איבטוח בחבל קצר
איבטוח בחבל קצר (באנגלית: short roping) הוא שם כולל למגוון של טכניקות שבהן החבל בין המטפסים אינו רפוי אלא מתוח ככל האפשר. השם מרמז על כך שבדרך כלל לא משתמשים במלוא אורך החבל, אלא רק בקטע ממנו, ולפעמים, בקטע קצר ביותר (כ-2מ').
איבטוח בחבל קצר הוא טכניקה נפוצה אצל מדריכי הרים, כאשר המדריך והלקוח/לקוחות שלו מתקדמים יחד, מחוברים בחבל, אם לשם בטיחות או למען ההרגשה הטובה של הלקוח, אף בדרך כלל ללא עגינות ביניהם. (ניתן, כמובן, להחליף את המילה "מדריך" ב"מטפס יותר מנוסה" ואת המילה "לקוח" ב"מטפס חסר נסיון").
גם טכניקות של טיפוס סימולטני עם עיגונים נחשבות איבטוח בחבל קצר. כי גם בהן יש חשיבות רבה להחזיק את החבל מתוח.
איבטוח בחבל קצר מתבסס על כך שמכיוון שהחבל מתוח תמיד, לא יכולה להיות נפילה, ולכן לא יתפתח כוח בלימה גדול. החבל המתוח מאפשר למדריך למשוך/לעזור מעט ללקוח שלו, ואם הלקוח מאבד את שיווי המשקל, להחזיר אותו לסלע. המדריך
לאורך השנים נשמעו ביקורות רבות על השיטה בה משתמשים מדריכים רבים באירופה. הטענה המקובלת היא שאם אין תחנה או עיגונים אחרים, אין תועלת בחבל. במחקרים וניסוייים התברר, שהסיכוי שמדריך מנוסה יבלום נפילה של לקוח אחד, באיבטוח בחבל קצר, הוא גבוה למדי, אבל שהסיכוי שיצליח לבלום נפילה של קבוצה (שני לקוחות או יותר) הוא אפסי. הסיבה היא שכשלקוח אחד נופל, הוא "תולש" את המדריך ממקומו, וגם את הלקוח האחר. גם אם המדריך מצליח לבלום על המדרון, הלקוח השני נופל או מחליק עד שהחבל נמתח, ואז מושך את המדריך שוב.
השאלה האמיתית היא, אם כן, למה לטפס באותו זמן ולא פשוט בפיצ'ים? והתשובה - מהירות. הטיפוס בפיצ'ים הוא באופן משמעותי יותר איטי. יותר איטי אומר יותר זמן על המסלול, צריך יותר מים, מתעייפים יותר והכל הופך להיות יותר מסוכן.
ולכן עולה השאלה, למה להיקשר בכלל? והתשובה - זה יעיל לפעמים, ועשוי לספק מידה נוספת של בטיחות. בכל מקרה, מקובל שאיבטוח בחבל קצר מתבצע על מסלולים לא קשים, או על קטעים לא קשים של המסלול. הנה כמה דוגמאות:
הליכה על קו רכס
חצייה של קרחון עם קרווסים
הליכה על
