מה הדרך הכי טובה לגלוש במולטיפיץ׳?

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ואכן, שוב קיבלנו שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית, כמובן, והכל תלוי בדעתו של מי ששואלים. אבל ננסה להקיף את הנושא מכמה זוויות ונציג שיטה אחת, שמקובלת על ידי מדריכים בצפון אמריקה ובאירופה. יאללה, נתחיל?

מה זה גלישה במולטי-פיץ'?

אוקיי, אז גלישה במולטיפיץ׳ זו פשוט גלישה על קיר שהוא ארוך מחצי אורך החבל שיש לנו, ולכן מחייב יותר מגלישה אחת. למשל, טיפסנו מסלול מולטיפיץ׳ של 250מ׳, עם חבל כפול של 60מ׳. זאת אומרת שיש לנו מקסימום אורך גלישה של 60מ׳ (אולי טיפה יותר, עם ההתארכות של החבלים, אבל אנחנו לא סומכים על זה). זה אומר שנצטרך ארבע גלישות מלאות + עוד גלישונת קצרה, כדי לחזור לקרקע. בדרך כלל, אם זה מסלול טיפוס שעולה ישר, ויש תחנות גלישה על המסלול, הן תהיינה מסודרות לגלישות של 50מ׳ בערך. אם זה מסלול שמטפסים בדרך כלל עם חבל יחיד - התחנות תהיינה כל 25 או 30מ׳. כך או כך - נצטרך יותר מגלישה אחת כדי להגיע למטה.

מקרה דומה הוא גלישה של מפל גדול, בקניונינג. יש מקרים שדורשים חבלים ארוכים מאד כדי לגלוש מפל גדול במכה אחת, אבל זה הופך ללא הגיוני. נניח - מפל של 300מ׳. לא נסחוב 600מ׳ חבל, נכון? אז עושים כמה גלישות קצרות יותר (אבל הכי ארוכות שהחבל מאפשר לנו).

איך גולשים במולטיפיץ׳?

יש מגוון אדיר של סיטואציות. הן תלויות בקו הגלישות, בתלילות של המצוק/מפל, אם יש בדרך מדפים נוחים לתחנות וכו׳.

אנחנו נתמקד בסיטואציה הקשה ביותר: אין מדפים, קיר תלול, כל התחנות תלויות. נניח שיש לנו מצוק של שתי גלישות. תחנת גלישה אחת למעלה, ותחנה שנייה באמצע הדרך. זה אומר שהתחנה השנייה היא תחנה תלוייה. ונניח שאנחנו שניים (זוג מטפסים, למשל).

אנחנו מחפשים דרך בטוחה ויעילה לעבור לגלישה הבאה. מה ההבדל, בעצם, בין גלישה במולטיפיץ׳ לבין שתי גלישות נפרדות? ההבדל העיקרי הוא שהגלישה לא הסתיימה, לא הגענו למטה, ואי אפשר להתנתק מהחבל וללכת הצידה.

השלבים הם:

  1. גלישה עד תחנת האמצע
  2. התחברות לתחנת האמצע
  3. התנתקות מחבל הגלישה (כדי שהפרטנר שלנו יוכל להתחבר ולגלוש)
  4. לאחר סיום הגלישה - משיכת החבל
  5. העברת החבל בתחנת האמצע
  6. התחברות לגלישה (אמצעי חיכוך+פרוסיק, למשל)
  7. התנתקות מהתחנה

בחלק מהשלבים האלו יש כמה דגשים, אז בואו נעבור עליהם. וקודם כל:

הכנת המערכת

גלישה עם אמצעי חיכוך גבוה, וקשר פרוסיק מתחתיו. שימו לב לחלק המשוחרר של הרצועה (הקצה), שתיכף ישמש כזנב פרה

השיטה שנציג כאן תשתמש בזנב פרה מאולתר מרצועת 120ס״מ (רץ 2). הרצועה עוברת בקשר משקפים ברתמה (או על הביליי לופ). קושרים באמצע הרצועה קשר בוהן ומתקבלת למעשה נקודת חיבור באמצע הרצועה לאמצעי החיכוך. בקצה הרצועה עושים לולאת בוהן קטנה או קשר משקפיים נוסף ומקבעים בהם טבעת ננעלת - זה יהיה הזנב פרה שלנו.

בכל מקרה - יש המון אפשרויות לבניית זנב פרה. וכולן, כנראה, יעבדו.

לחברת פצל (Petzl), למשל, יש זנב פרה מתכוונן ייעודי לשימוש זה בדיוק. יש עוד לא מעט מוצרי מדף שהם זנבות פרה ייעודיים, חלקם עם כמה חיבורים, לכמה אורכים או פשרות לכיוונון אורך. למטוליוס יש דייזי-צ'יין שבנוי משרשרת של לולאות דיינימה, ולכולן אפשר להתחבר, ועוד...

גלישה עד תחנת האמצע

גולשים עם אמצעי חיכוך גבוה וקשר פרוסיק ספרדי או צרפתי המשמש כיד שלישית. אמצעי החיכוך מתחבר מתחת לקשר הבוהן, כלומר - באמצע הרצועה.

