הבדלים בין גרסאות בדף "מהם היתרונות והחסרונות של אבטחה בקשר איטלקי המחובר לתחנה? איך זה לעומת אמצעי חיכוך המחובר לרתמה?"

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מ (החלפת טקסט - קטגוריה: כללי ל־'')
מ (החלפת טקסט – "מייד" ב־"מיד")
 
שורה 62: שורה 62:
 
באיבטוח על מדרונות שלג (כשהמאבטח בכלל לא מחובר ואין תחנה) מלמדים להזרים את החבל באופן מבוקר דרך אמצעי חיכוך ([[שטיכט]] או [[ATC]]), בלי שהוא יינעל, וככה נותנים לחיכוך הנמוך של זרימת החבל לעצור את הנפילה. הייתי אומר שגם זוהי טכניקה מתאימה לנפילות חמורות על תחנות לא כלכך טובות. אם הבנתי נכון, זה מה שהתכוונת שאיטלקי הוא האמצעי היחיד שאפשר לתת בו סלאק לפני האמצעי, אז מנסיון, (אפילו כמה נסיונות) זה עובד גם עם ATC, רק דורש תרגול, אבל שוב, אין ספק שאיטלקי הוא טוב לזה.
 
באיבטוח על מדרונות שלג (כשהמאבטח בכלל לא מחובר ואין תחנה) מלמדים להזרים את החבל באופן מבוקר דרך אמצעי חיכוך ([[שטיכט]] או [[ATC]]), בלי שהוא יינעל, וככה נותנים לחיכוך הנמוך של זרימת החבל לעצור את הנפילה. הייתי אומר שגם זוהי טכניקה מתאימה לנפילות חמורות על תחנות לא כלכך טובות. אם הבנתי נכון, זה מה שהתכוונת שאיטלקי הוא האמצעי היחיד שאפשר לתת בו סלאק לפני האמצעי, אז מנסיון, (אפילו כמה נסיונות) זה עובד גם עם ATC, רק דורש תרגול, אבל שוב, אין ספק שאיטלקי הוא טוב לזה.
  
בשנים האחרונות, כשהכל הולך לכיוון של יותר ויותר ספורטיבי, אמצעי החיכוך הולכים לכיוון של יותר חיכוך במצב "נעילה" ונעילה מיידית. למצבים שאתה מתאר אנחנו מחפשים דווקא אמצעי עם "פחות" נעילה ויותר "זחילה" של החבל. החזרה לשימוש באיטלקי מדגימה את זה.  
+
בשנים האחרונות, כשהכל הולך לכיוון של יותר ויותר ספורטיבי, אמצעי החיכוך הולכים לכיוון של יותר חיכוך במצב "נעילה" ונעילה מידית. למצבים שאתה מתאר אנחנו מחפשים דווקא אמצעי עם "פחות" נעילה ויותר "זחילה" של החבל. החזרה לשימוש באיטלקי מדגימה את זה.  
  
 
בשלושת הקורסים שאני עברתי בצרפת תרגלו בדיוק את זה, על שלג, עם ATC (או שריף או משהו כזה). זו היתה הפרקטיקה המקובלת אז, וזה עבד, כאמור. מצד שני, זה היה לפני לא מעט שנים, ואולי הגיעו למסקנה כללית שזה פחות טוב.  
 
בשלושת הקורסים שאני עברתי בצרפת תרגלו בדיוק את זה, על שלג, עם ATC (או שריף או משהו כזה). זו היתה הפרקטיקה המקובלת אז, וזה עבד, כאמור. מצד שני, זה היה לפני לא מעט שנים, ואולי הגיעו למסקנה כללית שזה פחות טוב.  

גרסה אחרונה מ־02:15, 4 בפברואר 2021

קודם כל - השאלה המלאה, כפי שנשאלה בפורום של המועדון האלפיני:

כשלומדים לאבטח בהובלה, ספורטיבית, טראד וכו', נאמר לנו כולנו לאבטח מהגוף, גם במולטי-פיץ', נכון?

במולטיפיץ', כאשר מס' 2 מטפס אלינו, מאבטחים עם אמצעי החיכוך תלוי על התחנה. אח"כ, לפני שמס' 2 הופך למס' 1 ומעבירים את האבטחה מהתחנה לגוף.

