הבדלים בין גרסאות בדף "איך בוחרים חבל הובלה? אתם יכולים לעשות קצת סדר בכל האורכים, הסוגים, הקטרים והדגמים?"

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שורה 1: שורה 1:
בחירה של [[חבל הובלה]] היא ללא ספק בחירה קשה, אולי הקשה ביותר למטפסים מתחילים. פעם החיים היו פשוטים, היו כמה סוגי [[חבלים]]: שרוכים, [[פרוסיק|פרוסיקים]], חבל סטאטי ל[[טופ-רופ]] ול[[גלישה]], חבל דינאמי עבה ל[[הובלה]] ([[חבל יחיד|סינגל]]) וחבל דינאמי דק להובלה (חבל כפול|דאבל]]). היום יש המון [[שיטות הובלה|שיטות]] (סינגל, דאבל, טווין, זיפ למשל), המון [[קוטר של חבל|עוביים]] (כמעט כל קוטר בין 7.5 ל-11 בקפיצות של מילימטר אחד), המון [[טיפולים לחבלים|טיפולים]] (dry, longlife, standard למשל) והמון מבנים של [[ליבה ומעטפת]] (כיוון s, כיוון z, שזירה של 1 על 1, 1 על 2, 2 על 2 וכו').
+
בחירה של [[חבל הובלה]] היא ללא ספק בחירה קשה, אולי הקשה ביותר למטפסים מתחילים. פעם החיים היו פשוטים, היו כמה סוגי [[חבלים]]: שרוכים, [[פרוסיק|פרוסיקים]], חבל סטאטי ל[[טופ-רופ]] ול[[גלישה]], חבל דינאמי עבה ל[[הובלה]] ([[חבל יחיד|סינגל]]) וחבל דינאמי דק להובלה ([[חבל כפול|דאבל]]). היום יש המון [[שיטות הובלה|שיטות]] (סינגל, דאבל, טווין, זיפ למשל), המון [[קוטר של חבל|עוביים]] (כמעט כל קוטר בין 7.5 ל-11 בקפיצות של מילימטר אחד), המון [[טיפולים לחבלים|טיפולים]] (dry, longlife, standard למשל) והמון מבנים של [[ליבה ומעטפת]] (כיוון s, כיוון z, שזירה של 1 על 1, 1 על 2, 2 על 2 וכו').
  
 
המטפס נדרש למספר רב של החלטות טכניות, ואם הוא מטפס מתחיל, זה קצת קשה להבין מה רוצים ממנו בכלל, וזה לא כלכך טוב.
 
המטפס נדרש למספר רב של החלטות טכניות, ואם הוא מטפס מתחיל, זה קצת קשה להבין מה רוצים ממנו בכלל, וזה לא כלכך טוב.

גרסה מ־00:55, 12 בספטמבר 2018

בחירה של חבל הובלה היא ללא ספק בחירה קשה, אולי הקשה ביותר למטפסים מתחילים. פעם החיים היו פשוטים, היו כמה סוגי חבלים: שרוכים, פרוסיקים, חבל סטאטי לטופ-רופ ולגלישה, חבל דינאמי עבה להובלה (סינגל) וחבל דינאמי דק להובלה (דאבל). היום יש המון שיטות (סינגל, דאבל, טווין, זיפ למשל), המון עוביים (כמעט כל קוטר בין 7.5 ל-11 בקפיצות של מילימטר אחד), המון טיפולים (dry, longlife, standard למשל) והמון מבנים של ליבה ומעטפת (כיוון s, כיוון z, שזירה של 1 על 1, 1 על 2, 2 על 2 וכו').

המטפס נדרש למספר רב של החלטות טכניות, ואם הוא מטפס מתחיל, זה קצת קשה להבין מה רוצים ממנו בכלל, וזה לא כלכך טוב.

מצד שני, המגוון הגדול מאפשר לבחור באופן מדוייק את החבל המתאים לצרכים של כל אחד, וזה לא כלכך רע.

לפני שנתחיל

השאלה הראשונה וחשובה ביותר שמטפס צריך לשאול את עצמו בתהליך הבחירה של חבל היא: "מה יהיה השימוש של החבל?" אנו מתייחסים כאן, כמובן לחבל הובלה, אבל אופי השימוש וסגנון הטיפוס ישפיעו על ההחלטה.

