הבדלים בין גרסאות בדף "ג'אמינג"
| שורה 10: | שורה 10: | ||
==נעילות אצבעות== | ==נעילות אצבעות== | ||
[[תמונה: fingerjam.jpg|left|200px]] | [[תמונה: fingerjam.jpg|left|200px]] | ||
| + | נעילת אצבעות בתוך סדקים מתבצעת בעיקר בסיבוב של האצבעות בסדק, אך קיימות וריאציות המשלבות לחיצה של האגודל, ונעילת פרק אחד של אחת האצבעות (finger lock). נעילת פרק, שהוא החלק העבה ביותר באצבע, מחייבת אזור בו הסדק צר יותר. | ||
| + | גם בסיבוב של האצבעות, המקומות בהם הסדק מוצר, טובים יותר לנעילה, אך כאן כדאי להשתמש בחלק הרך שבין הפרקים של האצבע, שנמעך אל דפנות החריץ ונותן חיכוך גדול יותר. | ||
| + | בסדקים הצרים ביותר יש להשתמש באיבר הצר ביותר שאפשר לנעול, שהוא הפרק הקטן של הזרת. נעילות כאלה הן לרֹב מפוקפקות ומשמשות רק כאחיזות משנה לייצוב הגוף. אם ההרגשה אינה בטוחה, הישענות לאחד הצדדים יכולה להביא לשיפור משמעותי באחיזה. | ||
| + | לעתים קרובות נמצא סדק או מערכת סדקים שאינם אנכיים אלא נטויים לאחד הצדדים או אפילו מתפתלים ומשנים את כיוונם אפילו לאורך קטע מסלול קצר. במקרים כאלה גופו של המטפס יהיה מתחת לסדק בדרך כלל, והיציבה תוכתב על ידי המצב בו מרבית העומס תיפול על הרגליים, והידיים ייצבו בצורה הטובה ביותר את הגוף. | ||
| + | בחריצים מעט רחבים יותר ניתן לנעול אצבעות עבות יותר (אגודלים, למשל), או יותר מאצבע אחת לרוחב הסדק. | ||
| + | ב | ||
==נעילות יד== | ==נעילות יד== | ||
[[תמונה: hand.jpg|left|200px]] | [[תמונה: hand.jpg|left|200px]] | ||
| + | חריצי ידיים משתרעים על כל התחום בו ניתן לנעול כפות ידיים, החל מן הצרים ביותר, בהם כף היד השטוחה נכנסת בקושי, דרך נעלות מוזרות של האצבעות וכף היד, ועד לחריצי אגרופים. חריצים בגודל כזה נמצאים הרבה פעמים על משטחי סלע חלקים לגמרי (בגרניט, גיר ואבן חול), והם הקו הברור היחיד על הסלע, ולכן עוברים בהם מסלולים קלאסיים. הטכניקה של טיפוס בחריצי ידיים היא אינטואיטיבית יותר, קלה יותר ללמידה, ובגלל שלרֹב אין שימוש אינטנסיבי באצבעות, רֹב המסלולים על חריצי ידיים אינם מאד קשים, ובטוחים יחסית. | ||
==נעילות אגרוף== | ==נעילות אגרוף== | ||
| שורה 18: | שורה 25: | ||
==נעילות רגל== | ==נעילות רגל== | ||
[[תמונה: footjam.jpg|left|200px]] | [[תמונה: footjam.jpg|left|200px]] | ||
| + | בגלל הקירבה הרבה לטיפוס [[פייס]], יש כאן חשיבות רבה לעבודת הרגליים. נעילות הן שימושיות גם לרגליים, כמובן, ובגלל שחריצים צרים מכתיבים גם אחיזות קטנות לאצבעות, שימוש נכון ברגליים וב[[נעלי יפוס|נעליים]] הוא חיוניים להצלחה. | ||
| + | |||
| + | במקרה של חריצי אצבעות, שהם צרים, קשה יהיה להכניס לשם יותר מקצה של נעל. נעילות רגליים נפוצות בחריצים צרים הן הכנסה של הקצה הקדמי של הנעל אל תוך הסדק כאשר הסוליה מסובבת למצב אנכי, ואז סיבובה בחזרה למצב האפקי הטבעי. אפשרות נוספת היא שימוש בחריץ (במיוחד אם הוא בפינה קטנה) כאחיזת חיכוך לרגל ופשוט למרוח עליה את הסוליה. | ||
==נעילות רגליים== | ==נעילות רגליים== | ||
| שורה 31: | שורה 41: | ||
[[קטגוריה: טיפוס סלע]][[קטגוריה: טיפוס]][[קטגוריה: טכניקת טיפוס]][[קטגוריה: הגדרות]] | [[קטגוריה: טיפוס סלע]][[קטגוריה: טיפוס]][[קטגוריה: טכניקת טיפוס]][[קטגוריה: הגדרות]] | ||
| + | � | ||
גרסה מ־02:57, 28 ביולי 2008
ג'אמינג (באנגלית: jamming) מתאר נעילה בתוך חריץ תוך שינוי מצב של האיבר הנמצא בתוך החריץ לקבלת נעילה מכאנית.