"למה לאבטח הובלה מהגוף תמיד?" שאלנו, והתשובה: "כי זה נותן דינמיות בבלימת הנפילה, הופך אותה לרכה יותר ומונע את שליפת העיגון שהניח המטפס".

אז נראה לי שזה לא כלכך פשוט:

כאשר אנחנו מאבטחים מהגוף, ומטפס נופל, נוצר על העגינה הנמצאת בינינו לבין המטפס ועוצרת את הנפילה (בולט, בורג, סטופר, פרנד או... התחנה עצמה שמוקלפת ע"י המוביל כהגנה ראשונה) מכפיל כוח (פולי). למעשה, אם הנופל מפעיל 3.3kn בנפילתו והמאבטח 2.2kn בבלימת הנפילה, העגינה סופגת 5.5kn.

כלומר, במולטי פיץ'- מטפס יוצא מהתחנה מאובטח מהרתמה של מס' 2, מקליפ את עצמו ל"משהו" שהתחנה מבוססת עליו (בולט, סנד אור, קאמלוט וכו') ונופל לפני שהקליפ את העגינה הראשונה, מפעיל על התחנה לא רק מקדם נפילה גבוה אלא גם מכפיל כוח- למעשה, אם היה מאובטח ישירות מהתחנה היה מפעיל עליה פחות מומנט. פחות רלבנטי לטיפוס ספורטיבי, או כאשר המסלול כולו מבולט\תחנות מבולטות היטב, מאוד רלבנטי למסלול מולטי פיץ' טראד ומאוד מאוד מאוד רלבנטי כאשר התחנה איננה בולטים ( כמו בוואדי ראם, למשל).

מה עושים?- אלא אם מדובר במסלול בו התחנות כולן מבולטות, מאבטחים הובלה מהתחנה. איך?- מונטר (קשר איטלקי) או אמצעי אחר שיכול לעבוד.

ומה עם הדינמיות?- מסתבר שהיא נשמרת- טיפה "סלאק" ואין הרבה הבדל.

למה מונטר? או, זו אכן שאלה, למה באמת מונטר, אין אפשרות אחרת?


שאלה נוספת (שייכת לבלוטריך עופר)- מלבד ה"קינקים" הנוראיים ש"מונטר\איטלקי" יוצר, האם יש גם נזק נוסף לחבל מחיכוך טקסטיל בטקסטיל? האם בבלימת נפילה קשה הוא יכול להתלהט עד רמה של נזק לחבל?

טל

השאלה הזו התפתחה לדיון בשני כיוונים: הראשון, האם כדאי לאבטח מהגוף או מהתחנה, בהקשר לכוח הבלימה בנפילות במקדם 2. השני נמצא כאן.


יש עוד עניין שלא הוזכר כאן בכלל, ואולי בצדק, שכן השאלה המקורית לא היתה על מקדם נפילה בכלל, אלא על שתי שיטות לאבטח, כשההבדל המשמעותי ביניהן הוא בנפילה במקדם 2.

זה נכון שבנפילה במקדם 2 עוד סלאק יקטין את מקדם הנפילה. אבל חשוב לזכור שמקדם הנפילה הוא לא המדד היחיד לחומרה של נפילה. מקדם הנפילה הוא מדד לכוח הבלימה, שהוא הערך המקסימאלי של הכוח המתפתח בבלימת הנפילה. אם מאריכים את הנפילה על ידי עוד סלאק, מורידים מעט את כוח הבלימה (שזה טוב), אבל מגדילים את אורך הנפילה, את האנרגיה שאמורה להיספג. אם כוח הבלימה קטן, איך נספגת יותר אנרגיה? על יותר אורך, נכון, אבל זה גם לוקח יותר זמן. בסופו של דבר יותר אנרגיה נספגת במערכת וזה אומר שלא בטוח שהטרייד אוף הזה שווה. אנחנו יודעים שיותר זמן בלימה פירושו יותר בלאי לחבל, למשל. אבל מה האימפקט של זה על העיגונים? אני לא בטוח...

