יואב נולד בחיפה והחל לטפס בגיל 11. תוך מספר שנים מועט הפך לכוח מוביל בקהילת המטפסים החיפאית של תחילת שנות התשעים. הוא טיפס עם אבנר רוטשילד, יוחאי ליליאור, עדי דגן ואחרים. חלקם מטפסים עד היום, וחלקם הפסיקו מזמן. יואב היה המטפס הישראלי הראשון שלקח את הטיפוס ברצינות: טיפס על כל דבר אפשרי בכל הזדמנות, התאמן בשיטות של המקצוענים של אירופה: פינגרבורד, קמפוס בורד, תרגילי אצבעות ועוד. הוא היה חזק באופן יוצא דופן בקהילת המטפסים הישראלים. הוא התאמן כל הזמן, ועל כל דבר:…
כל הסיפור התחיל בבוקר ההוא, כשקרולין הזמינה אותי לבית קפה בשבת בבוקר. זה הקטע הזה עם הבראנצ' בפריז, של קרולין המצחיקה הזו, בעלת החלומות, האידיאלים והשאיפות לתיקון העולם, היא והחברות הפמיניסטיות שלה. טוב, אז אני יושב שם בשעת בוקר מאוחרת, ליד כיכר הבסטיליה. השמש זורחת ואני שותה נואזט, שזה בעצם אספרסו ארוך עם טיפת חלב, בקיצור קפה עם ריח מצויין וטעם חזק. אני מוקף בחבורה של נשים יפות, מה עוד צריך כדי להיות שמח ברגע הזה בפריז? כל החבורה הזו…
מאת: אנדריאה ענתי זהו החלק השני של המאמר של אנדריאה על שינויים בגישה לטיפוס לאורך השנים. מי שלא קרא את החלק הראשון שיקליק כאן. ועכשיו, אחרי ההקדמה המיותרת שלי – לחלק השני של המאמר של אנדריאה: בשנים האחרונות מסתמן עידן חדש, עידן של מטפסים שכאילו בכלל לא נהנים לטפס; מעניין אותם רק לסמן v על דרגת קושי מסויימת. לא מזמן שמעתי שהציעו למטפסת צעירה לטפס מסלול יפה בעין פארה והיא אמרה: לא, כבר עשיתי אותו. אפשר להבין מזה שהיא לא…
הערה קטנה. התמונות של העגינות מראם (תודה ליערון על השיתוף) הן בשביל האווירה… יאללה, לסיפור: יצאתי להדריך בוואדי ראם. אחרי לא מעט ימי טיפוס בראם וחלק לא מבוטל מהם היו בהדרכה. היכרתי את הסלע, את המסלולים ואת תא השטח מצויין. הנסיעה הזו היתה באביב 2008. מזג האוויר היה נוח. היו לי שני חניכים מצויינים: אינטליגנטיים, נחמדים ומטפסים ספורטיבי לא רע. יודעים לגלוש ולא חושבים שהם יודעים הכל. לא היה להם נסיון בטראד בכלל, אבל בשביל זה הם לקחו אותי. טיפסנו…
הפוסט הזה קצת ארוך, קצת טכני ומאד מפורט והכי גרוע – בלי תמונות. אבל למי שמתעניין בתחקירי תאונות, ניהול סיכונים והיכולת שלנו ללמוד מאירועים כאלו – הוא עשוי להיות חשוב ומאיר עיניים (לפחות כך אני מקווה). בתחקירי תאונות בדרך כלל מציינים את הגורם המיידי לתאונה. מחפשים את הדבר האחד שאפשר היה לעשות אחרת, שהיה מונע את הפציעה הקשה. דוגמאות מוכרות הן: לא היה עם קסדה, לא קשר קשר בקצה החבל, לא התאבטח. התחושה המיידית בקריאה של סיפורי תאונות היא שהוא,…
