למה בולטים של תחנות (שמחוברים ביניהם בשרשרת) ממוקמים אחד מעל השני או אחד באלכסון אחד מעל השני ולא באותו גובה?

מתוך Climbing_Encyclopedia
גרסה מ־01:09, 14 באוקטובר 2020 מאת מיכה יניב (שיחה | תרומות) (מיכה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השאלה המקורית, כפי שנשאלה באתר המועדון האלפיני:

ראיתי את זה כבר בכמה אתרים בארץ – למה הבולטים של התחנות (שמחוברים ביניהם בשרשרת) ממוקמים אחד מעל השני או אחד באלכסון אחד מעל השני ולא באותו גובה (כלומר בקו המקביל לתחתית המצוק). נראה לי הגיוני שהם יהיו באותו גובה כדי שכשמחברים אליהם ראנרים, או סלינג לצורך בניית תחנה, יהיה יותר קל לאזן אותם כלפי כיוון משיכת החבל, שהוא כלפי למטה. אז מה הסיבה?

מיכה

הדרישה ההנדסית לבולטים של תחנה היא אחת: שהמרחק ביניהם יהיה יותר מכפליים אורך הבולט (או עומק החור). הסיבה לזה קשורה לחפיפה של החרוטים שעליהם מתרחשת הכניעה של החומר. באותה מידה, בולטים צריכים להיות רחוקים כאורך הבולט מסדקים, כיסי אוויר, פינות סלע או כל איזור חולשה אחר בסלע. (למעשה, בולטים מיועדים לבטון, ושם ההנחייה היא רק לקצה פלטה או עמוד, כי בטון לא משנה אופי כמו סלע והוא הומוגני למדי). האמת היא שאין בעייה הנדסית תיאורטית לעשות מה שאתה רוצה, כלומר - שיהיו באותו גובה, אבל...

יש שני שיקולים מעשיים, שנובעים זה מזה:

  1. בסלעי משקע (כלומר - גיר, דולומיט, אבן חול וכו') קוי החולשה העיקריים הם אפקיים. זה יכול להיות שכבה רכה, איזור של כיסי אוויר או איזור מעבר בין שכבות. אם ממקמים את שני הבולטים בגובה שונה, זה מקטין את הסיכוי ששניהם יהיו באותה שכבה.
  2. מכיוון שמתקיימת הנקודה הקודמת, מייצרים את התחנות המוכנות, עם שני בולטים ושרשרת, ככה שהטבעת העגולה המולחמת היא על בולט אחד. כדי שהשרשרת תיצור איזושהי חלוקת משקל בין הבולטים. כיוון שכך, ממילא בולט אחד יהיה יותר נמוך מהשני, באורך השרשרת, בערך.

אני, בעיקר משיקולי אסתטיקה, משתמש בראנר על הבולט העליון, ובטבעת בודדת על התחתון. כך אני מקבל משהו כמו חלוקת משקל, גם ללא שימוש בשרשרת.

אני מקווה שעניתי על מה ששאלת, אם לא - שאל שוב...

שאלה נוספת

באמת לא הבנתי למה הטבעת היא על בולט אחד: האם מסתמכים מראש רק על בולט אחד והשני הוא רק לגיבוי? למה מראש לא לעשות חלוקת משקל בין שניהם, כלומר שהטבעת המולחמת תהיה במרכז השרשרת (חוליות משני הכיוונים לכיוון הבולטים) והבולטים מקבלים רק אחוז מסויים מהעומס ולא 100% בשימוש רגיל? מהשיטה הקיימת אני מבין שמרחק בין הבולטים צריך להיות כאורך השרשרת, וככה במקרה של כשל של הבולט המועמס (כלומר זה עם הטבעת), מרחק הנפילה יהיה קטן ככל האפשר כדי להפחית את העומס הדינמי הסופי. זה דומה לסלינג גיבוי בעגינה טבעית עם חלוקת משקל, הרעיון הוא למנוע "נפילה" ארוכה שתיצור עומס גדול יותר על עיגון הגיבוי. אז למה השרשרת לא מתוחה עד הסוף בין הבולטים מראש?

בכל מקרה, אני חושב שהעניין די מסבך את החיים למטפסים, שצריכים להשוות את אורך הראנרים/סלינגים כדי ליצור חלוקת משקל אופטימלית לכיוון משיכת החבל - למטה. האם אני צודק וזה אכן הטרייד אוף?

נמרוד

כל מה שמיכה כתב נכון וגם מה שאתה כתבת נכון... לא אמורה להיות חלוקת עומס בין שני הבולטים וישנו אחד (תחתון) שעושה את כל העבודה והשני, העליון, נמצא שם רק בכדי לגבות אותו. אלה הן ההנחיות וכך גם מיוצרות התחנות, כלומר כל האביזרים "יושבים בנוח" כאשר מניחים בולט מעל בולט.

לשאלתך למה לא מותחים את השרשרת בין הבולטים, בכדי שהנפילה תקטן ככל האפשר התשובות הן:

א. בכדי לוודא שכל העומס יעבוד רק על הבולט התחתון.

ב. בכדי לאפשר לחבל למשוך את העגיל התחתון (הטבעת העגולה העבה) לאן שהוא רוצה ללא הפרעות מהשרשרת.

ג. אילוצים של טיב הסלע, כמו שמיכה כתב. לא תמיד ניתן להתקין את הבולט העליון או את התחנה כולה במקום האידאלי עבור כל האלמנטים.

בכל אופן, הכוונה הכללית היא להשאיר את השרשרת רפויה... אבל בצורה מינימאלית.

לעניין האחרון של חלוקת העומס בתליית שני ראנרים לטופ-רופ - לאו דווקא חייבת להיות חלוקת עומס! תלה את שני הראנרים על העגיל התחתון, בצורה מנוגדת, וכך תקבל גיבוי סטטי כמו זה שאתה מקבל כשאתה מבצע גולש אחרון על התחנה. אם הבולט התחתון ייכשל - השרשרת והבולט העליון יכנסו לפעולה. אם תשים לב, תחנה בנויה כך שהשרשרת והעגיל הם הרכיבים הרובוסטים, החזקים ביותר. תאורטית, אחד הבולטים תמיד ייכשל לפני השרשרת או העגיל ולכן, בכל קצה בו תתחבר אל השרשרת, אתה מוגן.

מיכה

קודם כל, מחמאות למי שהגה את הכינוי "עגיל". זה מצויין וקולע, במיוחד כשזה מושחל באוזן של משהו, בולט, למשל...

דבר שני. בולט הוא דבר בטוח למדי, ולא ממש צריך חלוקת משקל, כמו שאמר נמרוד, מספיק שכל העומס יהיה על התחתון, והעליון, עם השרשרת ישמשו כגיבוי. דבר שלישי. אם התחנה מותקנת כמו שצריך, יש "כמעט" חלוקת משקל, שזה אומר שאם הבולט התחתון מתחיל להישלף, חלק מן המשקל יעבור לבולט השני. אם אוזן התחתונה נשברת (או משהו פתאומי בלתי סביר אחר), הבולט השני יקבל את כל העומס, אבל "כמעט" בלי מכה.

ולבסוף, חיבור של טבעת לעגיל, או לכל דבר אחר, לא שוחק אותו. מה ששוחק אותו זה המעבר של חבל דרכו. לכן לא עושים טופ-רופ על העגיל או על המיילונים של התחנה בעצמם, אלא על טבעות שלך, שיישחקו הן. העניין הזה מוסבר ביתר פירוט כאן.



תרמו לדף זה: מיכה יניב, נמרוד נחמיאס ואחרים...