הקדמה
קובץ שאלות ותשובות זה, המוקדש לקשרים, חבלי טיפוס והשימושים המומלצים בהם, התחיל כסדרה של כתבות שהתחילו להתפרסם בעלון המועדון האלפיני לישראל החל מסוף שנת 1983 ונמשכה שנים אחדות. רשמית הופיעה הסדרה תחת השם 'מדור טכני', אבל אפשר היה בהחלט לכנותה 'שאלות לדני'. הסדרה, בצורתה המקורית, נקראה בעניין ע"י קומץ מקבלי העלון, אבל מן הסתם רק על ידם. היה זה שמוליק רוזן, מזכיר המועדון האלפיני באותה עת, ששאל אותי פעם, בשיחה אקראית, מתי אני מתכוון לערוך את כל החומר אשר בכתבות האלה ולהוציאו כקובץ. 'מתי', ולא 'האם'.
עניתי שלדעתי קהל היעד כבר מכיר את הכתבות האלה בע"פ; לשם מה טרחת העריכה? אבל שמוליק הביט בי בתמיהה ואמר: אני מניח שהדור הבא של המטפסים יהיה מאד זקוק לקובץ כזה. אמר ולא פירש. רק אחרי שחשבתי על כל הנערים הסופר-אתלטיים הנראים לאחרונה באתרי-הטיפוס ובקירות האימונים, שרובם בודאי מקפידים יותר על עליות מתח מאשר על קשירה נכונה, ורק אחרי ששאלתי את עצמי אם הייתי רוצה בבן-זוג כזה לטיפוס בסיני או בדולומיטים, רק אז עיכלתי במלואה את הערתו של שמוליק. כך, למעשה, נולד הרעיון של חוברת זו: 'על חבלים וקשרים'. בסיסה – הכתבות המקוריות, אבל סדר הופעתן שונה במקצת, הרבה חומר מיותר הוצא מהן והושמטו חזרות, נוספו חלקים חדשים, ציורים חדשים והשלמות, וכמחצית הציורים תוקנו או שורטטו מחדש. מה שלא שונה כלל זה אופיין של הכתבות, והמסרים העיקריים שבהן.
מי שמצפה למצוא בחוברת זו את רשימת חמשת הקשרים ההכרחיים בטיפוס ואת שימושם, ומי שמצפה למצוא בה ציורים עם חיצי-הכוונה המראים כיצד לקשור לולאת שמינית או קשר מוט, נכונה לו אכזבה מרה. החוברת לא נועדה למתחיל, אלא למטפס היותר מתקדם, האוהב לגבש לעצמו את שיטות הקשירה האישיות שלו ואינו זקוק לחיצי הכוונה. מטפס מנוסה צריך גם לדעת לקשור את קשריו במהירות ובמיומנות, ואפילו בעיניים סגורות. אדם רגיל יודע לקשור את שרוכי נעליו בצורה נכונה גם כאשר איננו מרוכז במיוחד; אצבעותיו כבר עשו את אותן התנועות אלפי פעמים. הוא מסוגל לקשור את שרוכי נעליו אף תוך כדי שיחה עם חבר וכשהוא מסתכל בבן-שיחו, ולא בשרוכים, בזמן שאצבעותיו עושות את המלאכה במומחיות וכאילו מעצמן. בדיוק כך צריכות אצבעותיו של מטפס לעשות את המלאכה: במומחיות וכאילו מעצמן. אפילו בלילה אפל כאשר אי-אפשר לראות דבר, או במצב של עייפות תהומית, או של רעב או התייבשות, הקשר צריך להיעשות נכון גם ללא ריכוז מיוחד. מי שמהסס כשהתנאים נוחים ומתלבט איך לקשור את החבל, ואפילו אם בסוף הוא מצליח, הוא עשוי להיכשל כשהתנאים אינם נוחים.
קשר טוב הוא קשר קומפאקטי, ללא הצלבות מיותרות, בד"כ קשר יפה למראה. מכיוון שנדרש בדיוק אותו המאמץ לקשור קשר בצורתו הטובה כמו לקשרו בצורה מרושלת, נשאלת השאלה: מדוע זה רואים במצוקים כל כך הרבה קשרים כושלים ובלתי מסוגננים? – כנראה שקשה מאוד לשנות הרגלים, ואפילו מי שמודע לחשיבות של קשירה נכונה ומודע לשגיאותיו, יכול, ולו רק מתוך עצלות, להישאר תקוע עם אותה שיטה כושלת שלמד לפני שנים. מצווה עלינו, לכן, להעיר למתחילים כבר בשלבים הראשונים, שמא יקנו לעצמם הרגלים בלתי רצויים.
הקורא בודאי יבחין שבכתבות האלה הדגש אינו בהכרת הכללים המכתיבים מה מותר ומה אסור, אלא בהבנת העקרונות המנחים. אפשר לצפות ממטפס-הרים שיתעלה מעט מעל לרמת השינון בע"פ של כללים יבשים; חיי אדם תלויים לעתים ברמת ההבנה הכללית שלו, המאפשרת לו גמישות בהחלטותיו וכושר אלתור. זאת ועוד: עם ההתפתחות הטכנולוגית המהירה המאפיינת את זמננו, לא מן הנמנע שחלק מהחומר המובא בקובץ זה ייחשב כבלתי מעודכן בתוך שנים ספורות. רק מי שמבין את העקרונות, יקל עליו להסתגל לציוד חדש, שיטות חדשות, כללים חדשים.
כיחידת כוח נעשה שימוש בלעדי ב 'קילוגרם-כוח', המסומן ק"ג, ולא בניוטון כמקובל בד"כ בחישובי כוחות. (1 ק"ג = 10 ניוטונים בקירוב). הסיבה היא שבמספר רב של מקרים הכוונה היא למשקל המטפס עצמו, הנשען או הנופל, מה שנהוג למדוד ב- ק"ג, והוחלט שלא להשתמש בשתי יחידות שונות, אחת עבור משקל המטפס והשניה עבור הכוח הפועל על סלינג או על טבעת כלשהי, במיוחד שאז ההשוואה בין שני הכוחות הייתה הופכת למטרד לא קטן. סליחה מכל אלה שמוצאים בחירה זו כצורמת.
ברצוני להודות לכל מי שעזר בייעוץ ובהערות בונות בעת הוצאת הכתבות המקוריות בעלון המועדון. תודה מיוחדת על כך לדני וולפשטיין ולאורי חכם אשר לא מעט כתבות תוקנו ושונו בהמלצתם לפני שהופיעו בעלון. תודה חמה למיכה יניב על עבודת העריכה, ובעיקר, תודה לדני ברק. דני, בנוסף לידע שלו בחבלים וקשרים, ובהיותו מחוץ לקהילית המטפסים, הסכים בגבורה לשאת על כתפיו את משא האחריות, ונאות להיות חתום יחיד על הכתבות המקוריות. תודה דני על תרומתך, בשם כל קהילית המטפסים.
ירושלים, אפריל 8.1.98
תרמו לדף זה: אנדריאה ענתי, מיכה יניב ואחרים...