למשל, אחד שמטפס רק בהובלה מחפש חבל קצת שונה מאחר שחבר מאבטח אותו ואחר כך מטפס טופ-רופ על אותו החבל. באותה מידה כדאי להתייחס למסלולים ארוכים או קצרים, הצורך בגלישה מן המסלול, סוג הסלע (גרניט ואבן חול שוחקים את החבל יותר מגיר ודולומיט), מסלולים אלפיניים (החבל נרטב וקופא לפעמים, וקרח שוחק את החבל עוד יותר מאבן חול, אפילו), הסיכוי לנפילה (כל הזמן בטיפוס ספורטיבי, כמעט אף פעם בטיפוס אלפיני וטראד).

הגדרה מדוייקת של השימוש/ים בחבל תעזור לקבוע את המאפיינים הטכניים הרצויים. לאחר האיפיון כדאי לחפש מספר דגמים של חבלים העונים על הקריטריונים ולהשוות חוות דעת של משתמשים. בעידן האינטרנט זה לא קשה.

כל החבלים המיוצרים על ידי חברות גדולות ורציניות עוברים בדיקות ועומדים בתקנים שהוגדרו על ידי UIAA, ומרביתם עולים על הדרישות של התקן. התקן, אם כן, הוא רק נקודת התחלה, ולא דרישה מספקת.

שימוש עיקרי

כמובן, שאם אתה רק רוצה לטפס בטופ-רופ, או לגלוש בטיולי קניונינג, מספיק לך חבל סטאטי, אבל זה לא הנושא כאן. לטיפוס בהובלה אתה חייב חבל הובלה, חבל דינאמי.

אם אתה מתכוון לטפס גם טופ-רופ על החבל הדינאמי שלך, עדיף קוטר עבה יותר, ההמלצה המקובלת היא חבל עבה יותר מ-10מ"מ. החבל מתבלה במהירות בשימוש כטופ-רופ, וחבל עבה מתבלה לאט יותר.

לעומת זאת, חבל עבה יותר הוא כבד יותר ואם מרבית השימוש בחבל הוא לנסות מסלולים נורא קשים ברד-פוינט ולא גלישה וטופ-רופ, אולי עדיף חבל דק וקל.

בדומה, חבלי דאבל (חבל כפול) הם הבחירה הנבונה למסלולים אלפיניים ולמסלולי סלע ארוכים. הם מאפשרים גלישות ארוכות יותר, הקטנת החיכוך של מעבר החבל בעגינות ועוד כמה יתרונות. לעומתם, חבלי טווין (חבל תאומים) הם הבחירה המועדפת במסלולי קרח בגלל המשקל הנמוך והיתירות שבשיטה (בגלל שבבלימה של כל נפילה משתתפים שני חבלים).

חבלים שמטופלים בטיפול dry (ועדיף שגם המעטפת וגם הליבה יהיו מטופלים) מתאימים למצבים בהם יש סיכוי טוב שהחבל יירטב, בסביבה רטובה או לחה. זה משמעותי במסלולים אלפיניים, מסלולי מיקסד ובכלל בהרים. גם על מסלולי סלע ארוכים באירופה או ברוקיז, זה יכול לעזור. באיזור שלנו זה לא משנה הרבה, ובמיוחד כשיום-יומיים טיפוס על אבן החול של וואדי ראם בירדן או על הגרניט של ההר הגבוה בסיני ישחקו את הציפוי מן המעטפת. לעומת זאת, טיפול longlife, לעמידות טובה יותר בפני שחיקה יכול להועיל בירדן, בסיני וגם במסלולי שלג וקרח. הטיפולים הללו לא מוסיפים משקל, ומוסיפים מעט במחיר.

קטרים

חלוקה לפי קוטר

החבלים הדקים ביותר הם חבלי טווין. הם מיוצרים בקטרים שבין 8מ"מ (או טיפה פחות) ועד כמעט 9מ"מ. חבלים אלה הם לשימוש בזוג, ואינם מיועדים לבלום נפילה על חבל אחד בלבד. כאמור, חבלי טווין מתאימים לטיפוס הרים, ולמסלולי קרח.

אחריהם בתור באים חבלי דאבל. אלה באים בקטרים שבין 8.2 ו-9.3מ"מ. ככלל, הם כבדים יותר מחבל יחיד או משני חבלי טווין. חלק מחבלי הדאבל (אך בשום אופן לא כולם) יכולים לשמש גם כטווין. הם מיועדים לבלום נפילה על חבל אחד ונקראים גם חצי חבל (half rope). חבלים אלה, כפי שצויין כבר, מתאימים למסלולים ארוכים מכל הסוגים: מבולטים, טראד, מסלולי מיקסד וקרח והרים.

