לחלק את הגלישה למקטעים משיקולי יעילות ומהירות. כך כולם יכולים בו זמנית להתקדם ולא צריך לחכות עד שמטפס יסיים גלישה ארוכה לפני שאחרים יכולים להתחיל. על פי רוב בונים תחנה בנויה מהמשך חבל הגלישה, קצת סלאק וחיבור לתחנה (Re belay).

קריאה נוספת


תרמו לדף זה שמוליק, מיכה יניב ואחרים...