בכל מקרה, החלקה של החבל דרך אמצעי החיכוך תוריד את כוח הבלימה באופן יותר "בריא", כלומר, לא רק תוסיף חבל שיתארך, אלא תחליק מעל כוח מסויים (וקבוע למדי), ולזה ברור שאיטלקי הוא השיטה המועדפת, פשוט כי קשה לנעול בו את החבל לחלוטין.

אבל איפה טל בכל השרשור הזה? טל, טל, שומע?

מיכה


שומע,

יש עוד מספר יתרונות לאבטוח מהתחנה שרק אם מתנסים בו (באונס במקרה שלי) מבינים:

א. ב"פייס", "גגות" ו"סלאב" בנפילות חמורות, נאספה סטטיסטיקה בDAV (מקביל למועדון האלפיני הישראלי רק עם 600,000 חברים) בה הובהר שבמקרים רבים, כנראה מאוד, של נפילה חמורה ולא רק פקטור 2, "נטרק" (גג) "הוטח" (פייס) ו"נמרח" (סלאב) המאבטח לסלע מה שהביא לתאונות קשות- מאבטח חסר הכרה= אתה מטפס סולו 50-60מ'- עד כאן בסדר, אבל אתה מבין את זה בנפילה.

ב. כשאני, ואני רוצה להגיד "רובנו", נקשר לתחנה בינונית במולטי פיץ' האינסטינקט שלי הייה לאבטח מהגוף- כמובן "דרך" התחנה על מנת "לרכך" את הנפילה ולתרום לבטיחות- זו טעות מעצם חוסר המודעות. אם כך, האם לא נכון לפחות ללמד כהקניית כלי לשימוש בקורס מולטי פיץ' (מדברי, אלפיניסטי, לא משנה- כל קורס שנוגע לבניית תחנה לטיפוס מולטי פיץ' ובטח שבקורס מדריכים) גם אבטחה מהתחנה ואח"כ המטפס יבחר- בא הוא לתחנה bomber (ז"א 2 בולטים מחוברים, בולט כימי וכו') יאבטח מהגוף ויזהר לא לעוף לקיר. בא הוא לתחנה בה אין מרכיב Michel Piola (אין בולטים אייזן) ילמד להתקין תחנה כיוונית ויאבטח מהתחנה.

ג. מונטר+ אבטוח מתחנה- יתרונות נוספים- (א) המאבטח אינו "משועבד" לחבל- קל לו יותר לתת פתרון לתקלות, חילוץ מוביל, להעביר אבטחה בין 2 ל 3 (תמונות מזווית אחרת) .. (ב) במקום לקחת גיגי+ATC או רק ATC גייד ולהעביר בין מספר שתיים מטפס "אלייך" למספר שתיים מטפס "מעלייך" וכו' וכו' וכו'- אתה נשאר כל הזמן על אותה מערכת. אגב לסדר אבטחה למספר 2 שמתחיל להוביל אחרי שאובטח ב"גייד" ודומיו יותר קל כשמעבירים למונטר אבל זה זניח- שכל אחד יעשה מה שנוח לו.(ג) חשבתי על זה- זה האמצעי היחידי כמעט שאפשר לתת בו "סלק" בנוחות "לפני" האמצעי, לצורך ריכוך- נסו בבית- מבינים (?) בקיצור- מדובר לדעתי בכלי חשוב שכול מי שמטפס מעבר לפיץ' 1 ספורטיבי ידע לשלוט בו אפילו יותר טוב מחילוץ מוביל. ד. עדכון- בולט כימי (אחד) של PEZEL (ממ' 10) ובולט מכאני 12 ממ' = תחנה אליבא דה UIAGM יותם- החזון של חיסכון בכסף ע"ח double it up הופך מהלכה למעשה.

ה. אני לא פיזיקאי, אני אפילו קצת דיסלקט, ולכן (קצת) לא הצלחתי להתחבר לדיון המדעי הקודם והמעמיק ולכן אם אפשר לפשט את העניינים כך שגם פשוטי העם יבינו, אודה. טל

טל, אני מסכים איתך שיש יתרונות באיבטוח באיטלקי. אבל יש גם חסרונות.

אני מסכים גם שיש יתרונות לאיבטוח מהתחנה, אבל יש גם חסרונות.

