מונט אנאלוג

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מהי אנאלוגיה להר? - על ספרו של רנה דומאל / מיכה יניב

מאמר זה נכתב במקור עבור אתר ״עמותת מדריכי הטיפוס הישראליים״ (ז״ל).

על מה אנחנו מדברים?

קל לקבל את הרושם כי ההרים, המצוקים והגבהים בכלל, גירו מאז ומתמיד את דמיונו של האדם. תמיד קשר האדם בין ההרים והאלים, יהא זה אלוהים אחד (כמו הר הבית אצלנו, גם כן הר...) או אלים רבים, כמו אצל היוונים הקדמונים, שסיפרו על האלים המכוונים את מהלך העניינים בעולם ממרומי האולימפוס. זה מוכר גם ממקומות אחרים. האברסט (שזכה לשם עגמומי במיוחד ונקרא על שם קצין בריטי, שהיה אחראי על המדידות ושרטוט המפות בתת היבשת ההודית), קרוי בשפה הטיבטית Sagarmata שפירושו: האלה-האם של העולם.

בצפון ודרום אמריקה, ביפאן, וברחבי אסיה ואפריקה, נמצאים אתרים מקודשים רבים במקומות גבוהים, קשים להגעה, בראשי מצוקים והרים: אתרי קבורה, אתרי פולחן, מקדשים, אתרים המוקדשים לרוחות ושדים וכמובן - מקומם של האלים.

לא נִשכח, כמובן, לציין כי התורה נִתנה למשה על הר סיני (שחוקרים שונים מזהים אותו עם הרים שונים: ג'בל מוסא, הר כרכום, הר סירבאל ועוד).

והיום, אילו הם ההרים המלהיבים את דמיוננו? בעידן המדעי, האנאליטי, הפיזיקאלי בו אנו חיים, לאן אנו נושאים את עינינו? לא אנחנו, המטפסים, אלא אנחנו, בני האדם. ההר הגבוה בעולם ממלא תפקיד זה, ואנחנו מכירים אותו - האוורסט.

אבל מה היה קורה אילו היה מתגלה איפשהו בעולם הר גבוה יותר מן האוורסט? ככה, פתאום? אחרי שכבר מיפו את כל כדור הארץ, עברו עליו בספינות ורכבות, עברו מעליו במטוסים וחפרו בו וצללו בו? איך זה יכול להיות?

ואולי השאלה החשובה יותר היא: למה שמישהו יחפש הר גבוה יותר מן האוורסט, הרי כולם כבר יודעים שהוא ההר הגבוה ביותר. הוא נמדד, מופה, וטופס במספר רב של דרכים ומסלולים וסגנונות. וזהו.

אבל אם יש הר כזה, איפה הוא יהיה, ואיך זה שהוא לא נראה על המפות?

מי חשב על זה?

Rene Daumal.jpg

רנה דומאל (René Daumal), פילוסוף, משורר וסופר מן הזרם הסוריאליסטי, נולד בצרפת בשנת 1908. בגיל 16 היתה לו חוויה מיסטית לאחר ששאף מטפחת ספוגה בחומר הרדמה בו השתמש לאוסף החרקים שלו. העקבות זאת צמחה אצלו האמונה שיש מימדי קיום אחרים, מחוץ לגוף הפיזי שלנו. הוא הפך לתלמידו של המיסטיקאי גורדייף ומרבית כתביו היו קרובים לרעיונות מיסטיים ורוחניים. כבר בשנות העשרים שלו זכה להצלחה עם שיריו האוונגארדיים שפורסמו במגוון של עיתוני השירה הידועים בצרפת. בהשפעת הדאדאיזם והסוריאליזם (ואולי כהתרסה בפניהם) הוא ניסה לייסד זרם ספרותי אותו כינה "המשחק הגדול". לנו, המטפסים הוא ידוע בזכות הספר עליו אני כותב עכשיו, אבל היו לו מספר ספרים נוספים וביניהם אחד, "לילה של שתייה רצינית" (בצרפתית: La grande beuverie - השתייה הגדולה), שנשמע גם הוא משהו שמתאים למטפסים...

דומאל מת בשנת 1944 משחפת בפריז. כל הסימנים תומכים בהשערה שהתפתחות המחלה היתה מהירה במיוחד בגלל השימוש המופרז בסמים קשים ובחומרים במשפיעים על המודעות. הוא מת בזמן שעבד על מונט-אנאלוג.


אז מה יש בספר?

Montanalog.jpg

שמו המלא של הספר הוא - הר אנאלוג: סיפור של הרפתקת טיפוס הרים לא-אוקלידית, אותנטית באופן סמלי (או באנגלית: Mount Analogue: A Novel of Symbolically Authentic Non-Euclidean Adventures in Mountain Climbing). קצת לא מובן? נכון, אבל אולי יתבהר קצת בהמשך.

