רוג׳ום – הבלוג של מיכה יניב

מאת: אנדריאה ענתי זהו החלק השני של המאמר של אנדריאה על שינויים בגישה לטיפוס לאורך השנים. מי שלא קרא את החלק הראשון שיקליק כאן. ועכשיו, אחרי ההקדמה המיותרת שלי – לחלק השני של המאמר של אנדריאה: בשנים האחרונות מסתמן עידן חדש, עידן של מטפסים שכאילו בכלל לא נהנים לטפס; מעניין אותם רק לסמן v על דרגת קושי מסויימת. לא מזמן שמעתי שהציעו למטפסת צעירה לטפס מסלול יפה בעין פארה והיא אמרה: לא, כבר עשיתי אותו. אפשר להבין מזה שהיא לא…

Read More Read More

הערה קטנה. התמונות של העגינות מראם (תודה ליערון על השיתוף) הן בשביל האווירה… יאללה, לסיפור: יצאתי להדריך בוואדי ראם. אחרי לא מעט ימי טיפוס בראם וחלק לא מבוטל מהם היו בהדרכה. היכרתי את הסלע, את המסלולים ואת תא השטח מצויין. הנסיעה הזו היתה באביב 2008. מזג האוויר היה נוח. היו לי שני חניכים מצויינים: אינטליגנטיים, נחמדים ומטפסים ספורטיבי לא רע. יודעים לגלוש ולא חושבים שהם יודעים הכל. לא היה להם נסיון בטראד בכלל, אבל בשביל זה הם לקחו אותי. טיפסנו…

Read More Read More

הפוסט הזה קצת ארוך, קצת טכני ומאד מפורט והכי גרוע – בלי תמונות. אבל למי שמתעניין בתחקירי תאונות, ניהול סיכונים והיכולת שלנו ללמוד מאירועים כאלו – הוא עשוי להיות חשוב ומאיר עיניים (לפחות כך אני מקווה). בתחקירי תאונות בדרך כלל מציינים את הגורם המיידי לתאונה. מחפשים את הדבר האחד שאפשר היה לעשות אחרת, שהיה מונע את הפציעה הקשה. דוגמאות מוכרות הן:  לא היה עם קסדה, לא קשר קשר בקצה החבל, לא התאבטח. התחושה המיידית בקריאה של סיפורי תאונות היא שהוא,…

Read More Read More

מאת: אנדריאה ענתי אני מאד שמח להביא לכם פוסט אורח ראשון בבלוג שלי. זה אורח עם הרבה כבוד: אנדריאה ענתי, שמטפס וכותב על טיפוס כבר כמה עשורים. הכתבה הזו קצת ארוכה ומכסה כמה רעיונות, אז היא מחולקת לשני חלקים. זה החלק הראשון. בסוף הפוסט מצורפים גם קישורים לעוד מאמרים, ספרונים ודברים אחרים שאנדריאה כתב. ועכשיו, אחרי ההקדמה – למאמר של אנדריאה: פעם, מזמן, היה רק "אלפיניזם"; זו הייתה מילה נרדפת ל-"טיפוס הרים". אפשר היה לטפס לאו דווקא באלפים, כפי שהשם…

Read More Read More

כבר כמה שנים שאני מנג׳ס לפרטנרים שלי בהרים שאני רוצה תיק טיפוס של 30-35ליטר. יש לא מעט תיקים כאלו בשוק, אבל כל אחד מהם מבעס מסיבותיו הוא (בפראפראזה על ויקטור הוגו). לפני שנתיים דקתלון השיקו, תחת מותג הטיפוס שלהם סימונד, תיק קל לטיפוס: Cliff 22. הוא היה כלכך זול, שהחלטתי לקנות אותו רק כדי לנסות. כתבתי עליו כאן בבלוג. באביב האחרון, כשנסעתי לטפס על הגראן פרדיסו, וסיימתי על המחט הירוקה עברתי בתחילת הנסיעה בדקתלון בלי כוונות שופינג מיוחדות, סתם כדי…

Read More Read More

תקציר הפרקים הקודמים: יואל ואני מטפסים מסלול על מונט איגווי, מגיעים למעלה, אוכלים ארוחת צהרים ושוכחים את המפתחות של האוטו על הפסגה. סיימנו את הפרק הקודם כשיואל ואני ליד האוטו, בלי מפתח. הצלחנו לפתוח את הדלתות (וכל הכבוד ליואל שלא שם לב לזה שאני צוחק עליו ובכל זאת לוקח מקלות הליכה לכל מקום), אכלנו לחם עם סרדינים, מיונז, גבינה ופטה ושתינו בירה. עכשיו מתכננים את הלילה, כי מחר צריך לדאוג למפתחות. יואל כבר מתכנן איך הוא יתקשר לפריז לבעל האוטו…

Read More Read More

זהו הפוסט השלישי על הנסיעה האחרונה שלי לצרפת. בפוסטים הראשון והשני סיפרתי על מונט איגויי. הפרק הזה יספר על מה שקרה לנו כשטיפסנו על המחט של הדיבונה. גם כאן, כמו תמיד, עבור הקוראים הלא-מטפסים, המילים הלא מובנות יקשרו לדפים המתאימים באנציקלופדיה של הטיפוס. המחט של הדיבונה (Aiguille la Dibona) הוא שפיץ חד מאד שנמצא במפנה הדרומי של העמק של הברארד (La Berrarde). אנג'לו דיבונה (Angelo Dibona) היה מדריך ומטפס איטלקי ידוע, ואפילו יש בדולומיטים ריפוג'יו על שמו, ליד קורטינה ד'אמפצו….

Read More Read More