מאת: אנדריאה ענתי אני מאד שמח להביא לכם פוסט אורח ראשון בבלוג שלי. זה אורח עם הרבה כבוד: אנדריאה ענתי, שמטפס וכותב על טיפוס כבר כמה עשורים. הכתבה הזו קצת ארוכה ומכסה כמה רעיונות, אז היא מחולקת לשני חלקים. זה החלק הראשון. בסוף הפוסט מצורפים גם קישורים לעוד מאמרים, ספרונים ודברים אחרים שאנדריאה כתב. ועכשיו, אחרי ההקדמה – למאמר של אנדריאה: פעם, מזמן, היה רק "אלפיניזם"; זו הייתה מילה נרדפת ל-"טיפוס הרים". אפשר היה לטפס לאו דווקא באלפים, כפי שהשם…
כבר כמה שנים שאני מנג׳ס לפרטנרים שלי בהרים שאני רוצה תיק טיפוס של 30-35ליטר. יש לא מעט תיקים כאלו בשוק, אבל כל אחד מהם מבעס מסיבותיו הוא (בפראפראזה על ויקטור הוגו). לפני שנתיים דקתלון השיקו, תחת מותג הטיפוס שלהם סימונד, תיק קל לטיפוס: Cliff 22. הוא היה כלכך זול, שהחלטתי לקנות אותו רק כדי לנסות. כתבתי עליו כאן בבלוג. באביב האחרון, כשנסעתי לטפס על הגראן פרדיסו, וסיימתי על המחט הירוקה עברתי בתחילת הנסיעה בדקתלון בלי כוונות שופינג מיוחדות, סתם כדי…
מבחינה כרונולוגית, זה אמור היה להגיע לפני הפוסט על חאן-טנגרי, אבל כשירדתי מהאייגווי וֵרט, עם חור ברגל ושטף אדרנלין מטורף לא יכולתי לשבת ולכתוב. שבועיים אחרכך כבר הייתי בקירגיסטאן, והשאר – היסטוריה. אבל אני מאד שמח על הנסיעה הקטנה ההיא לשאמוני ביולי 2019, שהתחילה בכמה מסלולי אֲרֵט קטנים להתאקלמות, המשיכה בפסגה של הגראן פרדיסו (זה היה הסיבוב השני של הפוסט הזה) וקינחה בפייס הצפוני של האיגווי וֵרט, דרך הקולואר של הקוּטוּרִייה. אז למי שלא ממש מכיר: מה זה האייגווי וֵרט?…
בסוף 2018 החלטנו, איגור ואני, להוציא משלחת לפסגת החאן טנגרי. זה הר של טיפונת יותר מ-7000מ׳, שנמצא ברכס הטיין-שאן (הרי השמיים), על גבול קירגיסטאן, קזחסטאן וסין. הצטרפו אלינו שבעה מטפסים עם נסיון מסויים בטיפוס סלע והרים גבוהים. הם קיבלו תכנית אימונים שכללה אימוני מדרגות, ריצה וכושר כללי. בנוסף, ערכנו מספר מפגשי אימונים משותפים שבהם תרגלו המשתתפים מיומנויות טכניות (גלישה, טיפוס ג׳ומארים, עבודה על חבלים קבועים ועוד). אחרי טיפול בויזות, כרטיסי טיסה והקשר עם החברה המקומית שמטפלת בכל הלוגיסטיקה – יצאנו…
השנה היתה 2017. היינו שלשה, יואל, אני ועוד חבר שהצטרף אלינו (שנקרא לו אורלי – שם בדוי). הפרוייקט היה לעלות בסתיו, אחרי השלגים הראשונים עם סקי טורינג לפייס הצפוני של הגראן פרדיסו (בתמונה), לטפס אותו עם סקי על הגב, ולרדת בסקי על הוריאציה של הנורמל רוט שחוזרת לבקתה, ומשם בחזרה לאוטו. החנינו את האוטו בואלסה-ורנצ'ה (Valsavarenche), אחד העמקים היפים שעולים לגראן פרדיסו. האיטלקים מספרים שזה הפארק הלאומי הראשון שהוכרז באירופה, או בכל העולם, או משהו כזה. הוא באמת פארק יפהפה:…