טיפוס מלאכותי
טיפוס מלאכותי הוא סגנון טיטוס המשתמש בעיגונים (אבני עיגון, בולטים ופיתונים) כדי להתקדם לאורך המסלול. בשיטת הדירוג של יוסמיטי, YDS - Yosemite Decimal System נחשבים מסלולים מלאכותיים לדירוג 6. יש דירוג מיוחד למסלולים מלאכותיים, בהמשך.
באנגלית: Aid Climbing; בצרפתית Artif, קיצור של Artificiel.
טיפוס מלאכותי נבדל במיוחד מטיפוס חפשי, בו אין שימוש בציוד כדי להתקדם לאורך המסלול אלא באחיזות של הסלע, והציוד משמש לאבטחה בלבד. הטיפוס מלאכותי המטפס תלוי על הציוד ועל העגינות מרבית הזמן. באופן כללי ניתן לומר כי בטיפוס מלאכותי אין משמעות רבה כלכך ליכולות אתלטיות אלא יותר ליכולות טכניות, אם כי אין לזלזל בהיבטים הפיזיים והנפשיים הדרושים במסלולים מלאכותיים קשים. קטעים ומסלולים של טיפוס מלאכותי הם לרוב ארוכים ותלולים ביותר, ודורשים כוח וסיבולת רבים, פיזיים ומנטאליים.
היסטוריה
עד שנות השישים (של המאה העשרים), טיפוס מלאכותי היה נפוץ בהרים ובמרבית איזורי הטיפוס הגדולים. יוסמיטי הוא אתר מפורסם כזה, אבל גם בשאמוני בצרפת ובכל רחבי האלפחים זה היה המצב. גאסטון רבופן (Gaston Rebufan) למשל, התפרסם גם בזכות מסלולים מלאכותיים שפתח, חלקם בסולו. עם השיפור בציוד ובטכניקה, התברר כי ניתן לטפס רבים ממסלולים אלה בטיפוס חפשי. מספר מטפסים יצאו בביקורת על השימוש בטיפוס מלאכותי. ריינהולד מסנר אמר כי "אנשים מגיעים לראשם של מסלולי סלע לא על ידי יכולת, מיומנות וכשרון, אלא על ידי השפלת הקיר דרך עבודה פיזית קשה, פיץ' אחר פיץ'. מיהו זה שזיהם את רוח הטיפוס?" (תרגום חפשי מתוך "רצח הבלתי-אפשרי", ריינהולד מסנר).
טיפוס חפשי הפך לפרטיקה הנפוצה, ומטפסים המשיכו לטפס מסלולים מלאכותיים, אבל יותר ויותר כאלה שאין בהם אחיזות, שהסלע מתפורר, ושאין בהם עגינות. חלק ממסלולים אלה נפתחים על ידי עבודה סיזיפית וחוזרת על עצמה, כמו קדיחת בולטים לאורך פיצ'ים שלמים.
עוד ועוד מסלולים שנפתחו במקור במלאכותי (כלומר - חשבו שאי אפשר לטפס אותם חפשי) מטופסים חפשי בשנים האחרונות. במרבית המקרים האיבטוח עליהם נעשה על ידי הוספת בולטים לאורל המסלול (מה שנקרא רטרו-בולטינג), מה ששוב מעלה טענות על "זיהום של רוח הטיפוס" ועל "הרס המסלול כפי שנפתח.
דירוג
דירוג של מסלולי טיפוס מלאכותי מתייחס לאיכות העגינות ולא לקושי הצעדים. במסלולי טיפוס מלאכותי אין משמעות לפרטים בסלע כמו חריצים, כיסים (pockets) וכו' אלא במידה שהם מספקים מקום לעגינות. מסלול מקבל, לכן, דירוג גבוה, אם העגינות בו גרועות וקשה לשים אותן. ניתן לומר כי הדירוג הוא על פי הסיכון בטיפוס המסלול.
הדרגות הן A0 עד A6, כאשר האות A מסמלת Aid - מלאכותי. לעיתים נראה דירוג מלאכותי גם על מסלול חפשי, וזאת אומרת שניתן את הקטע הקשה לטפס במלאכותי.
A0 - נקרא גם french-free, והא בעצם משיכה על בולט או עגינה טובה ביותר. במסלולים אלה יש שורה של בולטים, או עגינות מצויינות לכל הצעדים במסלול ובדרך כלל אין צורך להשתמש בסולמות.
A1 - במסלול כזה יש צורך בשימוש בעגינות ובסולמות, אבל העיגונים הם פשוטים וטובים. מלאכותי קל.
A2 - קושי בינוני. רוב העגינות טובות, אבל מדי פעם הן אינן כלכך טובות, וקשה למצוא אותן. חלק מן העגינות יכולות לשאת רק משקל גוף ולא מכה של בלימת נפילה. תיתכן נפילה של מספר מטרים וסכנת פציעה קיימת.
A3 - מסלול קשה. חלק ניכר מן העגינות אינן יכולות להחזיק נפילה. שימוש בהוקים, עגינות מיקרו וכו'. יש צורך לבדוק כל עגינה ועגינה לפני השימוש בה. סכנת נפילה של 10-15מ' היא מוחשית וכך גם סכנת הפציעה.
A4 - רובן המכריע של העגינות אימן יכולות להחזיק נפילה אלא רק לשאת משקל גוף. סכנת נפילה של עשרות מטרים ופציעה חמורה.
A5 - אף עגינה לאורך הפיץ' אינה יכולה לשאת נפילה אלא משקל גוף בלבד. כל נפילה עלולה להסתיים במקדם נפילה 2 ומכה על התחנה. סכנת פציעה חמורה ומוות.
A6 - טיפוס A5 מעל תחנה שאינה יכולה להחזיק נפילה. במקרה של שליפה של עגינה הנפילה תסתיים בבסיס המסלול ובמוות.
http://www.expemag.com/V0/comp/escalade.php
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
