בולדרינג

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בולדרינג בפונטיינבלו, בצרפת

בולדרינג (באנגלית: bouldering, בצרפתית: bloc) הוא טיפוס על בולדרים (boulder: סלע גדול שאינו במקומו, שנפל או התגלגל מן המצוק). כיום משתמשים באותו שם לכל טיפוס בגובה נמוך (עד כשלושה מטרים) כאשר המטפס אינו קשור לחבל אבטחה. בבולדרינג בדרך כלל עובדים על מספר מצומצם של צעדים או מטפסים בטרברסה. בדומה למסלולי טיפוס, גם בעיות בולדרינג מדורגות על פי הקושי שלהן.

בארץ יש הרבה בולדרינג שהוא למעשה טיפוס על מצוקים נמוכים או טיפוס על מסלולים עד לגובה שבו עדיין בטוח לקפוץ...

בולדרינג היה במקור שיטת אימון לטיפוס סלע. בשנות ה-1950, במידה רבה עם המצאת שיטת הדירוג של ג'ון גיל לבולדרינג (שיטת B) החלה ההתפתחות של הבולדרינג שהובילה למה שהוא כיום: ספורט בפני עצמו, עם תחרויות, ציוד ייעודי תכניות אימונים וספורטאים מכורים לעניין. רבים מחשיבים את אותו ג'ון גיל לאבי הבולדרינג המודרני.

בניגוד לטיפוס רגיל, בבולדרינג אין כמעט שימוש בציוד אבטחה כמו רתמות, חבלים, אמצעי חיכוך וטבעות. איבטוח בבולדרינג נקרא ספוטינג. מערכת האבטחה יכולה להיות מורכבת מכל אחד משני מרכיבים: מאבטח (spotter) ומזרון (crashpad), או משניהם. תפקידו של המאבטח הוא לדאוג שנחיתה תסתיים על המזרון ועל הרגליים (במיוחד אם מפספסים את המזרון או כשאין מזרון). תפקיד המאבטח אינו למנוע את הנפילה או את הפגיעה בקרקע, אלא לכוון את הנפילה כך שהמטפס ינחת על הרגליים ולא על הראש או על הגב. אם יש מזרון, תפקיד הספוטר גדול יותר: לשמור על הראש ועל הגב, להעביר את המזרון כך שבכל רגע הוא יהיה במקום בו הוא אפקטיבי ביותר, לכוון את הנופל כך שייפול על המזרון, ולדאוג שהנופל יישאר על המזרון. למעשה הספוטר מכוון את הנפילה, ומעט בולם אותה כך שהפגיעה בקרקע תהיה חלשה יותר.

בבולדרינג הדגש הוא על טכניקה וכוח מתפרץ (power), ופחות על סיבולת (endurance) כמו במסלולי טיפוס ארוכים. בהתאם לכך גם לא נהוג לדבר על "מסלולי" בולדרינג אלא על "בעיות" בולדרינג. בבולדרינג מתאמנים הרבה על צעדים דינאמיים ועל תנועה דינאמית בכלל. מטפסים שמתמקדים בבולדרינג טוענים שזהו אופי הטיפוס הטהור והמזוקק ביותר, שכן אין בכלל התעסקות בציוד אלא רק בתנועה. כמובן שאחרים טוענים שההתמודדות עם הגובה ואורך המסלול הם העיקר בטיפוס ולכן בולדרינג אינו טיפוס כלל.

בשנים האחרונות מתפתח תת-ענף של בולדרינג על בעיות בולדרינג ארוכות, שנקרא היי-בול (קיצור של high bouldering), שבו יש מן הסתם יותר משמעות לכוח-סיבולת (power-endurance) מכיוון שרצפי התנועה ארוכים יותר. יש הבדל דק בין היי-בול לבין טיפוס סולו.

בקירות טיפוס יש "חדרי בולדרינג" או "בולדר". אלה הם איזורים עם תקרה נמוכה למדי, בהם על כל הקירות והתקרה יש אחיזות. על הרצפה מונחים מזרונים עבים. אלה איזורים בהם ניתן לטפס ללא בן זוג (כי לא צריך אבטחה) ולהתאמן על בעיות בולדרינג לפיתוח כוח ספציפי או טכניקות מסויימות.

עוד וריאציה מוכרת היא בילדרינג (buildering, מלשון buildings) - טיפוס על מבנים ובניינים.

דירוג בולדרינג

בדומה לשיטות דירוג אחרות, גם דירוג בולדרינג מנסה לתת מדד אובייקטיבי כככל האפשר לקושי של בעייה. מוכרות שלוש שיטות דירוג. קיימות שלוש שיטות עיקריות:

שיטת "B"

B - מסמל בולדרינג כמובן. זוהי שיטה שהומצאה על ידי ג'ון גיל, שבעיני רבים נחשב לאבי הבולדרינג. פי שיטה זו יש שלוש רמות בלבד: B1, B2, B3. בעיית בולדרינג מקבלת דירוג על פי מספר האנשים שהצליחו אותה (לא און-סייט, פשוט שהצליחו). ההגיון הוא שאם היא קשה, כנראה שמעט אנשים יצליחו אותה.

שיטת "V"

שיטה שניה, הומצאה על ידי ג'ון שרמן (John Sherman), ונקראת V-scale, על פי הכינוי שלו, Vermin (התולעת). באתר הבולדרינג המפורסם. שיטה זו משתמשת במספרים כאשר משמאל מופיעה האות V ומימין מספר, לדוגמא V3. רמת הקושי המצויה כיום בעולם מצויה בין V1 ל - V15.

השיטה הצרפתית

מקובלת בפונטיינבלו (Fontainbleau) שבצרפת, והיא למעשה אותה השיטה של [[דירוג מסלולים#דירוג הסלע הספורטיבי הצרפתי. למרות השימוש באותה שיטת מספור, הקושי אינו דומה, ובדרך כלל 6a באתרי טיפוס קל בהרבה מ- 6a באתרי בולדרינג.

קירות בולדרינג בישראל

ֿ* [www.Uclimb.Co.Il טיפוס אורבני ברחובות]ֿ ֿ* [www.vengavenga.Co.Il ונגה בפתח תקווה]

ֿ* [www.Performancerock.Co.Il פרפורמנס רוק בתל אביב]

קישורים חיצוניים


תרמו לדף זה: מיכה יניב אחרים...