הבדלים בין גרסאות בדף "מה העניין של פסילת ציוד? האם זה באמת מסוכן להשתמש בציוד פסול? או שחנויות הציוד סתם עושות עלינו מכה?"

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מ (החלפת טקסט – "מייד" ב־"מיד")
 
שורה 29: שורה 29:
 
עוד דרך להסתכל על זה היא, שציוד לא פסול הוא לא מסוכן. ציוד פסול - אולי כן ואולי לא - תלוי כמה הוא עבר מאז הפסילה, אבל אין לנו הרבה דרכים להעריך את מידת הסיכון שלו באופן טוב ומדוייק, לכן:
 
עוד דרך להסתכל על זה היא, שציוד לא פסול הוא לא מסוכן. ציוד פסול - אולי כן ואולי לא - תלוי כמה הוא עבר מאז הפסילה, אבל אין לנו הרבה דרכים להעריך את מידת הסיכון שלו באופן טוב ומדוייק, לכן:
  
אם הציוד שלכם פסול על פי כללי הפסילה - החליפו אותו ומייד!
+
אם הציוד שלכם פסול על פי כללי הפסילה - החליפו אותו ומיד!
  
 
==קישורים חיצוניים==
 
==קישורים חיצוניים==

גרסה אחרונה מ־03:16, 4 בפברואר 2021

שאלה מצויינת. אם ננסח אותה קצת יותר ברצינות נשאל "מי המציא את כללי הפסילה ולמה?"

אז מה עניין כללי הפסילה? אנחנו משתמשים בציוד שהוא ציוד בטיחות לכל דבר ועניין. לפחות במובן זה שהחיים שלנו תלויים בו באופן חזק. אם הציוד הזה יכשול - המשתמש עלול להיפצע קשה, להישאר משותק או למות.

כללי הפסילה באים להגן עלינו משימוש בציוד מסוכן. אבל, אם נחשוב על זה קצת נבין מיד שקשה ביותר לזהות את הנקודה המדוייקת שבה ציוד הופך להיות מסוכן. למשל שחיקה של טבעת. זהו תהליך איטי והדרגתי ביותר. איך נזהה את הנקודה בה הטבעת כבר חלשה מדי? ואם נחשוב על חבל: חבל חדש, או כמעט חדש הוא חזק בהרבה ממה שצריך כדי להחזיק משקל גוף (בגלישה או בטופ-רופ) או נפילההובלה). וחבל ישן?

האמת היא שאנחנו רוצים טווח ביטחון. אנחנו רוצים לפסול את הציוד שלנו ולהחליף אותו כבר די הרבה זמן לפני שהוא הופך מסוכן, כדי לא להתקרב אפילו לתחום המסוכן. טווח הביטחון הזה הוא המרווח שבין הנקודה שבה הציוד הוא פסול, ובין הנקודה שבה הוא הופך למסוכן.

שתי דוגמאות

פסילה בחבל

למשל, ניקח את כלל הפסילה בחבלים שאומר ש"אם רואים את הליבה מבעד למעטפת - החבל פסול".

 אם ננתח אותו, נוכל להבין מאיפה הוא בא ומה טווח הביטחון: בחבלי ליבה ומעטפת המעטפת אחראית על 20-30% מעומס הקריעה של החבל. אם ניקח 20-30% כטווח בטיחות נגיע די מהר למסקנה שאם המעטפת נפגעה - אנחנו מתקרבים לטווח המסוכן. ברור, שחור קטן במעטפת לא מבטל לחלוטין את היכולת שלה לשאת עומס, אבל:

  1. חור קטן במעטפת יכול לגדול די מהר. זה קשור לריכוז מאמצים ותופעות אחרות של בלאי.
  2. חור במעטפת חושף גם את הליבה לשחיקה מואצת.

שחיקה בטבעת

דוגמה שניה - טבעת. כלל פסילה מקובל אומר ש"טבעת שאיבדה רבע מקוטרה עקב שחיקה - פסולה". אם נתייחס למאמצי כפיפה (רלבנטי לנקודה בה נשחקות טבעות, בדרך כלל), החוזק של מוט המתכת ממנו עשויות טבעות יירד בכ-40% אם הטבעת תגיע למצב גבולי מבחינת כללי פסילה. לא מעודד - אבל גם עדיין לא מסוכן (למשקל גוף, בגלישה. לנפילות הובלה - לא הייתי מחכה למצב הזה).

זה מוביל אותנו לטענה קצת לא אורתודוכסית, אבל שיכולה להסביר את כל העניין.

הרציונל

מה הייתם עושים אם באמצע מסלול קניונינג או באמצע מסלול מולטי-פיץ', או בירידה מהר גבוה הייתם מגלים שהחבל שלכם (או הרתמה) פסול? אם חייבים לגלוש, להוביל, להתאבטח או להתחבר לתחנה - אז חייבים. העניין הוא שגם אם החבל פסול - אין מה להילחץ - הוא עדיין לא מסוכן. כללי הפסילה נותנים לנו את המרווח הזה - החבל פסול - הוא מתקרב לסוף החיים שלו כמוצר בטיחות, אבל יש לו עדיין קצת זמן שבו הוא לא מסוכן, וחזק מספיק. כמה קצת? כנראה מספיק עד סוף מסלול הקניונינג, עד שתצאו מהמערה, עד שתסיימו את הגלישות של המסלול שלכם.

אל תהיו שאננים. בדקו את החבל אחרי כל שימוש לאורך אותו יום. קצרו אותו אם חייבים. אבל הוא כנראה יביא אתכם בשלום לסוף הפעילות.

סיכום

כללי הפסילה נותנים לנו מרווח בטיחות בן מסלול אחד/יום אחד/טיול אחד (על פי אופי הפעילות). הרעיון העיקרי - לשמש אותנו עד שנגיע למקום שבו נוכל להחליף את הציוד בציוד לא פסול. יש לעשות זאת בהזדמנות הראשונה.

בשום אופן אין לראות במאמר הקצר הזה המלצה או אישור להשתמש בציוד פסול. אין לנו כוונה לערער על תקפותם של כללי פסילה מקובלים או לטעון שחברות הציוד המציאו כללי פסילה רק כקונספירציה כדי שנחליף את הציוד לעיתים תכופות יותר.


עוד דרך להסתכל על זה היא, שציוד לא פסול הוא לא מסוכן. ציוד פסול - אולי כן ואולי לא - תלוי כמה הוא עבר מאז הפסילה, אבל אין לנו הרבה דרכים להעריך את מידת הסיכון שלו באופן טוב ומדוייק, לכן:

אם הציוד שלכם פסול על פי כללי הפסילה - החליפו אותו ומיד!

קישורים חיצוניים



תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...