אסון פאמיר
אסון פאמיר הוא אירוע שנחשב לאסון הגדול ביותר בתולדות טיפוס ההרים בעולם. באסון נהרגו 43 מטפסים ממדינות רבות.
ב-13 ביולי 1990, בעקבות רעידת אדמה שערערה את היציבות של השלג והקרח בגובה רב, אירעה מפולת שלגים גדולה שגרפה מחנה על ההר. המחנה, שהיה בעמק קטן בגובה 5200מ׳ שכונה ״המחבת״, נחשב כבטוח והיה בשימוש כאתר למחנה על ההר במשך מספר עשורים.
רעידת אדמה שהמוקד שלה היה סמוך לסגת ההר גרמה להתמוטטות גושי קרח גדולים ולמפולות שלגים מאסיביות. המפולות כיסו את אתר המחנה והוא נעלם לחלוטין.
באירוע נהרגו 43 מטפסים ששהו במחנה על ההר. ביניהם ם ארבעה מטפסים ישראלים: בני אגור, יוקי פרג, גבי מנובלה ודודי מלי. אירוע זה נחשב עד היום כאסון הגדול ביותר בתולדות טיפוס ההרים.
התרחש האסון הגדול ביותר בתולדות הטיפוס הישראלי, ויש שיאמרו - בתולדות האלפיניזם בכלל. מפולת שלגים שירדה על מחנה בגובה 5200מ׳ על הר לנין (7,200מ׳). המפולת נטלה את חייהם של כחמישים מטפסי הרים בני לאומים שונים. בני אגור היה ביניהם. יחד עימו נספו גם דובי מלי, גבי מנובלא, ויוקי פרג, כולם מטפסים מנוסים, חברי המועדון האלפיני הישראלי. האסון אירע כתוצאה מ החיפושים אחר ניצולים בהרי פאמיר נמשכו 26 ימים. לקחו בהם חלק עשרות רבות של אלפיניסטים רוסיים עתירי ניסיון, וגם שבעה ישראלים שיצאו במשלחת מטעם המשפחות והמועדון האלפיני הישראלי. ביום הראשון לחיפושים אותרו שני ניצולים פצועים ושלוש גופות. כל היתר אבדו לעולמים. נראה כי המחנה לא נקבר עקב המפולת, כפי שחשבו בתחילה אלא נגרף אל הקרחון התלול. המטפסים, באוהליהם, נסחפו כפי הנראה אל הקרוואסים העמוקים.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