החבלים העבים ביותר הם חבלי סינגל. הם גם הכבדים ביותר ומתוכננים, כשמם, לשמש לאיבטוח בחבל אחד בלבד. זה אומר שאין להם גיבוי כמו בשיטות האחרות. חבלי סינגל באים בקטרים שבין 9.4 ל-11מ"מ (בדרך כלל, אם כי יש גם דקים יותר). באופן כללי ניתן לומר שככל שהחבל עבה יותר, כך הוא יכול לספוג יותר נפילות. חבלי סינגל, שהם עבים יותר, מתאימים לטיפוס סלע, ובמיוחד לטיפוס סלע ספורטיבי, שבו המטרה היא לטפס כמה שיותר קשה ויש הרבה נפילות. יתרון נוסף של טיפוס בחבל יחיד הוא שהשימוש בו (איבטוח, הקלפה וניהול החבל) פשוט וקל ביותר. גם במסלולים בהם לא צריך חבל ארוך (אם יש ירידה בהליכה, למשל, ולא צריך לגלוש) יכול להיות שחבל יחיד הוא בחירה טובה יותר. גם במסלולי טיפוס מלאכותי מובילים עם חבל יחיד, בדרך כלל, במיוחד על קירות גדולים, כשצריך להרים הרבה ציוד, וממילא יש חבל נוסף.

על מה הקוטר משפיע?

  1. ככל שהחבל עבה יותר, כך הוא יכול לספוג יותר נפילות.
  2. ככל שהחבל עבה יותר, העמידות שלו בפני שחיקה או חיתוך על פינות חדות טובה יותר.
  3. ככל שהחבל עבה יותר, הוא יותר כבד. המשקל משפיע במסלולים קצרים וקשים, אבל גם במסלולים ארוכים ואלפיניים בהם חשוב להיות מהירים וכל משקל הנוסף מעכב את ההתקדמות.
  4. חבלים עבים לא עוברים טוב בכל אמצעי החיכוך המיועדים לשני חבלים (גלובוס, רברסינו וגיגי הם מספר דוגמאות).
  5. חבל עבה אולי עמיד ביותר נפילות, אבל מייצר כוח בלימה גדול יותר (באופן כללי). זה משמעותי במסלולי טראד ובגלל באבני עיגון.
  6. חבלים עבים יותר יקרים (שוב, רק באופן כללי).

אורכים

פעם היו נמכרים חבלי הובלה באורך של 50מ' בלבד. אחרכך, התחילו לטפס גם עם חבלי 60מ', 65מ', ועכשיו הרבה מעדיפים אפילו חבלי 70מ'. מרבית המטפסים עדיין משתמשים בחבלים של 50מ' וזו היא בחירה לא רעה בכלל, למרות שבשנים האחרונות האורך של 60מ' מתבסס כסטנדרד חדש. יש יותר ויותר מסלולים ספורטיביים ארוכים מ-25מ'. זה מצויין בדרך כלל בטופו, למרבית המזל...

חבלים ארוכים מאפשרים פיצ'ים ארוכים יותר, גם של טיפוס וגם של גלישה. לעומת זאת, חבלים ארוכים הם כבדים יותר, יקרים יותר (המשקל והמחיר הם לפי מטר) וחשוב יותר, מסתבכים יותר וקשים יותר לניהול. זכרו, ככל שהחבל יותר ארוך, הקשר שהוא יוצר הוא יותר גורדי.

לטיפוס ספורטיבי, כנראה שחבל באורך של 60מ' מתאים לכל המסלולים בארץ. חבל כזה גם מתאים למספר רב של אתרים בעולם, ואפילו למסלולים ארוכים מבולטים, בהם יש תחנות מסודרות לגלישה כל 25-30מ'.

לטיפוס מסלולי טראד ארוכים עדיף זוג של חבלי 60מ', או חבל ביקולור 120מ', שיאפשר למשוך פיצ'ים ארוכים. כנראה שגם חבל 110מ', או אפילו שני חבלי 50מ' מספיקים כדי למשוך את הפיצ'ים, למרות שהם קצת מקצרים את הגלישות.