יש שני סוגים של נעילה. סוג ראשון הוא שימוש באיבר כמו אבן עיגון פאסיבית, שמשתמש בהיצרות של החריץ כלפי מטה, והיד, למשל, אינה יכולה לעבור בו, והיא נתקעת.
הסוג השני מייצר נעילה גיאומטרית, תוך סיבוב או התרחבות, בדומה לאבני עיגון אקטיביות (כמו הקסים או טריקמים). נעילה כזו מתבססת על לחיצה חזקה על דפנות החריץ ויצירת חיכוך עם הדפנות, ולכן מתאימה גם לחריצים שרוחבם קבוע, חריצים מקבילים. למשל, כף יד המוכנסת אנכית לתוך חריץ ואז מסובבת למצב כמעט אפקי. בסוג זה של נעילות חשוב לבצע את הנעילה עצמה לאט, כך שלאיבר הננעל תהיה ההזדמנות למצוא את המקום בו הנעילה טובה ביותר.
ג'אמינג פותח לרמה גבוהה של יצירתיות וטיפוס ביוסמיטי שבקליפורניה. השיטה מתאימה במיוחד לגרניט חלק, שבו אין הרבה אחיזות, אבל יש הרבה סדקים מקבילים. זה שימושי ביותר גם באבן חול, כמו בוואדי ראם, בירדן.
תוכן עניינים
נעילות אצבעות
נעילת אצבעות בתוך סדקים מתבצעת בעיקר בסיבוב של האצבעות בסדק, אך קיימות וריאציות המשלבות לחיצה של האגודל, ונעילת פרק אחד של אחת האצבעות (finger lock). נעילת פרק, שהוא החלק העבה ביותר באצבע, מחייבת אזור בו הסדק צר יותר. גם בסיבוב של האצבעות, המקומות בהם הסדק מוצר, טובים יותר לנעילה, אך כאן כדאי להשתמש בחלק הרך שבין הפרקים של האצבע, שנמעך אל דפנות החריץ ונותן חיכוך גדול יותר. בסדקים הצרים ביותר יש להשתמש באיבר הצר ביותר שאפשר לנעול, שהוא הפרק הקטן של הזרת. נעילות כאלה הן לרֹב מפוקפקות ומשמשות רק כאחיזות משנה לייצוב הגוף. אם ההרגשה אינה בטוחה, הישענות לאחד הצדדים יכולה להביא לשיפור משמעותי באחיזה. לעתים קרובות נמצא סדק או מערכת סדקים שאינם אנכיים אלא נטויים לאחד הצדדים או אפילו מתפתלים ומשנים את כיוונם אפילו לאורך קטע מסלול קצר. במקרים כאלה גופו של המטפס יהיה מתחת לסדק בדרך כלל, והיציבה תוכתב על ידי המצב בו מרבית העומס תיפול על הרגליים, והידיים ייצבו בצורה הטובה ביותר את הגוף. בחריצים מעט רחבים יותר ניתן לנעול אצבעות עבות יותר (אגודלים, למשל), או יותר מאצבע אחת לרוחב הסדק. ב
נעילות יד
חריצי ידיים משתרעים על כל התחום בו ניתן לנעול כפות ידיים, החל מן הצרים ביותר, בהם כף היד השטוחה נכנסת בקושי, דרך נעלות מוזרות של האצבעות וכף היד, ועד לחריצי אגרופים. חריצים בגודל כזה נמצאים הרבה פעמים על משטחי סלע חלקים לגמרי (בגרניט, גיר ואבן חול), והם הקו הברור היחיד על הסלע, ולכן עוברים בהם מסלולים קלאסיים. הטכניקה של טיפוס בחריצי ידיים היא אינטואיטיבית יותר, קלה יותר ללמידה, ובגלל שלרֹב אין שימוש אינטנסיבי באצבעות, רֹב המסלולים על חריצי ידיים אינם מאד קשים, ובטוחים יחסית.
נעילות אגרוף
נעילות רגל
בגלל הקירבה הרבה לטיפוס פייס, יש כאן חשיבות רבה לעבודת הרגליים. נעילות הן שימושיות גם לרגליים, כמובן, ובגלל שחריצים צרים מכתיבים גם אחיזות קטנות לאצבעות, שימוש נכון ברגליים ובנעליים הוא חיוניים להצלחה.
במקרה של חריצי אצבעות, שהם צרים, קשה יהיה להכניס לשם יותר מקצה של נעל. נעילות רגליים נפוצות בחריצים צרים הן הכנסה של הקצה הקדמי של הנעל אל תוך הסדק כאשר הסוליה מסובבת למצב אנכי, ואז סיבובה בחזרה למצב האפקי הטבעי. אפשרות נוספת היא שימוש בחריץ (במיוחד אם הוא בפינה קטנה) כאחיזת חיכוך לרגל ופשוט למרוח עליה את הסוליה.
נעילות רגליים
קישורים חיצוניים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים... �
