הבדלים בין גרסאות בדף "חוב חמצן"
| שורה 4: | שורה 4: | ||
הסיבות להיווצרות חוב חמצן: | הסיבות להיווצרות חוב חמצן: | ||
| − | *בתנאים אירוביים- לאחר מאמץ יש צורך לשחזר את מלאי החמצן הקשור למיוגלובין שנלקח בתחילת המאמץ. | + | *בתנאים אירוביים - לאחר מאמץ יש צורך לשחזר את מלאי החמצן הקשור למיוגלובין שנלקח בתחילת המאמץ. |
*בתנאים אנאירוביים – דרוש חמצן לפירוק של חומצת החלב שהצטברה. | *בתנאים אנאירוביים – דרוש חמצן לפירוק של חומצת החלב שהצטברה. | ||
| − | + | הדרך לסלק את חוב החמצן תוך כדי פעילות היא להמשיך לקיים מאמץ בעצימות נמוכה, עומס העבודה המיטבי ל[[התאוששות]] הפעילה הוא 30-50% מה[[דופק מקסימאלי|דופק המקסימאלי]]. | |
| − | הדרך לסלק את חוב החמצן היא להמשיך מאמץ בעצימות נמוכה, עומס העבודה המיטבי | ||
---- | ---- | ||
גרסה מ־10:59, 21 בינואר 2009
חוב חמצן הוא ההפרש בין החמצן שהשרירים מקבלים ובין מה שהם זקוקים לו כדי לבצע את הפעילות. חוב חמצן נוצר בתחילת הפעילות, כאשר המאמץ הוא אנאירובי עד שהתהליך האירובי נכנס לפעולה. כלומר במשך הפעילות בה הגוף צורך את החמצן מהשרירים ולא מהנשימה.
בפועל. חוב החמצן מתבטא בכך שגם לאחר סיום הפעילות המאומצת הנשימה והדופק ממשיכים להיות גבוהים מערכי מנוחה. חוב החמצן - הוא סך הצריכה העודפת של חמצן לאחר המאמץ, מעבר לצריכת החמצן במנוחה.
הסיבות להיווצרות חוב חמצן:
- בתנאים אירוביים - לאחר מאמץ יש צורך לשחזר את מלאי החמצן הקשור למיוגלובין שנלקח בתחילת המאמץ.
- בתנאים אנאירוביים – דרוש חמצן לפירוק של חומצת החלב שהצטברה.
הדרך לסלק את חוב החמצן תוך כדי פעילות היא להמשיך לקיים מאמץ בעצימות נמוכה, עומס העבודה המיטבי להתאוששות הפעילה הוא 30-50% מהדופק המקסימאלי.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
