הפעם הראשונה שהייתי על הר היתה בשוויץ… אבל זה היה הר של הליכה בשלג, עם אפרואוץ׳ של הליכה על קרחון. אמנם נפלתי לקרוואס, ומשכו אותי החוצה, אבל הסתובבנו איזה 150מ׳ מתחת לפסגה. זה היה אלטשהורן (Aletschhorn, 4194m) אבל זה לא הסיפור. כי לא הגענו לפסגה. ובכלל – יש סיפור אחר… הסיפור על ההר הראשון שלי בכלל התחיל בנסיעת טיפוס סלע לורדון, צרפת. בקיץ של שנת 1995. היינו בורדון חודשיים, שמתוכם טיפסנו 56 ימים. לא היו ימי מנוחה, תשאלו? אז לא….
הקדמה קצרה: למי שלא מכיר את גרג צ׳יילד, הוא מטפס אוסטרלי שטיפס ופתח מסלולים וכבש פסגות בכל העולם: סלע, הרים גבוהים ומסלולי אייד ביוסמיטי… גרג צ׳יילד, שאמרו עליו שהוא המטפס הכי טוב מבין הכותבים, והכותב הכי טוב מבין המטפסים… הוציא כמה ספרים, והוא ללא ספק כותב הטיפוס האהוב עלי מכולם. נחשפתי לכתביו בשנות השמונים והתשעים, בטור הקבוע שלו במגזין Climbing, בטור הקבוע שלו ״גלויות מהמדף״. המאמרים האלו קובצו בהמשך לספר באותו שם. על המאמר הזה חשבתי בזמן שהייתי תלוי על…
הפוסט הזה נכתב כראשון בסדרה שתהיה (כך אני מקווה) סדרת סיפורים על המטפסים הישראלים שלא שמעתם עליהם הרבה. גם על תאונות, וגם על הישגים. בינתיים כתבתי גם על יואב ניר. הפעם – על גיא קרמר: מטפס מצויין וחבר יקר. בסוף קיץ 2019 חזרתי לדולומיטים אחרי איזה עשור שבו טיפסתי במקומות אחרים. זו היתה חווייה עוצמתית במיוחד. טיפסנו מסלולים מפורסמים, יפהפיים וארוכים ואפילו חזרנו לספר על זה. היה משהו אחד שניקר במוחי כל הזמן בנסיעת הטיפוס הזו. חשבתי עליו באופן כללי,…
מאת: אנדריאה ענתי זהו החלק השני של המאמר של אנדריאה על שינויים בגישה לטיפוס לאורך השנים. מי שלא קרא את החלק הראשון שיקליק כאן. ועכשיו, אחרי ההקדמה המיותרת שלי – לחלק השני של המאמר של אנדריאה: בשנים האחרונות מסתמן עידן חדש, עידן של מטפסים שכאילו בכלל לא נהנים לטפס; מעניין אותם רק לסמן v על דרגת קושי מסויימת. לא מזמן שמעתי שהציעו למטפסת צעירה לטפס מסלול יפה בעין פארה והיא אמרה: לא, כבר עשיתי אותו. אפשר להבין מזה שהיא לא…
הערה קטנה. התמונות של העגינות מראם (תודה ליערון על השיתוף) הן בשביל האווירה… יאללה, לסיפור: יצאתי להדריך בוואדי ראם. אחרי לא מעט ימי טיפוס בראם וחלק לא מבוטל מהם היו בהדרכה. היכרתי את הסלע, את המסלולים ואת תא השטח מצויין. הנסיעה הזו היתה באביב 2008. מזג האוויר היה נוח. היו לי שני חניכים מצויינים: אינטליגנטיים, נחמדים ומטפסים ספורטיבי לא רע. יודעים לגלוש ולא חושבים שהם יודעים הכל. לא היה להם נסיון בטראד בכלל, אבל בשביל זה הם לקחו אותי. טיפסנו…
מאת: אנדריאה ענתי אני מאד שמח להביא לכם פוסט אורח ראשון בבלוג שלי. זה אורח עם הרבה כבוד: אנדריאה ענתי, שמטפס וכותב על טיפוס כבר כמה עשורים. הכתבה הזו קצת ארוכה ומכסה כמה רעיונות, אז היא מחולקת לשני חלקים. זה החלק הראשון. בסוף הפוסט מצורפים גם קישורים לעוד מאמרים, ספרונים ודברים אחרים שאנדריאה כתב. ועכשיו, אחרי ההקדמה – למאמר של אנדריאה: פעם, מזמן, היה רק "אלפיניזם"; זו הייתה מילה נרדפת ל-"טיפוס הרים". אפשר היה לטפס לאו דווקא באלפים, כפי שהשם…
תקציר הפרקים הקודמים: יואל ואני מטפסים מסלול על מונט איגווי, מגיעים למעלה, אוכלים ארוחת צהרים ושוכחים את המפתחות של האוטו על הפסגה. סיימנו את הפרק הקודם כשיואל ואני ליד האוטו, בלי מפתח. הצלחנו לפתוח את הדלתות (וכל הכבוד ליואל שלא שם לב לזה שאני צוחק עליו ובכל זאת לוקח מקלות הליכה לכל מקום), אכלנו לחם עם סרדינים, מיונז, גבינה ופטה ושתינו בירה. עכשיו מתכננים את הלילה, כי מחר צריך לדאוג למפתחות. יואל כבר מתכנן איך הוא יתקשר לפריז לבעל האוטו…
זהו הפוסט השלישי על הנסיעה האחרונה שלי לצרפת. בפוסטים הראשון והשני סיפרתי על מונט איגויי. הפרק הזה יספר על מה שקרה לנו כשטיפסנו על המחט של הדיבונה. גם כאן, כמו תמיד, עבור הקוראים הלא-מטפסים, המילים הלא מובנות יקשרו לדפים המתאימים באנציקלופדיה של הטיפוס. המחט של הדיבונה (Aiguille la Dibona) הוא שפיץ חד מאד שנמצא במפנה הדרומי של העמק של הברארד (La Berrarde). אנג'לו דיבונה (Angelo Dibona) היה מדריך ומטפס איטלקי ידוע, ואפילו יש בדולומיטים ריפוג'יו על שמו, ליד קורטינה ד'אמפצו….
זוכרים את הפוסט מהבלוג הישן, אז בנסיון לשמר את סיפורי הטיפוס הישנים, כדי שלא ילכו לאיבוד, אני מעלה שלשה פוסטים על שני הרים בצרפת, מנסיעת טיפוס של קיץ 2009… הרי כולם יודעים שנסעתי לטפס בהרי צרפת (והרי לכם משחק מילים) הקיץ. אז הנה, אני מספר קצת על מה שהיה. היו כמה הרפתקאות, ולכן אני אמרח את זה על מספר פוסטים. (בסוגריים – לאלה שאינם מטפסים, למונחים המקצועיים, יש קישורים לאנציקלופדיה של הטיפוס). ובפרק הראשון – מונט-איגווי (Mont Aiguille). פירוש שמו…