אחיזות

אחיזות (באנגלית: holds, בצרפתית: prises), הן בליטות, שקעים, חורים או חריצים בסלע, שאפשר להשתמש בהן לטיפוס.

מספר סוגי האחיזות הוא כמעט גדול כמספר האחיזות עצמן. שימוש באחיזות משתפר עם אימון ורכישת הנסיון. ניתן לחלק את האחיזות לכמה קבוצות עיקריות, כפי שייעשה כאן, אך חלוקה כזו היא מלאכותית, ולפעמים עדיף להשתמש באחיזה מסוימת בצורה שונה ממה שכתוב באנציקלופדיה.

יד פתוחה (open hand grip)

האחיזה האינטואיטיבית ביותר. אחיזות הנראות כידית או כמדף. המשיכה על אחיזה כזו היא כמעט תמיד בכיוון מטה. אחיזה ביד פתוחה אינה גורמת לעומס גדול על גידי האצבעות, וניתן להשתמש בה גם על מדפים קטנים, למרות שבמקרים כאלה ההרגשה פחות בטוחה. אחיזות מעוגלות וחלקות נאחזות כמעט תמיד בצורה הטובה ביותר ביד פתוחה. מטפסים טובים משתמשים הרבה מאד בטכניקה זו המאפשרת להם לנצל בצורה טובה יותר את כֹח השרירים.

יד סגורה (cling/crimp grip)

טכניקה שמתאימה למשיכה על אחיזות קטנות מאד. האחיזה לוחצת את קצות האצבעות בלבד אל הסלע. פשר לשפר במידה משמעותית את הכוח על אחיזות קטנות, על ידי שימוש באגודל להפעלת כֹח על המדפון או על האצבע המורה (או על שתי אצבעות, אצבע ואמה או אמה וקמיצה).

קרימפים גורמים לעומס גדול על הגידים של האצבעות ועל הרצועות הקושרות אותם אל הפרקים, והיא הסיבה לרֹב הפציעות ודלקות הגידים אצל מטפסים (Tendonitis).

פוקט - כיס (pocket grip)

כיסים הם לחורים עגולים או אליפטיים בסלע, שאליהם ניתן להכניס אצבע אחת או יותר. אחיזה כזו דומה לאחיזה ביד פתוחה, אלא שבדרך כלל מערבת פחות אצבעות (אחת או שתיים), ולכן מצריכה שימוש שונה ביד.

פינץ' - צביטה (pinch grip)

פינצ'ים הם בליטות של סלע, על המצוק, שהן קטנות מכדי שיהיה אפשר לאחוז בהן בביטחה והאפשרות היחידה היא להחזיק בהן בין אצבע לאגודל. על אחיזות כאלה קשה למשוך או להיתלות ולכן הן משמשות בד"כ רק כאחיזות ביניים או אחיזות עזר. כמובן שקיימים מקרים קיצוניים בהם הצביטה היא בין האגודל לבין כל שאר כף היד וזוהי האחיזה הטובה ביותר במסלול.

אנדרקלינג - אחיזה תחתית (under cling)

אחיזות אלה הן פשוט מדפים או אחיזות הפונות כלפי מטה. מאחיזות כאלה קל להתעלם, הן אינן אינטואיטיביות אך הן יעילות מאד ולעיתים קרובות חיוניות לטיפוס של מסלול. מעניין לציין, שבעוד שאחיזות רגילות טובות יותר כאשר המשיכה עליהן באה מלמטה, וככל שעולים, והמשיכה הופכת יותר ויותר החוצה, הן פחות יעילות, הרי שבאחיזות תחתיות המצב הפוך. האחיזה אינה טובה כאשר המטפס מגיע מתחתיה, וככל שהוא מתרומם גבוה יותר, היא הופכת יותר יעילה.

בתנאים אידיאליים, ניתן להגיע מאחיזה תחתית טובה עד למרחק שהוא כמעט אורך הגוף של המטפס (מוטת הידיים שלו), או במילים אחרות, לחצות קטע ארוך של קיר, שאין עליו אחיזות כלל. כדי להשתמש בצורה הטובה ביותר באחיזה תחתית, צריך להתעלם זמנית מתחושת חוסר הביטחון הנובעת מכך שאין אחיזה טובה לידיים כל עוד האחיזה גבוהה מדי, ולהעלות את הרגליים ללא שהיות לאחיזות רגליים גבוהות יותר, ומיד היציבה הופכת נוחה ובטוחה יותר.

ליי באק - אחיזה צידית (lie-back)

אחיזות צידיות הן שימושיות במיוחד בטיפוס סדקים וחריצים, והסבר מורחב על ליי-באק קשור לטיפוס חריצים. גם על פייסים מופיעות לפעמים אחיזות צידיות והדרך היעילה להשתמש בהן היא על ידי הישענות לכיוון הנגדי. חשוב למצוא אחיזת רגל מספיק טובה כדי לתת דחיפה בכיוון הנכון ולייצב את הגוף. הדבר החשוב ביותר בליי-באק הוא "להיכנס" לתוך האחיזה, כלומר, להפנות את הגוף ולהגיע למצב בו האחיזה היא היעילה ביותר.

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...