הבדלים בין גרסאות בדף "למה מאבטחים מהגוף במולטיפיץ'? האם בנפילה בפקטור 2 לא עדיף לאבטח מהתחנה?"

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
(קישורים חיצוניים)
שורה 54: שורה 54:
  
 
==קישורים חיצוניים==
 
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.rockclimbing.com/cgi-bin/forum/gforum.cgi?post=1988180;page=unread כאילו מישהו תרגם את הדיון שלנו לאנגלית...]]
+
* [http://www.rockclimbing.com/cgi-bin/forum/gforum.cgi?post=1988180;page=unread כאילו מישהו תרגם את הדיון שלנו לאנגלית...]
 
----
 
----
 
תרמו לדף זה: טל ניב, [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]], מישאל רוזנטל, מור דורון, שחר קדמיאל ואחרים...
 
תרמו לדף זה: טל ניב, [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]], מישאל רוזנטל, מור דורון, שחר קדמיאל ואחרים...
  
 
[[קטגוריה: טכניקות ומיומנויות]][[קטגוריה: טיפוס סלע]][[קטגוריה: טיפוס הרים]][[קטגוריה: טיפוס]][[קטגוריה: כללי]][[קטגוריה: מאמרים מתורגמים ומקוריים]][[קטגוריה: הכה את המומחה]]
 
[[קטגוריה: טכניקות ומיומנויות]][[קטגוריה: טיפוס סלע]][[קטגוריה: טיפוס הרים]][[קטגוריה: טיפוס]][[קטגוריה: כללי]][[קטגוריה: מאמרים מתורגמים ומקוריים]][[קטגוריה: הכה את המומחה]]

גרסה מ־01:27, 27 בנובמבר 2009

קודם כל - השאלה המלאה, כפי שנשאלה בפורום של המועדון האלפיני:

כשלומדים לאבטח בהובלה, ספורטיבית, טראד וכו', נאמר לנו כולנו לאבטח מהגוף, גם במולטי-פיץ', נכון?

במולטיפיץ', כאשר מס' 2 מטפס אלינו, מאבטחים עם אמצעי החיכוך תלוי על התחנה. אח"כ, לפני שמס' 2 הופך למס' 1 ומעבירים את האבטחה מהתחנה לגוף.

"למה לאבטח הובלה מהגוף תמיד?" שאלנו, והתשובה: "כי זה נותן דינמיות בבלימת הנפילה, הופך אותה לרכה יותר ומונע את שליפת העיגון שהניח המטפס".

אז נראה לי שזה לא כלכך פשוט:

כאשר אנחנו מאבטחים מהגוף, ומטפס נופל, נוצר על העגינה הנמצאת בינינו לבין המטפס ועוצרת את הנפילה (בולט, בורג, סטופר, פרנד או...התחנה עצמה שמוקלפת ע"י המוביל כהגנה ראשונה) מכפיל כוח (פולי). למעשה, אם הנופל מפעיל 3.3kn בנפילתו והמאבטח 2.2kn בבלימת הנפילה, העגינה סופגת 5.5kn.

כלומר, במולטי פיץ'- מטפס יוצא מהתחנה מאובטח מהרתמה של מס' 2, מקליפ את עצמו ל"משהו" שהתחנה מבוססת עליו (בולט, סנד אור, קאמלוט וכו') ונופל לפני שהקליפ את העגינה הראשונה, מפעיל על התחנה לא רק מקדם נפילה גבוה אלא גם מכפיל כוח- למעשה, אם היה מאובטח ישירות מהתחנה היה מפעיל עליה פחות מומנט. פחות רלבנטי לטיפוס ספורטיבי, או כאשר המסלול כולו מבולט\תחנות מבולטות היטב, מאוד רלבנטי למסלול מולטי פיץ' טראד ומאוד מאוד מאוד רלבנטי כאשר התחנה איננה בולטים ( כמו בוואדי ראם, למשל).

מה עושים?- אלא אם מדובר במסלול בו התחנות כולן מבולטות, מאבטחים הובלה מהתחנה. איך?- מונטר (קשר איטלקי) או אמצעי אחר שיכול לעבוד.

ומה עם הדינמיות?- מסתבר שהיא נשמרת- טיפה "סלאק" ואין הרבה הבדל.