התחברות לתחנת האמצע

זנב הפרה מחובר לתחנה, והעומס ירד מהחבל

בזמן הגלישה כל העומס נמצא על אמצעי החיכוך, והמשך הרצועה, זנב הפרה, למעשה, רפוי. ברגע שהגענו לתחנה אנחנו עוצרים לרגע, מחברים את הטבעת שבקצה הרצועה לתחנה, וממשיכים לגלוש. כשהעומס עובר לרצועה השלמה, הוא יורד מאמצעי החיכוך. זהו - התחברנו, ואנחנו תלויים על התחנה.

התנתקות מחבל הגלישה (כדי שהפרטנר שלנו יוכל להתחבר ולגלוש)

מכיוון שאמצעי החיכוך רפוי כרגע, אפשר להוציא ממנו את החבל, ולפרק את הפרוסיק. הפרטנר שלנו יוכל להתחבר לגלישה ולגלוש עד אלינו ולהתחבר באותה צורה לתחנה.







לאחר סיום הגלישה - משיכת החבל

החבל כבר מושחל בתחנה, וצריך למשוך אותו...

משיכת החבל - כרגיל, מושכים את הצד עם הקשר (אם קשרנו שני חבלים בקשר בוהן כפול, למשל). הדגש העיקרי כאן הוא שאסור לנו לאבד את החבל. אפשר לקשור אותו לתחנה או לרתמה בקשר מוט, למשל.

דגש נוסף הוא, שאם אתם גולשים עם קשר בקצות החבלים - חשוב מאד לזכור לפתוח את הקשר בקצה החבל העולה.







העברת החבל בתחנת האמצע

החבל כבר ממוקם לגלישה הבאה. מושכים כתום!

מטפסים, בדרך כלל, מעבירים את הקצה בתחנה הבאה תוך כדי המשיכה (אחד מושך מהתחנה העליונה, ואחד מעביר בתחנת האמצע). יוצאי דופן מכלל זה הם המקרים כשבתחנות יש תחנות הקלפה, או מיילון שאפשר לפתוח.







התחברות לגלישה שנייה

הגולש מחובר לחבל, עומס על אמצעי החיכוך

נתחבר שוב באותה צורה בדיוק כמו בגלישה הראשונה: טבעת ננעלת עם אמצעי חיכוך מתחת לקשר בוהן האמצעי ברצועה, ופרוסיק מתחת - ישירות לרתמה.








התנתקות מהתחנה

זנב הפרה מנותק מהתחנה ואפשר לגלוש

השלב הזה הוא די פשוט וברור, נכון? מה יש לכתוב? ובכן, יש דגש אחד: אנחנו קודם כל מעבירים עומס לחבל ולאמצעי החיכוך (לפעמים צריך לעלות קצת) ורק כשזנב הפרה (כלומר - הטבעת הננעלת שבקצה הרצועה) רפוי לגמרי - מתנתקים מהתחנה. זהו יישום של עיקרון בטיחות כללי שאומר שלא מעבירים עומס בצורה לא מבוקרת - אם לא חייבים...






הערות אחרונות

המאמר הזה עוסק רק בהיבטים הטכניים של גלישה במולטיפיץ׳, אבל יש גם עניינים נוספים, נזכיר שלשה חשובים:

בטיחות

כאן תיארנו מעבר מגלישה אחת לבאה אחריה והנחנו שהתחנות הן תחנות בולטים מסודרות. אם התחנה היא מאולתרת ועל קו גלישות לא מוכן מראש, כדאי לבדוק את התחנה הבאה, לפני שמתנתקים מהחבל... זה מתיישב יפה עם ההערה הבאה, בנושא יעילות ומהירות.

יעילות

כמו שכבר כתבנו כאן מהירות ויעילות הן אלמנטים שיש להם היבטים בטיחותיים. גלישות מרובות לוקחות הרבה זמן, במיוחד אם הן נעשות אחרי יום ארוך של טיפוס על מסלול ארוך. קל לפספס ולטעות, ובדרך כלל עושים הכל קצת יותר לאט, קצת יותר מבוקר. הדרך להיות יעילים היא לאו דווקא למהר, אלא לעשות כמה שיותר דברים במקביל. למשל:

  1. אחרי שהראשון סיים לגלוש, כדאי לבדוק שהוא מצליח למשוך את החבל. אם מגלים את זה אחרי שהאחרון כבר גלש - מישהו (אולי) יצטרך לטפס ולשחרר את החבל...
  2. אחרי שהראשון סיים לגלוש, כדאי שייתן עוד מטר-שניים סלאק. כך החבל יהיה רפוי והשני יוכל להתחבר בזמן שהראשון מתנתק.
  3. בזמן שמושכים, אפשר גם להשחיל בתחנה, לזרוק את החבל למטה, לסדר אותו ולהתחבר לגלישה.

נטישה

בנטישה של מסלול ארוך, קודם כל צריך לרדת לתחנה האחרונה שלנו, לפני שמתחילים לגלוש. אפשר לעשות את זה במגוון של דרכים, והעקרונות הכלליים (לפחות למסלולי מולטיפיץ׳ ספורטיביים/מבולטים) מכוסים כאן.

קריאה נוספת


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...