הספר מתחיל כאשר המחבר מוזמן לפגישה עם מורה לטיפוס הרים. במהלך הפגישה מוצגת בפניו התיאוריה:

אם יוצאים מנקודת הנחה שקיים הר, הר גבוה מאד, הרבה יותר גבוה מהאוורסט או מכל הר אחר שיכול להיות בעולם. הרי שמשהו צריך להסתיר אותו ממטוסים, אניות, לוויינים וחוקרים ומגלי עולם באופן כללי. מה יכול להסתיר הר כזה? ההר עצמו. אם הוא מספיק גדול, הרי שהמסה שלו יכולה לעוות את מסלולם של קרני האור ואת השדה המגנטי של כדור הארץ. במקרה כזה, יהיה ניתן לראותו רק מנקודה אחת מדוייקת, ורק בזמן שקרני השמש פוגעים בכדור הארץ בזווית אחת מסויימת... עכשיו צריך רק להסיק איפה הוא נמצא ולצאת לטפס אותו.

הספר מספר את סיפור גילויו של ההר, שניתן רק לנחש את קיומו כי אי אפשר לראות אותו לפני שנמצאים עליו ממש. על מי שמנחש את קיומו של ההר גם להבין כי ההר הוא רעיון, הוא התמצית של ההרים, והוא גבוה עד כדי שפסגתו נמצאת במישור אחר של קיום. ההר מייצג דרך חיים, אמת ש"אינה יכולה אלא להתקיים".

מי שעלה על זה הוא מורה לטיפוס שהטיפוס והסביבה האנכית שלו שולטים בכל ההיבטים של חייו. למשרדו ניתן אמנם להיכנס דרך הדלת, אבל הוא עצמו נכנס ויוצא דרך החלון... הוא אוסף סביבו חבורה של שמונה מטפסים, ביניהם גם מספר הסיפור, והם מפליגים אל איי הים הדרומי כדי למצוא את ההר.

כשהם מוצאים אותו (למישהו היה ספק שזה יקרה?) הם מגלים שיש סביב ההר מספר ערים קטנות, שתושביהן הם מטפסים שהגיעו כדי לטפס על ההר, או צאצאים של מטפסים שהגיעו במשלחות קודמות. אי אפשר לעזוב את סביבת ההר בגלל המסה העצומה שלו, אז הם נמצאים וחיים שם. מתברר, שבמהלך הדורות, כבר חשבו על התיאוריה הזו לא מעט פעמים, אבל מכיוון שכל מי שמגיע להר, נשאר שם, התיאוריה אינה יכולה להתפרסם ברבים. הם מתפרנסים מהדרכה ומשירותי משלחות: סבלים, טבחים וציוד, למשלחות חדשות המגיעות אל ההר, כמו המשלחת הזו, שבסיפור.

יש עוד כל מיני רעיונות המובאים בספר דרך הכללים והחוקים שהתפתחו סביב הטיפוס על ההר. רעיונות על שמירה על המערכת האקולוגית, על אחריות הדדית ועל הבעלות על הידע האנושי.

אביא לדוגמה רעיון אחד כזה: כדי לטפס על ההר ולהגיע לפיסגה צריך להתקדם ממחנה למחנה. לפני שמתקדמים למחנה הבא, צריך לוודא כי המחנה שיוצאים ממנו מוכן לשהייה של המטפסים שיבואו בעתיד. כדי להתקדם למחנה הבא צריכה כל קבוצת מטפסים גם להיות מוכנה בציוד ובאספקה למחנה הבא. לשם כך, צריך לחזור למטה, להוריד את הזבל, להצטייד מחדש ולעלות שוב. ככל שהמחנה גבוה יותר, כך קשה יותר להגיע אליו עם ציוד נוסף, עם מזון ודלק. כל מי שיורד מן ההר כדי להצטייד מחדש, גם מחוייב לחלוק עם כל האחרים את הידע שלו על מסלול הטיפוס, על הקשיים והאופי של הטיפוס.

אז הם הגיעו לפיסגה? כמה זמן לקח להם? כולם יצאו בחיים?

לצערנו, הספר לא הושלם מעולם, כפי שנאמר כבר. דומאל מת באמצע הפרק החמישי. למעשה, כתב היד מסתיים באמצע משפט. מכיוון שכך, יש לנו את הדרך אל ההר, ואין לנו את הדרך בחזרה. למרות זאת, הרעיונות המוצגים בחלק הקטן של כתב היד שהשאיר אחריו הם שלמים, מעניינים, מבדרים ומעוררי מחשבה.

מונט אנאלוג פורסם לראשונה בשנת 1952, אחרי מותו של המחבר בשם המלא, הפעם בצרפתית:

Le Mont Analogue. Roman d'aventures alpines, non euclidiennes et symboliquement authentiques


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...