למה מונטר? או, זו אכן שאלה, למה באמת מונטר, אין אפשרות אחרת?


שאלה נוספת (שייכת לבלוטריך עופר)- מלבד ה"קינקים" הנוראיים ש"מונטר\איטלקי" יוצר, האם יש גם נזק נוסף לחבל מחיכוך טקסטיל בטקסטיל? האם בבלימת נפילה קשה הוא יכול להתלהט עד רמה של נזק לחבל?

טל

השאלה הזו התפתחה לדיון בשני כיוונים: הראשון כאן, והשני נוגע ליתרונות ולחסרונות של אבטחה באיטלקי.

לפני שאכתוב משהו, אני רוצה לומר שאין לי עניין להגן בחרוף נפש על השיטות העתיקות או משהו (למרות שזה אולי נראה כך). אני מנסה להשתמש בכל המידע כדי לבחון את השאלה ומה שמעניין אותי הוא להבין יותר טוב את הסיטואציה (כל סיטואציה) ולתת לה את התשובה הטובה ביותר. מכיוון שכך, לא נראה לי שתשובה בסגנון של "תאבטחו תמיד עם מונטר על התחנה" או "תשתמשו רק ברברסינו מהרתמה, ובשום אופן לא מהביליי לופ" היא רצינית. זהו עם ההקדמה.

ולעניין, אתה שואל על גודל הכוח, ואני לא בטוח שזהו הגורם המשמעותי. בעניין גודל הכוח, בנפילהת מוביל בפקטור 2, אתה צודק לחלוטין. אם מסתכלים על גודל הכוח בנפילה כזו, עדיף שאמצעי החיכוך יהיה בתחנה. אבל אני חושב שעניין אחד נשמט לחלוטין מן הטענות והטיעונים שמעלים בדיונים כאלה: כיוון הכוח. כיוון הכוח על העגינות הוא חשוב לא פחות מגודל הכוח. באיבטוח מן התחנה יהיה כיוון הכוח כמעט תמיד כלפי מעלה, חוץ מאשר בנפילה על התחנה עצמה. אולי בבולטים זה לא משנה, אבל בבולטים גם הגודל לא ממש משנה, כי זה כנראה יחזיק נפילה קטנה, גם בפקטור 2. באבני עיגון, לעומת זאת, אם אתה מתכוון לאבטח מהתחנה עצמה, אתה צריך תמיד, ואני מדגיש - תמיד, לדאוג שהתחנה תהיה חזקה באותה מידה למעלה וגם למטה. למטה, למקרה נפילה על התחנה, ולמעלה, למקרה של נפילה על העגינות הבאות (למרות שנכון שנפילות שלא על התחנה יהיו בפקטור נמוך יותר וכנראה (תלוי בחיכוך במערכת ועל הסלע) גם עם כוח בלימה קטן יותר.

ההמלצה שגדלנו עליה היתה תמיד לאבטח מהגוף, אבל להקפיד לשים עגינה ראשונה, או שתיים ראשונות, קרוב מאד לתחנה. אם אין כזו, להקליפ אחת מהעגינות של התחנה, אבל גם לשים את המאבטח יותר נמוך, כך שהפקטור יהיה יותר נמוך. השיטה הזו פותרת את עניין הכיוון, ומקטינה את הכוח במקרה של נפילה על העגינה הראשונה.

עוד כמה עניינים קטנים:

