כללי פסילה

מתוך Climbing_Encyclopedia
גרסה מ־10:58, 14 בפברואר 2021 מאת מיכה יניב (שיחה | תרומות) (קישורים חיצוניים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Oldgear.jpg

כללי פסילה הם סדרת כללים המנחים באילו מקרים יש לפסול את ציוד הטיפוס (חבלים, טבעות, רתמות, עגינות וכו') והוא אינו ראוי עוד לשימוש בטיפוס. שימו לב, אלו רק הנחיות כלליות וייתכנו שינויים קטנים בערכים (למשל טבעת שנפלה מגובה 4 מ', או 5 מ'...). בכל מקרה יש להפעיל את השכל הישר, ולא לטפס עם ציוד כמו בתמונה...

חבלים

הכללים המפורטים כאן הם באופן עקרוני לחבלי ניילון. מרבית חבלי הטיפוס והגלישה מיוצרים מניילון, אבל לא כולם. חבלים צפים, חבלים עמידים בשחיקה ובחום מיוצרים ממגוון של חומרים כמו דיינימה, פוליפרופילן, פוליאסטר, קבלר ועוד. לכל אחד מאלה עשויים להיות כללי פסילה נוספים (ואולי חלק מן הכללים כאן אינם רלבנטיים לגביו).

  • קטע חבל בו נראית הליבה מבעד למעטפת - פסול.
  • קטע חבל שהתעבה מעל ל-10% מעוביו המקורי (המעטפת שעירה או מנופחת) - פסול.
  • קטע חבל שהפך צר יותר ב-10% מעוביו המקורי - פסול.
  • מקום בו החבל דק או עבה או קשה או רך יחסית לשאר החבל - פסול.
  • קטע חבל שהתארך, ביותר מ-5% לחבל סטאטי וביותר מ-10% לחבל דינאמי, מאורכו המקורי - פסול. זה אומר שפעלו עליו כוחות גדולים שגרמו להתארכות.
  • חבל שעבר עומסים חריגים (גרירת מכוניות, הרמת משקלים גדולים וכו').
  • חבל שבא במגע עם חומרים כימיים כגון בנזין, טינר, טרפנטין, אצטון, ספירט, אקונומיקה, שמנים, חומצות שונות, חמרי ניקוי חזקים וכו' - פסול.
  • חבל הובלה שעבר נפילה קשה במקדם נפילה 1 ומעלה - פסול להובלה.
  • חבל שצבעו דהה בשמש או שנמצא בשטח תקופה ארוכה - פסול לשימוש.
  • כל פגם המורגש בחבל מבעד למעטפת פוסל את אותו קטע חבל.
  • חבל רטוב חלש בכשלושים אחוזים (וחוזר לחוזקו המקורי כאשר הוא מתייבש).
  • אחרי תקופת שימוש מסויימת, ע"פ הוראות היצרן, החבל פסול.
כלל זה אינו מוגדר היטב, ומתבסס על כך שהניילון עצמו, ממנו מיוצרים הסיבים, הולך ומתפרק עם הזמן. היום מגדירים מרבית היצרנים אורך חיים של 5-7 שנים לחבלים ורצועות. בעבר, אורך החיים שפורסם היה ארוך בהרבה והלך וירד בהדרגה: 14 שנים, אח"כ 10, אח"כ 8, והיום - 5 שנים. אם הניילון הוא אותו חומר, מהי הסיבה להבדלים הגדולים הללו? כנראה שחלק מההבדל נובע משיקולים שיווקיים, אבל לא כולו. מחקרים שנאספו לאורך השנים נאסף מידע חדש, ולכן מקובל היום זמן שימוש קצר יותר מבעבר. כיום מגדירים יצרנים שונים (למשל Beal) אורך חיים בשימוש, ואורך חיים מקסימלי (כלומר - ללא שימוש).
  • חבל שנראים עליו סימני התכה או שריפה - פסול.
  • חבל מוכתם בצבע או שצבעו השתנה - פסול.