לטיפוס אלפיני וגם למולטי-פיץ', חבלי 70מ' דקים מאד הופכים פופולריים בשנים האחרונות. זה בהחלט ארוך מדי למצוקים הקטנים של הארץ (או למצוקים קטנים בכלל) אבל עשוי להיות בחירה נבונה למטפסים אלפיניים.

טיפולים

dry

חבל רטוב הוא בעיה קשה. הוא כבד יותר, קשה לניהול, נשחק במהירות וחלש בכ-30% בזמן שהוא רטוב. עדיף חבל יבש. הטיפול הזה מקטין את ספיגת המים של החבל. ובכן, למטפסים ספורטיביים זה לא ממש חשוב. הם ממילא לא ייצאו לטפס אם הסלע יהיה רטוב, ויפסיקו לטפס (כנראה) אם יתחיל לרדת גשם.

טיפול המקטין את ספיגת המים של החבל חשוב במיוחד למטפסים אלפיניים, בהם החבל עשוי להרטב ולקפוא. אם כבר הולכים על חבל יבש, עדיף כזה שיש לו טיפול גם למעטפת וגם לליבה.

long-life

זהו טיפול המשפר את יכולת הסיבים של המעטפת לעמוד בשחיקה ומאריך (בתיאוריה) את חיי החבל. גם זה משמעותי פחות למטפסים ספורטיביים ויותר למטפסים של מסלולם ארוכים. במיוחד אצלנו, כשהמסלולים הספורטיביים עם על גיר והארוכים הם על אבן חול ועל גרניט.

חבל רך או קשה?

מה שקוראים באנגלית stiffness, וקשור גם לנוטביליטי, הוא אחת התכונות שקשות לכימות בחבלים. זו תכונה שמשקללת כמה דברים ובסופו של דבר אומרת כמה נעים או נוח החבל לשימוש. לזה קוראים באנגלית גם handling. הקושי נוצר בעיקר על ידי אריגה הדוקה יותר של המעטפת סביב הליבה, וזה משפיע גם על העמידות של החבל בשחיקה (הסעיף הבא).

חבל רך גם מתפתל יותר בקלות, ואם הוא דק הוא גם מסתבך יותר. לכן להרים ולמסלולים אלפיניים וארוכים, עדיפים חבלים קצת פחות רכים. לסינגלים, ולמסלולים ספורטיביים, זה לא כלכך משנה ואפשר לבחור מה שאוהבים יותר.

מידת הקשיחות של החבל נמדדת, כאמור, במונחים של נוטביליטי, כמה קשה לקשור את החבל וכמה הקשרים מתהדקים בו.

עמידות בפני שחיקה

זו עוד תכונה שקצת קשה לכמת. מה יהיה אורך החיים של החבל? זה תלוי כמובן בתדירות השימוש ובסוג הסלע. באופן כללי ניתן לומר שחבלים עם מעטפת עבה יותר, וארוגה יותר בצפיפות (שיהיו גם קצת יותר קשים), יהיו יותר עמידים.

הבדיקה שמנסה להעריך את זה היא עמידות בשחיקה, באופן כללי, ויש גם בדיקה של עמידות על פינות חדות.

ומה עושים עם כל המידע הזה?

קודם כל, אחרי שהחלטנו איזה סגנון, עובי ואורך אנחנו צריכים דגם. לפי השימוש המיועד בחבל, סוג הסלע וכו', מבררים אצל כמה יצרנים (או חנויות) אילו דגמים של חבלים עונים לדרישות שלנו. משווים מחירים וכשיש את כל הנתונים האלה, אפשר להתחיל את ההשוואה. זכרו, כל הנתונים האלה הם רק ההתחלה. עכשיו נכנסים לאינטרנט ומחפשים באתרים (עדיף בחו"ל) של קניות והשוואות מוצרים חוות דעת של מטפסים שכבר קנו והשתמשו בחבל מהדגם הספציפי (או מספר דגמים) שאתם מתעניינים בו. לפי הנתונים אי אפשר לדעת, אלא רק את מה שהיצרן טוען. ראיתם פעם יצרן שאומר על איזשהו מוצר שלו שהוא מחורבן? על חבל שלו שהוא נגמר מהר? על טבעות שהוא מייצר שהם כבדות, נשחקות ונשברות בקלות? מה שהיצרן אומר זו רק נקודת התחלה, כדי לדעת אילו דגמים להשוות.

אתרים כאלה לדוגמה הם:

ואחרים.

בהצלחה

קישורים חיצוניים


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...