  1. אני לא חושב שיותר סלאק זה במקום דינאמיות. אולי יותר סלאק לפני אמצעי החיכוך, כך שיהיה קצת חבל שיחליק דרך האמצעי, אבל זה מסבך את ניהול החבל במידה משמעותית, כי אז צריך לשמור על חבל קצת רפוי גם לפני (בשביל ההחלקה) וגם אחרי (בשביל שהמוביל יוכל להתקדם) אמצעי החיכוך.
  2. לשאלה אם מונטר או לא מונטר (או בעברית, אמצעי חיכוך או קשר איטלקי), לא משמעותי כלכך בעיני. אני מכיר אנשים שמשתמשים רק בזה, והם לא פוסלים חבלים יותר מהר מאחרים, לפחות לא במידה משמעותית. זה מהיר ונוח ברוב המקרים, אבל אני מעדיף להשתמש בשנים האחרונות במכשירים שיודעים גם להינעל אוטומטית כמו גלובוס או טוקאן.
  3. בעניין הקינקים, זו בעייה לא פתירה, אבל גם לא צריך להגזים. הקינקים נוצרים בעיקר בגלישה, כשיש כל הזמן עומס על החבל. באיבטוח - הרבה פחות. ובכלל, כל אמצעי חיכוך מפתל את החבל, חלק יותר וחלק פחות. חיים עם זה.
  4. עניין מכפיל הכוח - נכון, אבל. קודם כל, כפי שציינת, זה לא באמת מכפיל, אלא יותר כמו בין פי 1 ו- 2/3 ובין אחד וחצי. החיכוך עושה קצת הבדל. דבר שני. חוץ מאשר בנפילה על התחנה ממש, בכל העגינות הבאות יש בכל מקרה את ההכפלה הזו, ושם יש עגינות יותר מעפנות (וגם, צריך להזכיר - מקדם נפילה נמוך יותר וכוח בלימה קטן יותר). ושוב, באופן ברור יותר: עניין של הכפלת כוח קיים בכל נפילה על עגינה גבוהה מהתחנה, ובמקרה של איבטוח מהרתמה של במוביל, גם על התחנה עצמה.
  5. מה עם איכות העגינות? פיתונים? רוקים? פרנדים? בורג קרח אחד? זה עניין משמעותי. 5.5 קילו ניוטון זה לא כלכך הרבה לעגינה טובה, וכל רוק שיושב טוב יכול להחזיק את זה בקלות, שלא לדבר על פיתון או פרנד ואפילו בורג קרח ארוך בקרח טוב. בורג קרח של 4 ס"מ בקרח רקוב - טוב, כנראה שלא, זה יהיה מזל אם הוא יוכל להחזיק את עצמו... (למקרים כאלה אולי צריך שיהיה בכל ראק הובלה איזה סקרימר אחד או שניים. למסלולים אלפיניים בוודאי). בכל מקרה, הנקודה היא שאם יש לך תחנה של עגינות טובות - זה לא מאד משנה עוד 2.2 או פחות 2.2, לדעתי. אם העגינות גרועות, טוב, אל תיפול.
  6. חוזק הוא לאו דווקא הגורם המרכזי בבחירת מיקום אמצעי האבטחה. מה לגבי נוחות, פתרון תקלות, מה קורה אם רכיב קורס, האם המאבטח יחבט במשהו בעת הנפילה, זמן וכו...

קריסה של תחנה בעת נפילת מוביל היא נדירה ביותר (אם כי לא בלתי אפשרית, ויעידו על כך מספר מקרים). לעומת זאת כמה פעמים מצאתם את עצמכם מאבטחים בפוזיציה נוראית שיכלתם להימנע ממנה אילו הייתם מתכננים נכון מראש.

מיכה

לסיכום

בסך הכל, אני חושב שהכיוון של הפתרון הכללי צריך להיות יותר מניעה (עד כמה שאפשר) של מקרים של נפילה על התחנה, ולא התייחסות למצב הנדיר ממילא כמקרה היחיד הקיים. נראה לי שהעניין החשוב הוא שמרבית הנפילות (כמעט כולן) הן לא על התחנה אלא על עגינה גבוהה יותר, ושם, אין כלכך יתרון לאיבטוח מהתחנה על איבטוח מהגוף.

אם במקרה יוצא לך לצאת מתחנה שבה הקרוקס הוא אחרי כמה מטרים, ואין שום עגינה טובה לשים, ביי אול מינס, תדאג לתחנה טובה, אפילו טובה מאד, שמחזיקה גם למעלה, ותאבטח ישירות מהתחנה, והכי חשוב, אל תיפול.

ובמילים אחרות, אם יש סיכוי סביר לנפילה במקדם 2, דאג שתהיה לך תחנה פצצה! אם התחנה עלובה, זה לא כלכך משנה, ובעצם, גם אם היא פצצה, זה לא כלכך משנה (כי היא תחזיק). הבעיה היא כשאתה לא יודע או לא בטוח בטיב התחנה, אז, כמובן שעדיף להקטין את הכוח כמה שיותר.

קריאה נוספת

קישורים חיצוניים


תרמו לדף זה: טל ניב, מיכה יניב, מישאל רוזנטל, מור דורון, שחר קדמיאל ואחרים...