קישורים חיצוניים

רצועות ורתמות

  • אחרי תקופת שימוש מסויימת, על פי הוראות היצרן הרצועה פסולה. מספר אצבע טוב יהיה 5-7 שנים.
  • רצועה שנראה בה פגם מכאני (מתחילה להקרע) – פסולה. ברתמות זה חשוב במיוחד ברצועות נושאות העומס.
  • רצועה שבאה במגע עם חומרים כימיים - פסולה.
  • רצועה שדהתה בשמש או נמצאה בשטח - פסולה.
  • רצועה רטובה חלשה בכ-30% אחוזים.
  • רצועה שניתכה בעקבות חשיפה לחום גבוה - פסולה.
  • מקום בו הרצועה דקה או עבה או קשה או רכה מהשאר - פסול.

קריאה נוספת

קישורים חיצוניים

טבעות ואמצעי חיכוך

  • כל בעיה מכאנית בטבעת (קפיץ לא עובד, שער שאינו נסגר, שער או גב הטבעת עקום, הברגה של הסגר נתקעת וכו') פוסלת אותה.
  • טבעת שנראים בה סדקים או עיוותים - פסולה.
  • טבעת או אמצעי חיכוך שנפלו מגובה 4 מטרים או יותר על משטח מוצק (סלע, בטון וכו') - פסולים.

זהו כלל פסילה שיש עליו הרבה ביקורת. הסיבה לקביעה שיש לפסול טבעות לאחר נפילה היא שארוע כזה עלול להגדיל פגמים פנימיים (שנוצרים בזמן ייצור הטבעת) ולהקטין את עומס הקריעה שלה. צילום רנטגן יכול לגלות פגמים כאלה אבל הוא יקר מאוד ויותר משתלם בד"כ לפסול את הטבעת. חשוב לציין שזוהי ההמלצה של כל החברות המייצרות טבעות, למרות שבמספר ניסויים התברר כי הסיכויים להחלשה כזו של טבעת הם נמוכים. בחברת Black Diamond מצאו שבכל המקרים בהם היו סימני מעיכה (מכה) על הטבעות הן כשלו בעומסים נמוכים. בכל שאר המקרים לא היתה החלשה כזו. ושוב, למרות זאת, ההמלצה של החברה היא לפסול כל טבעת לאחר אירוע של נפילה.

  • טבעת או אמצעי חיכוך שנשחקו כך שאיבדו רבע או יותר מעוביים המקורי - פסולים.
  • טבעת או אמצעי חיכוך שנפגעו מקורוזיה - פסולים.

קישורים חיצוניים

אבני עיגון

פסול או לא?
  • כל פגיעה מכאנית: סדקים, קרעים, מעיכות ועיקומים. מוטות של פרנדים קשיחים שהתעוותו, טריקמים סדוקים, פינים עקומים וכו'.
  • ברוקים, פלקסי-פרנדים וכו': כבלי פלדה נושאי עומס שקיבלו עיוות משמעותי ואינם חוזרים עוד לצורתם המקורית.
  • כבלי פלדה נושאי עומס שיש בהם גידים קרועים או סימני חלודה.
  • בטריקמים הקסים ופרנדים: חבלים ורצועות פסולות (על פי כללי פסילה של חבלים ורצועות).
  • בפרנדים קשיחים: פרנדים שהמוט המרכזי שלהם התעוות או התעקם.
  • אבני עיגון בהם ה'אבן' קיבלה מכות, שריטות עמוקות מחולצים וכו', נהוג לפסול, אך רק מטעמים של נוחות בשימוש.
  • כמובן שכל אלה מתייחסים לחלקים נושאי העומס. כבלי הפלדה הדקים אינם נושאים עומס בפרנדים ואפשר להחליף אותם. לשרוולי הפלסטיק של הרוקים והתוויות שעל הרצועות בטריקמים אין משמעות בטיחותית והם יכולים להיות שם, או לא להיות.

קסדות

  • סדקים, עיוותים ושינויי צבע פוסלים את הקסדה.
  • קסדות פולימר מוקצף ("קל-קר") יש לפסול עם כל שינוי צורה, או צבע. כמו כן מעיכות מקומיות פוסלות את הקסדה.
  • קסדות פולימר מוקצף ("קל-קר") הן חד-פעמיות. בלימת מכה לראש לאחר נפילה קשה פוסלת את הקסדה.
  • רצועת הסנטר, האבזמים ורצועות הראש אינם תקינים: הרצועות קרועות, אינן ניתנות לכיוונון וכו'.
  • גיל: אורך החיים של קסדות מוקצפות הוא חמש שנים. בקסדות קשיחות יש לפסול אחרי 15 שנים.

קריאה נוספת


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...