שים לב, שבעצם מה שאתה קורא איבטוח מהתחנה, דומה למה שאנחנו ממליצים: במקרה הצורך - דאג לעגינה אחורית. המשמעות היא שאם יש סיכון אחר מהרגיל (התרוממות, גג מעליך, אתה עלול לעוף על הפייס וכו') דאג לעגינה אחורית.

מי שלא יודע לאבטח באיטלקי, כדאי לו שילמד בכל מקרה. גם עם זה אני מסכים.

באיבטוח על מדרונות שלג (כשהמאבטח בכלל לא מחובר ואין תחנה) מלמדים להזרים את החבל באופן מבוקר דרך אמצעי חיכוך (שטיכט או ATC), בלי שהוא יינעל, וככה נותנים לחיכוך הנמוך של זרימת החבל לעצור את הנפילה. הייתי אומר שגם זוהי טכניקה מתאימה לנפילות חמורות על תחנות לא כלכך טובות. אם הבנתי נכון, זה מה שהתכוונת שאיטלקי הוא האמצעי היחיד שאפשר לתת בו סלאק לפני האמצעי, אז מנסיון, (אפילו כמה נסיונות) זה עובד גם עם ATC, רק דורש תרגול, אבל שוב, אין ספק שאיטלקי הוא טוב לזה.

בשנים האחרונות, כשהכל הולך לכיוון של יותר ויותר ספורטיבי, אמצעי החיכוך הולכים לכיוון של יותר חיכוך במצב "נעילה" ונעילה מידית. למצבים שאתה מתאר אנחנו מחפשים דווקא אמצעי עם "פחות" נעילה ויותר "זחילה" של החבל. החזרה לשימוש באיטלקי מדגימה את זה.

בשלושת הקורסים שאני עברתי בצרפת תרגלו בדיוק את זה, על שלג, עם ATC (או שריף או משהו כזה). זו היתה הפרקטיקה המקובלת אז, וזה עבד, כאמור. מצד שני, זה היה לפני לא מעט שנים, ואולי הגיעו למסקנה כללית שזה פחות טוב.

בכל מקרה, זה נכון שבאיטלקי קשה יותר להחזיק את החבל. כלומר, בעומס מסויים הוא מתחיל להחליק. זו הסיבה שביחידות החילוץ הפסיקו לחלוטין להשתמש באיטלקי. התחנות תמיד אמורות להיות מספיק טובות, ובעומס של חילוץ, קשה נורא להחזיק את החבל, אפילו בלי נפילה.

אבל אם נחזור לשאלת הגוף או התחנה, אני עדיין חושב שבמרבית התחנות בקריירת הטיפוס של מטפס, יותר נכון ויותר נוח לאבטח מהגוף, ולו רק מבחינת זה שלא צריך לבנות תחנה רב-כיוונית. בכל מקרה, אם אתה מלמד לאבטח מהתחנה, זה (כלומר הרב-כיווניות של התחנה) הדבר הכי חשוב להדגיש, ואני חושב שזה לא טריביאלי.

דרך אגב, אני מכיר גם לפחות שני מקרים בארץ שבהם המאבטח נפגע. בראשון הוא התרומם קצת ודפק את הראש בגג, בשני הוא התרומם, עף לקיר, נטרק עליו וחתך את הידיים ופתח את הראש.

במקרה הראשון המאבטח היה בערך חצי המשקל מהמטפס ומקדם הנפילה היה כמעט 1 (כנראה שהיה צריך עגינה אחורית או משהו).

במקרה השני המאבטח לא החזיק את החבל בכלל, וכשהוא נזכר להחזיק אותו, הוא תפס אותו אחרי שהמטפס (אני, במקרה זה) נפל כ-12מ' (מקדם 1/3, אני מעריך, במקום 1/20 אם היה מחזיק את החבל) ואז החבל ננעל באמצעי וכוח הבלימה הרים אותו (או אותה, בעצם) באוויר.

מיכה

קריאה נוספת

קישורים חיצוניים


תרמו לדף זה: טל ניב, משתמש: מיכה יניב, מישאל רוזנטל, מור דורון, שחר קדמיאל ואחרים...